רע"א 7110/20 שרית קילקר נ. נועם עובד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט מחוזי מרכז בלוד (כב' השופט מיכאל תמיר ) בת"א 25501-03-18 מימים 3.9.2020 ו-6.10.2020, במסגרתן קבע בית המשפט קמא מתווה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. לצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות.

1.

ביום 19.3.2019 הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, שעניינה אכיפת הסכם מכר מקרקעין בעניין זכויותיה בבית מגורים הבנוי על חלק מהמקרקעין ברחוב אם כל חי 7 בגדרה, הידועים כגוש 3872, חלקה 163 (להלן: הנכס ו- החלקה ). תובענה זו הוגשה נגד המשיבים 1 ו-2 – אשר על פי הנטען חתמו עם המבקשת על הסכם לרכישת מגרש בגודל 305 מ"ר מתוך החלקה; נגד המשיבה 3 – חברה קבלנית עמה ערכה המבקשת הסכם לבניית בית מגורים במגרש (להלן: החברה ), ונגד המשיב 4 – מנהל החברה .

להשלמת התמונה, יצוין כי המבקשת הגישה כתב תביעה מתוקן, במסגרתו נמחק המשיב 4 מהתובענה. ואולם, בהתאם לבקשתו, הורה בית המשפט על צירוף המשיב 4 כצד לכתב התביעה המתוקן.

2.

ביום 3.9.2020 הורה בית המשפט קמא למבקשת להגיש את תצהיריה תוך 45 ימים, וקבע כי ככל שהמבקשת מעוניינת להסתמך על ראיות בלי לגלות אותן תחילה למשיבים (להלן: ראיות נדחות ), עליה להעביר ראיות אלו לעיון בית המשפט, במקביל להגשת תצהיריה (לנסיבות החריגות בהן יתיר בית המשפט לצד שלא לגלות מסמך עובר לשלב העדת העדים ראו רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה(1) 515 (1999)). עוד נקבע כי בהעדר החלטה אחרת, על המשיבים להגיש תצהירים מטעמם ביחס לראיות הגלויות תוך 30 ימים ממועד הגשת תצהירי המבקשת, ותצהירים משלימים תוך 21 ימים לאחר חשיפת הראיות הנדחות (ככל שיוחלט שיש לחשוף אותן). לסיום, דחה בית המשפט קמא את מועדי דיוני ההוכחות שנקבעו בתיק, וציין כי אם לא יוגשו תצהירי הצדדים עד למועדים שנקבעו, ישקול להורות על קיום חקירות ללא הגשת תצהירים.

3.

ביום 6.10.2020 הגישה המבקשת בקשה להבהרת החלטה זו בכל הנוגע לחובת המשיבים להגיש תצהירי עדות ראשית. כבר באותו היום, הבהיר את בית המשפט קמא כי כל הצדדים להליך נדרשים להגיש תצהירי עדות ראשית, וכי ייתכן שלאחר העיון בראיות הנדחות יהיה מקום לשנות את מועדי הגשת התצהירים של המשיבים (ההחלטות מימים 3.9.2020 ו- 6.10.2020 יכונו ביחד: ההחלטות ) .

4.

בבקשת רשות הערעור ציינה המבקשת כי היא ערה לכלל לפיו בית המשפט של ערעור לא ייטה להתערב בשיקול הדעת של הערכאה המבררת בעניינים שבסדרי הדין, אלא במקרים חריגים. ואולם, לטענת המבקשת ההחלטות מהוות עיוות דין קיצוני ופוגעות באופן בלתי הפיך בזכויותיה הדיוניות ובכללי ההליך התקין. לדידה, בית המשפט קמא שגה בכך שפטר את המשיבים מהגשת תצהירי עדות ראשית ללא כל נימוק, תוך פגיעה בשוויון בין הצדדים להליך.

5.

ביום 8.11.2020 הגישה המבקשת בקשה בהולה לעיכוב ביצוע, במעמד צד אחד, שעניינה עיכוב ביצוע ההחלטות עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור, ולחלופין עיכוב ההליך המתנהל לפניו. זאת, בטענה ש המותב לפניו מתנהל ההליך בבית המשפט קמא פועל לטובת המשיבים, תוך משוא פנים חמור כלפי המבקשת, עקב מסכת איומים כלפיו מצד המשיבים 2-1 ובא כוחם. זאת ועוד, עותרת המבקשת לצירוף פרקליט המדינה כצד להליך דנן. לבסוף, נטען כי בנסיבות העניין על בית משפט זה להורות כבר עתה על ביטול הסכם המכר מושא התובענה.

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות. ראשית , סבורני כי המבקשת נתפסה לכלל טעות, שכן בהחלטות נקבע כי על כל הצדדים להליך להגיש תצהירי עדות ראשית, ללא איפה ואיפה. שנית , צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), מורה כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים"

(סעיף 1(1) לצו). את עמדתי בעניין תכליתו ומשמעותו של הצו הבהרתי ברע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל (21.5.2018) בזו הלשון:

[לצו] תכלית כפולה: ראשית , לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים-טכניים באופיים; שנית , להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?

דברים אלה יפים גם לענייננו.

7.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לצדה. נוכח אופייה המיותר והטורדני של בקשת רשות הערעור, ובשים לב ל לשון הבוטה בה נוסחה הבקשה לעיכוב ביצוע , המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ש"ח.