פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6970/11
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקש:
הוד דדון
נ ג ד
המשיבים:
1. אמנון לוי
2. גשם תקשורת בע"מ
3. טלעד אולפני ירושלים בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 24.7.11 בע"א 8928-11-10 שניתנה על-ידי כבוד השופט ג'
גינת
בשם המבקש:
עו"ד שלומי כהן
בשם המשיבים:
עו"ד גיורא ארדינסט
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גינת ) שבמסגרתו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור ).
יום 23.12.2004 פורסמה בתכנית "שומר מסך עם אמנון לוי" כתבת תחקיר שעסקה במבקש (להלן: הכתבה ). בכתבה הוצג המבקש כמי שסייע לאדם שרישיונו נשלל על-ידי המשטרה לקבל את רישיונו בחזרה, תמורת תשלום. המשיבים הם האחראים על פרסום התכנית והקדימונים (הפרומונים) שלה. בימים שקדמו לשידור הכתבה פרסמו המשיבים 38 קדימונים המיידעים את הצופים על שידורה העתידי. בקדימון מכריז הקריין כי הכתבה תעסוק ב"סיפור העוקץ של מלך בתי המשפט"'. עוד נאמר בקדימון כי אדם שנתפס נוהג מעל המהירות המותרת יכול היה לשלם למבקש 2,000 ש"ח – ולזכות ברישיונו בחזרה.
2.
המבקש תבע את המשיבים בטענה כי הקדימונים כללו לשון הרע כלפיו. את התביעה הפנה המבקש רק כלפי הקדימונים ולא כלפי הכתבה עצמה, שעל האמור בה לא חלק. בית משפט השלום קיבל את הטענה כי הקדימון כולל לשון הרע כלפי המבקש. נפסק כי הקדימונים הציגו את המבקש כנוכל, המוציא מאנשים כסף במרמה וכנראה אף עוסק במתן שוחד. זאת בזמן שבכתבה, שעליה לא חלק המבקש, כאמור, הוצג הוא כ"מאכער", אשר עושה שימוש בקשריו בבתי המשפט כדי להביא לתוצאות הרצויות למי ששכר את שירותיו. בין שתי תדמיות אלה קיים "פער תהומי", פסק בית משפט השלום. יתרה מכך, נפסק כי המבקש סיפק ללקוחותיו שירות המתבטא בליווי למשפט, חיזוק ועידוד. ולכן אין לראות בהתנהלותו כ-"עוקץ". בית המשפט הוסיף כי הצגתו של המבקש כ"מלך בתי המשפט" התבססה על מקרה אחד בלבד, ולכן חורגת היא מן האמת. לנוכח קביעות אלה נפסק כי לא עומדת למשיבים הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ). מאחר שהפרסום חרג מתחום הסביר אין לומר גם כי חוסים המשיבים תחת הגנת תום הלב, כך נפסק.
3.
המשיבים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור וקבע כי יסודותיה של הגנת אמת הפרסום הוכחו. בית המשפט המחוזי קבע, בניגוד לעמדת בית משפט השלום, כי הקדימון אינו מתאר את המבקש כמי שעסק במתן שוחד בהכרח אלא כמי ש"עקץ" את לקוחותיו. הכתבה מראה, עם זאת, כי המבקש גבה שכר עבור שירות שאין בו ממש, תוך הצגת מצג שלפיו הוא "סוגר עניינים" מול הרשויות. התנהלות זו עולה לכדי "עוקץ", פסק בית המשפט קמא, ועל כן הקדימון מייצג נאמנה את האמור בכתבה, שעל אמיתותה אין חולק. עוד נפסק כי את האמירות שבקדימון ניתן אף לסווג כהבעת דעה בקשר לעניין ציבורי, לפי הגדרת הגנת תום הלב שבסעיף 15(4) לחוק.
4.
עתה טוען המבקש כי עניינו מעלה את השאלה האם הקדימון הוא ביטוי נפרד מהתכנית אותה הוא מקדם. בחינה זו עליה להובילנו למסקנות שונות מאלו שפסק בית המשפט המחוזי, כך נטען. לשיטת המבקש, הקדימון שונה באופן מהותי מהתכנית, ועל כן מתבקשת המסקנה כי הוא חוטא מן האמת. בנוסף, לשיטתו, יש לשנות מן הקביעה שעליה הסכימו שתי הערכאות הקודמות, לפיה יש בקדימון עניין לציבור. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, ובנסיבות אלה יש כדי להצדיק, לשיטתו, מתן רשות לערער על פסק הדין.
המשיבים טוענים כי אין בבקשה דבר החורג מעניינם הפרטי של הצדדים עצמם, ועל כן אין מקום למתן רשות ערעור. לשיטת המשיבים לא התערב בית המשפט המחוזי בממצאים עובדתיים, ובוודאי לא בממצאי מהימנות שלגביהם קיים יתרון לערכאה הדיונית. בית המשפט התערב רק בפרשנות הקדימונים, ובניתוח המשפטי של עוולת איסור לשון הרע, טוענים הם. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי – לפיה עולה התנהלות המבקש כדי "עוקץ" – היא נכונה ומוצדקת.
5.
דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית כללית או עקרונית שיש בה כדי להצדיק ערעור ב"גלגול שלישי". אין בעובדה שערכאת הערעור בחרה לשנות מקביעותיה של הערכאה הדיונית – אפילו היו הן קביעות עובדתיות – כדי לשנות מאופייה של הבקשה כבקשה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בש"א 4511/05 עיריית בת ים נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (לא פורסם, 17.7.2005); רע"א 3744/10 רוזיצקי נ' עיזבון האני (לא פורסם, 21.7.2010); רע"א 7768/10 הפול חברה לביטוח נ' פורטל (לא פורסם, 28.8.2011)). הבקשה אינה מצביעה על שאלות רחבות או משמעותיות יותר המצדיקות בחינה נוספת. השוואת הקדימון לכתבה בעניין שלפנינו נדרשה כדי לבחון את אמיתות האמור בקדימון. המחלוקת בין בית משפט השלום לבין בית המשפט המחוזי נגעה לשאלה אם הצליחו המשיבים להוכיח כי האמירה שהמשיב ביצע "עוקץ" נכונה היא; ואם יש בפרסום עניין לציבור. בכך אין כל חדש. שאלות אלה הוכרעו על-ידי בית המשפט המחוזי ואין מקום לקיים דיון בהן פעם נוספת.
התוצאה היא כי הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד המשיבים בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ג בטבת התשע"ב (18.1.2012).
המשנה-לנשיאה