רע"א 6601/13 דולב חברה לביטוח בע"מ נ. ליאת שוורץ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת נ' מצר ) מיום 14.7.2013 בת"א 103/93 בגדרה התקבלה בקשת המשיבה למינוי מומחה רפואי.

1.

המשיבה (ילידת 1979) נפגעה בתאונת דרכים בשנת 1992. כשנתיים לאחר קרות התאונה, ובעוד תביעתה מתבררת, התגלה אצל המשיבה גידול סרטני באחת מעצמות האגן. בעקבות התפתחות זו, תוקן כתב התביעה שהגישה המשיבה וכן מונו מומחים בתחום השיקום והאונקולוגיה. כעולה מהחלטת בית משפט קמא, המומחה בתחום האונקולוגיה (להלן:

פרופ' קטן ) קבע בחוות דעתו כי "למיטב ידיעתנו כיום, אין קשר בין מחלתה [של המשיבה - צ.ז.] לבין התאונה". בפסק הדין שניתן בתביעת המשיבה נקבע, כי, בנסיבות המקרה, יש לפסוק את פיצוייה של המשיבה על דרך של פסיקת תשלום חד-פעמי בגין הפסדיה לתקופה של עשר שנים וכן תשלום עתי (לפי סעיף 6 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975) אשר ישולם למשיבה פעם בשנה וזאת לאחר חלוף עשר שנים מיום מתן פסק הדין (שניתן ביום 15.2.2000).

2.

ביום 2.7.2012 עתרה המשיבה להגדלת התשלום העתי שנקבע בפסק הדין בעניינה. נטען, כי לאחר סיום בירור תביעתה נישאה המשיבה והתברר לה, למרבה הצער, כי היא אינה יכולה להרות, ולשם כך עליה לעשות שימוש בשירותי פונדקאות. בדרך זו עלה בידי המשיבה להביא לעולם את ילדה הראשון ונאמר כי בכוונתה להמשיך ולנסות להביא לעולם ילד נוסף בדרך זו. משכך עתרה המשיבה להגדלת התשלום העתי המשולם לה על-פי פסק הדין, כך שיכלול את עלות שירותי הפונדקאות להם היא נזקקת. המשיבה טענה, כי אמנם בחוות דעתו של פרופ' קטן הובע ספק באשר לקשר הסיבתי בין התאונה לבין מחלת הסרטן בה לקתה, אך כעולה מהחלטת בית משפט קמא, בחוות הדעת נאמר גם כי "התאונה גרמה לכך שקשה לבצע ניתוח להזזת השחלות והוצאתן משדה הקרינה. מדובר בפרוצדורה העשויה למנוע הפרעות הורמונליות בעתיד ... התאונה גרמה לכך שאי אפשר להזיז השחלות כנהוג לפני מתן הקרינה לאגן. ההשלכות מהימנעות הזזת השחלות, אינה ברורה והכימותרפיה, בכל מקרה גרמה לנזק לשחלות [ההדגשה בהחלטה - צ.ז.]".

בדיון שנערך בבקשתה העלתה המשיבה גם בקשה למינוי מומחה רפואי. המשיבה ביססה בקשה זו על אישור מטעם מנהל מחלקת המטולוגיה אונקולוגיה ילדים (להלן: פרופ' יניב ) אשר טיפל במשיבה לאחר התאונה ושבו נאמר כי קשייה של המשיבה להרות נובעים, בין היתר, מהשינויים שנגרמו באגן במהלך התאונה והניתוחים שאחריה. הודגש גם, כי בשל הנזק שנגרם לאגן לא ניתן היה להסיט את השחלות לקראת טיפולי הקרינה, ולפיכך המשיבה סובלת היום גם מאי ספיקה שחלתית.

3.

בהחלטתו קבע בית משפט קמא, כי השאלה העומדת להכרעתו עתה היא האם, בנסיבות המקרה, יש מקום למנות מומחה רפואי. לצורך כך, עמד בית משפט קמא על הפסיקה המנחה באשר למקרים בהם יש לעשות שימוש במנגנון התשלום העתי ועל המקרים המובחנים בהם יתאפשר לניזוק לפנות בבקשה להגדלת התשלום העתי שנפסק לו. נקבע, כי יישום המבחנים בעניינה של המשיבה - חלוף הזמן והחמרה או לחילופין שינוי מהותי במצב ניזוק - מובילים למסקנה כי יש לבחון את טענת המשיבה לפיה התאונה בה נפגעה החמירה את הסיכון לפגיעה ממשית ומשמעותית במנגנון הפריון. עוד נקבע, כי אמנם המשיבה לא תמכה תחילה את בקשתה בתצהיר, אך פגם זה תוקן טרם הדיון בבקשתה, וכי האישור שהמציאה המשיבה מפרופ' יניב, על אף תחום התמחותו, עונה על הדרישה להבאת ראיה לכאורה להחמרה או לשינוי מהותי במצבה. נוכח האמור קבע בית משפט קמא, כי יתמנה מומחה בתחום הגניקולוגי-אונקולוגי אשר יחווה דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות שנגרמו בתאונה לבין היעדר האפשרות להרחיק את השחלות משדה הקרינה וכן בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין הקרנת השחלות לבין חוסר הפריון שנמצא אצל המשיבה.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא.

