רע"א 7064/16 רע"א 7064/16

הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בענייני בוררות, ועל כן היא נדחית, אף ללא צורך בקבלת תשובה.

אפרט בקצרה.

המבקשים סבורים כי נגרם להם "עיוות דין" בהליך הבוררות המצדיק ליתן להם רשות לערער לבית משפט זה.

ראשית יש להזכיר, כי מתן רשות ערעור לבית משפט זה על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות על יסוד טענת "עיוות דין" הוא צעד נדיר שבנדירים, השמור למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. בעבר נזדמן לי לומר כי " לא כל טעות, או קביעה שלכאורה ניתן היה לקבעה אחרת, עולות כדי עיוות דין ", ונדרש להראות כי הפגמים שנפלו בהליך השיפוטי מקפחים ממשית את אחד הצדדים ואינם מאפשרים להיוותר אדישים למול ההכרעה (רע"א 1550/16 יפרח נ' נורני , פסקה 5 (1.3.2016)). במקום אחר הערתי, כי נדמה שלעיתים קרובות מדי נשלפת מאשפתם של הצדדים המתדיינים הטענה בדבר עיוות דין " באופן שיש בו אף כדי להביא לשחיקת ולזילות הטענה " (רע"א 7247/15 תכשיטי כפריס בע"מ נ' רוטמנס תכשיטים (2009) בע"מ , פסקה 4 (15.11.2015)). אכן, ושלא בצדק, השימוש בטענת עיוות הדין הפך נפוץ יתר על המידה, ופעמים תכופות כל שעומד מאחורי הטענה הוא ניסיון נוסף של הצדדים המתדיינים להביא את עניינם להכרעה מחודשת, משום שהם מתקשים להשלים עם ההכרעה המקורית שנתקבלה. זה המקום לשוב ולהדגיש כי מן הראוי שטענה זו תישמר על-ידי בעלי הדין ובאי-כוחם אך ורק לאותם המקרים החריגים שאכן מצדיקים שימוש בה.

אשר לענייננו; המבקשים גורסים כי נגרם להם "עיוות דין" משום שפסק הבוררות אינו כולל הכרעה בסוגיה המרכזית שהייתה טעונה הכרעה. טענה זו נבחנה לעומק על-ידי בית המשפט המחוזי והיא נמצאה כלא נכונה לגופו של עניין. בית המשפט קבע נחרצות כי הסוגיה הנדונה שנמסרה להכרעת הבורר " הוכרעה גם הוכרעה " (פסקה 6 לפסק הדין). לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפני לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעה זו. ממילא איני סבור כי נפל פגם כלשהו בהליכים שהתנהלו בעניינם של המבקשים, כל שכן פגם העולה כדי "עיוות דין". הדברים נאמרים הן ביחס להליך הבוררות והן ביחס להליך לפני בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח.