רע"א 715/11 מ.ד נופי ים השקעות בע"מ נ. עו"ד פיני יניב בתפקדיו ככונס נכסי

מאוחרת, בה עיכב בית המשפט את החלטתו מיום 9.12.2010 עד להכרעה ברע"א 715/11.

2.

החלטתי לדון ברע"א 715/11 כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. בכך מתייתרת ממילא רע"א 2796/11.

רקע

3.

המבקשת 1 ברע"א 715/11 (להלן: נופי ים ) הינה הבעלים הרשומים של מקרקעין בגבעת אולגה (להלן: המקרקעין ). המקרקעין נרכשו על ידה בשנת 2000, כאשר המשיב 2 (להלן: בנק המזרחי

או הבנק ) העמיד לה מימון בנקאי לצורך הרכישה. להבטחת החוב לבנק שועבדו המקרקעין בשעבוד קבוע וכן ניתנה ערבות בעלי השליטה בנופי ים, הם המבקשים 3-2 כאן.

4.

ביום 1.9.2002 רכשה חפציבה בנייה פיתוח והשקעות בע"מ (להלן: חפציבה ) מאת נופי ים מחצית מזכויותיה במקרקעין. ביום 15.7.2003 חתמו הצדדים על תוספת להסכם המכר בה ביקשו לשנות את תנאי העסקה כך שחפציבה בנייה וסולל בונה ירכשו 80.5% מהנכס. העסקה בין הצדדים הוגדרה כעסקת קומבינציה לפיה התמורה הכוללת לנופי ים תהיה בדרך של בניית יחידות דיור על ידי חפציבה בניה וסולל בונה ולנופי ים ייוחדו 19.5% מכל אשר ייבנה על המקרקעין.

5.

ביום 23.12.2003 נחתם "הסכם ליווי ואגרות חוב" בין בנק המזרחי לבין חפציבה, סולל בונה ונופי ים בו שועבדו מלוא הזכויות במקרקעין ובפרויקט "להבטחת חובות הלקוח" (שהוגדר: נופי ים, חפציבה וסולל בונה; המבקשים 3-2 הוגדרו בו כערבים) לבנק המזרחי. על סמך הסכם הליווי נרשם שעבוד ברשם החברות ביום 29.3.2004, וזאת ללא הגבלה בסכום. השעבוד לא נרשם במרשם המקרקעין. בראשית שנת 2007 חתמה נופי ים על שטר משכנתא בו הסכימה לשעבד לטובת הבנק את כל זכויותיה במקרקעין להבטחת חובותיה וחובות חפציבה לבנק. בעקבות שטר המשכנתה נרשם שעבוד נוסף על זכויות נופי ים במקרקעין לטובת הבנק הן ברשם החברות והן במרשם המקרקעין.

6.

לאחר שנופי ים לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק בגין רכישת המקרקעין, מונה כונס נכסים למימוש זכויותיה במקרקעין על פי צו של ראש ההוצאה לפועל בהרצליה מיום 5.8.2007 (תיק מספר 2606808077). בנוסף, ביום 16.8.2007 מונה כונס הנכסים על ידי בית המשפט המחוזי עקב קריסת קבוצת חפציבה.

ביום 22.4.2008 אישר בית המשפט המחוזי את ההסדר עם בנק המזרחי להשלמת הפרויקט. ביום 1.5.2008 נחתם הסכם עם חברת דניה סיבוס. ביום 1.6.2008 אישר בית המשפט את ההסכם הקבלני עם חברת דניה סיבוס.

ה"פ 8103/09

7.

נופי ים ובעלי השליטה בה עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה להצהיר כי הם אינם ערבים לחיובי חפציבה חופים בע"מ או כל חברה אחרת מקבוצת חברות חפציבה כלפי בנק מזרחי טפחות בקשר לפרויקט חופים. עוד עתרו המבקשים להצהיר, כי כונס הנכסים חייב להעביר 19.5% מכל תקבולי מכר הדירות בפרויקט לזיכוי חשבון נופי ים בבנק (ה"פ 8103/09).

