פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7094/11
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
אהרון קפלן
נ ג ד
המשיב:
עו"ד יואב סולומון
בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 2278/09 מיום 14.8.2011 שניתן על ידי כב'
השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לב הר שרון
בשם המבקש:
עו"ד ד"ר שמואל יליניק
החלטה
לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר , ק' ורדי ו ר' לב הר שרון ) אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר ) וקבע כי המשיב, עו"ד במקצועו, לא התרשל בייצוגו של המבקש בתביעה שהוגשה נגדו.
1.
המבקש הוא סוכן ביטוח. בשנת 1987 תיווך המבקש בעסקת ביטוח בין רותם חברה לביטוח בע "מ (להלן: רותם ) לבין מספר מושבים. רותם פעלה באמצעות אושיות חברה לביטוח בע "מ (להלן: אושיות ). בסמוך לאחר כינון הפוליסות, ביקשו המושבים לבטלן והמבקש הודיע לאושיות על ביטולן. בעקבות זאת הגישה רותם תביעה נגד המבקש על סך של 149,233 ש"ח בטענה שעליו לשלם את דמי הביטוח שהמושבים היו אמורים לשלם עבור שלושת החודשים הראשונים של הפוליסה. המבקש טען להגנתו כי מאחר שהפוליסות בוטלו, הן לא היו בתוקף בשלושת החודשים הראשונים; ומכל מקום טען כי המושבים שילמו את דמי הביטוח עבור תקופה זו. לבסוף טען המבקש כי גם אם ייקבע שהפוליסות היו תקפות ודמי הביטוח לא שולמו, הרי שהמושבים שהיו מבוטחים הם שחייבים בתשלום ולא הוא. המבקש לא שלח הודעה לצד שלישי נגד המושבים. המבקש החליף את ייצוגו מספר פעמים, עד שכחמש שנים לאחר הגשת התביעה שכר את שירותי המשיב. המשיב ערך שני תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש: אחד של המבקש עצמו, ותצהיר שני של רו"ח אשר בין היתר אישר את האמור בתצהירו של המבקש שלפיו נערכה בשעתו התחשבנות סופית עם אושיות, ונמצא שלא נותר למבקש חוב. בישיבת הוכחות מיום 9.12.1998 הופיע מטעם רותם מצהיר אחד, שמחקירתו עלה כי הוא לא טיפל באופן אישי בהתחשבנות של אושיות עם המבקש. בעקבות זאת סבר המשיב כי רותם לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה והתלבט אם למשוך את התצהירים שהוגשו מטעם המבקש. המשיב ביקש לדחות את הדיון לשם כך, אך בית המשפט סירב. לאחר התייעצות קצרה עם המבקש, הודיע המשיב על משיכת התצהירים וכי לא יזמן עדים מטעם המבקש. ביום 4.8.1999 קיבל בית משפט השלום את טענות המבקש ודחה את התביעה, אולם ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל והמבקש חויב בסכום התביעה. בקשת רשות לערער שהוגשה לבית משפט זה, נדחתה.
2.
בעקבות ההשתלשלות האמורה, הגיש המבקש תביעה נגד המשיב בעילת רשלנות מקצועית שהתבטאה לפי הנטען בכך שלא הגיש הודעה לצדדים שלישיים נגד המושבים, ושהחליט למשוך את התצהירים ולא להעיד עדים. בית משפט השלום (כב' השופט ח' ברנר ) דחה את התביעה. בית המשפט האמין למשיב אשר טען כי שמע את המבקש מציין שלא ניתן יהיה לגבות תשלום מהמושבים ולכן לא היה טעם להגיש הודעת צד שלישי נגדם; וכן קיבל את הסבר המשיב שחלפו חמש שנים מאז שהוגשה התביעה, התיק היה קבוע להוכחות ולא היה מקום להידרש לכך באותו שלב. באשר להחלטת המשיב למשוך את התצהירים, קיבל בית משפט השלום את השיקולים שהניעו את המשיב לקבל החלטה זו, לרבות חששו מהרושם שהמבקש עלול לעורר – חשש שהתבסס על עדות שנתן בהליך אחר. בית המשפט אף קיבל את הטעמים שתמכו בהחלטה להימנע מלהעיד את רואה החשבון, וקבע שמדובר בהחלטה שנתקבלה בזמן אמת, לאחר התייעצות עם המבקש עצמו, ותוך שקילה זהירה של השיקולים הרלוונטיים.
3.
המבקש ערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' שנלר , ק' ורדי ו ר' לב הר שרון ) דחה את ערעורו. בית המשפט המחוזי הטעים שהערכאה הדיונית קיבלה את גרסתו העובדתית של המשיב בדבר אופן התרחשות האירועים כמהימנה, ואין יסוד להתערב בכך. בנסיבות שהוכחו, ומטעמיו של בית משפט השלום, לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב במסקנה שהמשיב פעל באופן זהיר ומחושב בנסיבות העניין, וכי לא התרשל במעשיו.
4.
הבקשה שלפניי מכוונת לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לפי הנטען, הבקשה מעוררת שאלות יסוד בדבר אופיים של יחסי עורך דין ולקוח ובהן: האם לעורך דין המייצג את מרשו קיימת "חסינות" מפני רשלנות מקצועית? מהי רמת ההסבר וההבנה הנדרשת מצד הלקוח כאשר פרקליטו מקבל החלטה אסטרטגית בתיק? שאלות בדבר סוגיית הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם ללקוח, ועוד כהנה וכהנה שאלות. לגופם של דברים טוען המבקש כי התנהלות המשיב, כפי שפורטה לעיל, עולה כדי רשלנות חמורה, וכי שגו הערכאות דלמטה כשקבעו אחרת.
5.
לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, באתי למסקנה שדינה להידחות. חרף ניסיונו של המבקש להציג את הבקשה ככזו, אין היא מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ומצדיקה דיון בערעור שני ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 14.6.2011)) . כפי שציין בית המשפט המחוזי, פסק דינו של בית משפט השלום נשען על קביעות עובדתיות הנובעות מאמון שניתן בגרסת המשיב. בכך לא תתערב ערכאת הערעור בנקל, והדברים נכונים במיוחד בערכאת ערעור שנייה ( רע"א 7302/06 פרדי נ' חשין , פסקה 4
(לא פורסם, 23.10.2006)). משכך, אין נסיבותיו של תיק זה מצריכות להידרש לשאלות שהעלה המשיב, וזאת מבלי להביע עמדה לגופן.
6.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בתשרי התשע"ב (24.10.2011).
ש ו פ ט