רע"א 7059/99 דב פיכמן נ. כונס הנכסים הרשמי

בקשה לפטור מאגרה וחובת הפקדת ערבון.

1.כנגד המבקש הוגשה בקשה לפשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 6.6.99 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' גרשון) על מתן צו לכינוס נכסי המבקש והורה, כי ישלם לנושיו סך חודשי של 750 ש"ח לחודש. ביום 10.8.99 פנה מבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להקטנת סכום חיובו החודשי ולהעמדתו על סך 100 ש"ח. ביום 13.10.99 דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו והורה לו להשלים את הסכומים שלא שילם במועד תוך שלושים יום ממועד מתן החלטתו, ולא - יאסר. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי העובדה שהמבקש מגן על עצמו מאישומים פליליים אינה מצדיקה את הימנעותו ממציאת עבודה ומהשתכרות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור בתיק זה.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי הוא אינו עובד, וכי לא קיבל כל עבודה מלשכת התעסוקה מאז דצמבר 1998, הוא אינו מקבל דמי אבטלה, אינו עומד בתשלום מזונות לגרושתו ולילדיו, מתגונן כנגד הליכים פליליים, עליהם הוציא את שארית כספו, איש מקרוביו ומידידיו אינו מוכן לסייע לו כספית, והוא, למעשה חסר כל, עקב כך טובים סיכוייו לזכות בבקשת רשות הערעור ועקב כך גם יש לפטרו מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, סיכויי המבקש לזכות בבקשת רשות הערעור קלושים ביותר: בית המשפט המחוזי שדן בעניינו מצא, כי המבקש מקדיש את משאביו להליך הפלילי, וכתוצאה מכך אינו עובד למחייתו ואינו פורע את חובותיו. טיעוניו של המבקש אינם מצביעים בהכרח על כך שהמבקש הוא חסר כל: הם מתיישבים גם עם האפשרות שהמבקש שניהל חברות רבות ועתירות פעילות נפטר מנכסיו על מנת להתחמק מנושיו. מה גם שהצעתו לתשלום 100 ש"ח לחודש מרוקנת מתוכן את צו הכינוס.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, החלטתי לקבל באופן חלקי את הבקשה. המשיבים אינם מציגים מידע השולל את טענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי הקשה. אין להתעלם גם מכך שבית המשפט המחוזי מצא, כי סכום ההחזר המירבי שהמבקש יכול לעמוד בו הוא סך של 750 ש"ח לחודש בלבד. בנסיבות אלו (ואף שסיכויי בקשת רשות הערעור אינם גבוהים כלל ועיקר - וראו להלן), נחה דעתי שנתקיימו במבקש התנאים למתן פטור מאגרה, בהתאם הוראות תקנה 13 (ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-. עם זאת, לא מצאתי לנכון לפטור את המבקש לחלוטין מחובת הפקדת ערבון. כידוע, מצווה בית המשפט להבטיח לא רק את זכותו של בעל דין לממש את האפשרויות הדיוניות העומדות לרשותו, אלא גם את זכויותיהם של בעלי הדין שכנגד לתשלום ההוצאות שיגרמו להם עקב כך (וראו: בש"א 329/90 אברך

נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383). בענייננו מציין המבקש עצמו, כי הוא זוכה כעת לייצוג משפטי בהליכים פליליים שהוא נאשם בהם (לאחר שעלה בידו למצוא הסדר שיאפשר לו הפניית כספים למטרה זו), כך שלכאורה הוסרה המניעה למציאת עבודה ולהשתכרות והטענות נגד החלטת בית המשפט המחוזי מאבדות מכוחן. בנסיבות אלו, נוכח דלות סיכויי בקשת רשות הערעור ובהתחשב בקיום פוטנציאל השתכרות הניתן כעת למימוש ביתר נגישות, הגעתי לכלל מסקנה, כי ראוי לחייב את המבקש להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיבים, ולו בסכום מופחת של 4,000 ש"ח.

בסיכומו של דבר, אני פוטר את המבקש מתשלום אגרה ומחייבו בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים, בסך 4,000 ש"ח. וזאת תוך 30 יום ממועד המצאתה של החלטה זו.