4.

לטענת המבקשות, בעניינה של המשיבה כלל לא מתקיימים התנאים שבהם תבחן האפשרות להגדלת תשלום עתי וכי לא חלה החמרה במצבה ואף לא שינוי, שכן כבר במהלך בירור תביעתה עלתה בחוות הדעת של פרופ' קטן האפשרות בדבר פגיעה בפריונה של המשיבה וחרף זאת המשיבה לא תבעה פיצוי בראש נזק זה ואף לא מינוי מומחה בתחום. כלומר, בענייננו המשיבה אינה טוענת כי אכן חלו החמרה או שינוי במצבה אלא כי לא נתנה דעתה לאפשרות זו. נטען, כי בנסיבות אלה, קבלת בקשתה של המשיבה אינה אלא "שינוי והתערבות בקביעות שיפוטיות שנקבעו בפסק דין חלוט". עוד טוענות המבקשות, כי כלל אין מדובר בבקשה להגדלת התשלום העתי אלא בבקשה להוספת תשלום חד-פעמי לתשלום העתי, ולכן בית המשפט אינו מוסמך לדון בה כבבקשה להגדלת התשלום, כפי שנעשה. לבסוף טוענות המבקשות, כי אין בבקשתה של המשיבה "ראשית ראיה" שתצדיק מינויו של מומחה רפואי נוכח אופי אישורו של פרופ' יניב אשר צורף לבקשה. לבסוף נטען, כי בנסיבות המקרה קבלת הבקשה למינוי מומחה פותחת למעשה פתח לתביעה נוספת לפיצוי וזאת בניגוד לתכלית העומדת בבסיס ההליך להגדלת תשלום עתי.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה באתי לכלל מסקנה, כי דינה להידחות מבלי שתידרש תשובה ומבלי שיש בהחלטתי התייחסות לגופן של הסוגיות, ורק מהטעם שדינן של סוגיות אלה להתברר בערכאת הערעור, ככל שיהיה צורך בכך, רק לאחר סיום ההליך בבית משפט קמא. כפי שיפורט, אף שהמקרה דנא מעורר שאלות מסוימות, נראה כי טרם הבשילה העת לדון בנושאים אלה נוכח מהות ההחלטה עליה מבקשות המבקשות לערער.

כאמור, בענייננו ביקשה המשיבה להגדיל את התשלום העתי שנפסק לה בפסק הדין משנת 2000 כך שיכלול גם מרכיב של פגיעה בפריון. המשיבה מבססת את בקשתה, בין היתר, על כך שבחוות דעת שניתנה עוד

במהלך בירור

תביעתה נאמר כי עלול להיות קשר בין התאונה לבין העדר היכולת להזיז את שחלותיה לצורך טיפולי הקרינה להם נזקקה עקב מחלת הסרטן בה לקתה, וכי במצב דברים זה עלולה להיגרם פגיעה בשחלות. בנסיבות אלה, כפי שציין אף בית משפט קמא בהחלטתו, המקרה דנא אכן מעורר שאלות, בין היתר, בהקשר של סופיות הדיון ותכלית ההליך המאפשר להגדיל תשלום עתי שנפסק. לצד זאת, יש לזכור כי בית משפט קמא טרם הכריע בבקשה להגדלת התשלום העתי לגופה וכל שנקבע בשלב זה הוא כי ימונה מומחה שיחווה דעה בשאלה כלום מתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה במשיבה בתאונת הדרכים לבין היכולת למנוע פגיעה בשחלות, ואם אכן התקיימה פגיעה כאמור, האם מתקיים קשר סיבתי בינה לבין בעיות הפריון של המשיבה. בנסיבות אלה, קרי - מהות ההחלטה והשלב הדיוני בו נמצא בירור הבקשה - אינני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא למנות מומחה רפואי בתחום הגניקולוגי-אונקולוגי.

6.

