רע"א 7090-23 רע"א 7090-23

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ברת"ק 17538-06-23 (השופטת ה' סילש), מיום 22.8.2023, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 16.8.2023, שבגדרה נדחתה בקשה לביטול פסק דין; בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין של בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון, בת"ק 77142-01-23 (הרשם הבכיר מ' וחדי).

2.ביום 31.1.2023, הגיש המשיב, שלמה ולדמן, תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. במסגרתה, ביקש ולדמן לחייב את המבקש, אמנון פורת, בהוצאות ניהול הליכי הוצאה לפועל, ובפיצוי על נזק לא ממוני של עוגמת נפש שנגרם לו בעטיים. בכתב התביעה תיאר ולדמן, כי בשנת 2013 נדחתה תביעה כספית שהגיש נגדו פורת, ואולם, בשל טעות סופר, חויב ולדמן בהוצאות, חלף חיובו של פורת. בחלוף תשע שנים ממועד מתן פסק הדין השגוי, פתח פורת בהליכי גבייה כנגד ולדמן, באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. כאשר נשמעו טענותיו של ולדמן בעניין אותו חיוב לכאורי בפני לשכת ההוצאה לפועל, ביטלו הללו את הליכי הגבייה; ואולם, הוצאותיו, והנזק שנגרם לו בהליכים אלו, לא שופו עד תום.

3.ביום 15.5.2023, בהיעדרו של פורת, ובלא שהגיש כתב הגנה, ניתן פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת ולדמן, ונפסקו לטובתו פיצויים והחזר הוצאות בסך של 13,600 ₪.

4.בקשת רשות ערעור שהגיש פורת לבית המשפט המחוזי על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, נדחתה ביום 9.8.2023, בהחלטה מפורטת ומנומקת. בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה אינה מעלה טעמים ענייניים, או מצע ראייתי, המצדיק בחינה נוספת של פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות. עוד נקבע, כי פורת ידע על קיומו של הדיון, ובחר שלא להתייצב אליו. פורת לא השלים עם החלטה זו, ופנה בבקשות חוזרות ונשנות לבית המשפט המחוזי – בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור; בקשה לביטול פסק הדין; ושתי בקשות לעיון חוזר. במוקד בקשות אלו, עמדה טענת פורת כי מועד הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, שאליו כאמור לא התייצב, נקבע בתוך 30 הימים הנתונים לו להגיש כתב הגנה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות כולן.

5.מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה פורת שב על טענתו, כי מעת המצאת כתב התביעה כדין, ועד מועד הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות – הוא מועד מתן פסק הדין – לא חלפו 30 הימים המוקנים לו בדין להגשת כתב הגנה; לפיכך, מבקש פורת מבית משפט זה לקבוע כי פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות ניתן בחוסר סמכות, ולהורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות, ללא צורך בתשובה; זאת, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", הנוגעת להליך שהחל בבית המשפט לתביעות קטנות. מקובלנו, כי הליכים אלו נבחנים באמת מידה מחמירה במיוחד, בגדרה תינתן רשות ערעור רק במקרים חריגים שבחריגים, כאשר מתעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, או אם העוול "זועק" ממנה. זאת, בשים לב לתכליתם של הליכי התביעות הקטנות, לאפשר בירור יעיל, מהיר, ופשוט של סכסוכים (ראו: רע"א 1032/20 שיינברג נ' סלון אפי בע"מ, פסקה 5 (6.5.2020); רע"א 2031/20 מולדבסקי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (18.5.2020)).

7.טענות פורת בנוגע לסמכות בית המשפט לתביעות קטנות לקיים דיון וליתן פסק-דין בטרם חלפו 30 ימים ממועד המצאת כתב התביעה, הועלו לראשונה במסגרת בקשתו לתיקון בקשת רשות הערעור; בקשה זו הוגשה לבית המשפט המחוזי שישה ימים לאחר מועד מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שדחה את בקשת רשות הערעור המקורית – ודי בטעם זה לדחייתה. לפנים משורת הדין, הוסיף בית המשפט המחוזי ובחן את בקשת רשות הערעור המתוקנת לגופה, וקבע כי סיכוייה "נחזים כנמוכים". זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה שפורת כלל לא התייצב למועד הדיון שנקבע, על מנת לשטוח את טענותיו, מוצדקות ככל שיהיו. קביעה זו, נטועה עמוק בדל"ת אמותיו של העניין הנדון, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, או חשש לעיוות דין.

8.האמור נכון אף לגביי דחיית בקשת פורת לתיקון פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכן דחיית בקשותיו לעיון חוזר – החלטות אלו נטועות בעניינו הפרטני, ובוודאי לא מעוררות חשש לעיוות דין.

9.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה – לא אעשה צו להוצאות.