נראה, כי במובנים מסוימים, ניתן להקביל בין המקרה דנא לבין מקרה בו הערכאה המבררת מפצלת את הדיון בתביעה נזיקית בין הדיון בשאלת החבות לבין הדיון בשאלת הנזק, באופן שתחילה נבחנת השאלה האם בנסיבות הנתבע נושא באחריות לנזקי התובע, ורק אם יקבע שהתשובה לשאלה האמורה היא בחיוב הרי שתידון שאלת גובהו של הנזק (לעמדתי באשר למקרים בהם אכן ראוי לנקוט בפיצול כאמור ראו רע"א 4878/12 מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית בקופת החולים כללית נ' פלוני (10.10.2012)). במקרים אלה נאמר, כי ככלל אין מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטה בשאלת החבות לבדה ויש מקום לברר את ההשגה בעניין זה, ככל שזו עודנה אקטואלית, בגדרו של הליך ערעורי אחד, על כלל פסק הדין, ובמסגרת ערעור בזכות " אלא אם כן מדובר במצבים בלתי הפיכים שלא ניתן יהיה לתקנם במסגרת הערעור על פסק הדין, או שדחיית בירור ההשגה לשלב הערעור על פסק הדין תגרום לעיוות דין או לנזק משמעותי לבעלי הדין" (רע"א 6794/12 שירותי בריאות כללית נ' פלונית

(30.10.2012)). נראה, כי דברים אלה יפים גם לענייננו, שכן בית משפט קמא טרם הגיע להכרעה סופית בשאלה הכללית, קרי, זכאות המשיבה להגדלת התשלום העתי, וכל שנקבע בשלב זה הוא כי ימונה מומחה שיחווה דעה בשאלה כלום מתקיים קשר סיבתי שעשוי להצדיק את המשך הדיון בבקשת המשיבה. ברי, כי החלטה זו אינה יוצרת מצב בלתי הפיך ומאחר שההליך מעלה שאלה די ממוקדת יש גם להניח כי הוא לא יארך זמן רב. יתרה מזו, יתכן והדיון בשאלת זכות המשיבה לתבוע הגדלת התשלום העתי יסתיים בדחיית הבקשה נוכח עמדת המומחה לפיה לא קיים קשר סיבתי בין בעיות הפוריות של המשיבה לבין פגיעתה בתאונה. במקרה כזה תהפוך שאלת הזכות לתבוע הגדלת התשלום העתי לתיאורטית. נמצא, כי נכון יהיה במקרה דנא לדבוק בעקרון היסוד שלפיו שעתה של הפניה לערכאת הערעור מגיעה רק עם סיום ההליך בערכאה הדיונית, ויש להימנע ממתן רשות ערעור על החלטות ביניים, אלא במקרים בהם עלול להיווצר מצב בלתי הפיך או כאשר החלטת הביניים קובעת את המסלול הדיוני שבגדרו יתברר ההליך, וכיוצא באלה - מקרים חריגים שהמקרה דנא אינו נמנה עליהם.

7.

סיכומם של דברים, בענייננו הוחלט למנות מומחה רפואי וזאת לצורך הכרעה בבקשת המשיבה להגדלת תשלום עתי. אכן, בנסיבות המקרה, הבקשה להגדלת התשלום העתי מעוררת שאלות מסוימות (כפי שגם ציין בית משפט קמא בהחלטתו), אך בענייננו טרם הוכרעה הבקשה וכל שנקבע לעת הזו הוא כי ימונה מומחה רפואי, כאחד השלבים במהלך בירור הבקשה. אינני רואה להתערב בקביעה זו, בשלב זה, משתי סיבות מרכזיות: ראשית , נוכח אופייה ומהותה של החלטת בית משפט קמא נראה כי יש מקום לברר את השגת המבקשות על ההחלטה למנות מומחה רק לאחר שיסתיים ההליך כולו (ובמידה שהשגה זו תהיה עודנה אקטואלית) ואין לבררה בשלב זה. שנית , ההחלטה עליה מבקשות המבקשות לערער היא החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי, וכידוע נטיית ערכאת הערעור בבקשות מעין אלה היא שלא להתערב בהחלטה למנות מומחה, אלא אם מדובר בטעות גלויה או בחשש מפני עיוות דין (מה שאין כן במקרה דנא), ולבחון בקפידה החלטות שלא למנות מומחה (רע"א 5207/12 בן בסט נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (6.8.2012)). בענייננו, אינני סבור כי קמה סיבה להתערב בהחלטת בית משפט קמא למינוי מומחה, מבלי שיהיה בכך אישור לעצם זכותה של המשיבה לתבוע הגדלת התשלום העיתי בנסיבות האמורות לעיל.

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית מהטעמים המפורטים לעיל. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.