בהחלטתו מיום 8.3.2010 דחה בית המשפט את בקשת נופי ים וקבע, כי נופי ים שעבדה את המקרקעין להבטחת החובות לבנק בגין הפרויקט – הן חובות נופי ים והן חובות חפציבה. נופי ים התחייבה חוזית לשעבד לבנק מלוא זכויותיה במקרקעין להבטחת חובות חפציבה. התחייבות זו הושלמה וקיבלה תוקף קנייני ברישומה בלשכת רישום המקרקעין בשנת 2007. מששועבדו המקרקעין להבטחת חובות חפציבה ונופי ים, נותרו בידי נופי ים זכויות כספיות בלבד בהתאם להסכם התמורות, אלה תידונה בהגיע זמנן.

על החלטה זו הגישה נופי ים ערעור לבית משפט זה (ע"א 2123/10). הערעור נשמע ביום 20.7.2011.

בקשות 219 ו-220

8.

לאחר החלטתו העקרונית של בית המשפט המחוזי בדבר היקף השעבוד (ההחלטה מיום 8.3.11), הגיש הכונס ביום 21.9.2010 בקשה למתן הוראות, בה התבקש בית המשפט לאשר לו לפרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין ולבצע לשם כך שורה של פעולות (בקשה 219). כמו כן, הכונס הגיש לבית המשפט בקשה למתן הוראות לגבי אופן חלוקת כספי קופת הכינוס (בקשה 220) – בקשה לשלם מקדמה לנושים המובטחים (לדניה סיבוס מכוח זכות עיכבון ולבנק מזרחי מכוח שעבוד).

9.

אשר לבקשה 219 - נופי ים התנגדה לבקשה. טענתה העיקרית היתה, כי הכונס טרם הכין דו"ח כספי על התנהלותו הכספית עד עתה ועל כן לא ידוע לה סכום החוב ונשללת זכותה לפדותו. טענה נוספת היתה, כי בין הכונס לבין נופי ים קיימת מחלוקת בנוגע לאופן חלוקת הכספים, ועל כן הגיש הכונס את בקשה 220. לטענת המבקשת, להכרעה בבקשה 220 בנוגע לאופן חלוקת הכספים נודעת חשיבות רבה בכל הנוגע לסכום שהיא זכאית לקבל מתקבולי המכירות – סכום שנופי ים מעוניינת לשלמו לבנק לכיסוי החוב. לטענתה, ייתכן שבעקבות החלטת בית המשפט בבקשה 220, יופחת חובה לבנק במידה ניכרת, ואולי אף יוחזר במלואו, וכך לא יהיה צורך במכירת זכויותיה במגרש נשוא הבקשה. עוד טענה נופי ים, כי שאלת היקף חובה לבנק עודנה תלויה ועומדת, שכן על החלטת בית המשפט בעניין זה, לפיה השעבוד על הקרקע נועד לכסות הן את חובותיה שלה והן את חובות חפציבה, הוגש כאמור ערעור (ע"א 2123/10). לטענת נופי ים, בשלב זה עדיין לא ידוע מהו הסכום שיהיה בידיה להחזיר לבנק על חשבון חובה, ואיזו יתרה תיוותר, ורק

לאחר שתתקבלנה ההחלטות בעניינה ניתן יהיה לדעת דבר. בהחלט ייתכן, לשיטתה, שיתברר כי החוב לבנק נפרע וכי אין צורך במכירת חלק המגרש שטרם נבנה. נופי ים הוסיפה, כי כל הכללים הנקוטים לעניין צו מניעה יפים גם כאן, כולל הצורך בשמירת המצב הקיים עד שיתברר מצב הדברים בנוגע לפרעון החוב לבנק וליתרת החוב. כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה באופן מוחלט לטובת נופי ים.

10.

הכונס השיב לתגובת נופי ים וטען, כי דחיית המכירה מרעה את מצבה של חפציבה וגם את מצבה של נופי ים עצמה, שכן הן ממשיכות לשלם ריביות גבוהות לבנק.

כן נטען, כי דחיית המכירה מרעה עם נופי ים גם משום שהיא עלולה להכשיל מימוש במחירים גבוהים יחסית שניתן לקבל כיום, כאשר מחירי הנדל"ן גבוהים. הכונס טען עוד, כי קיים מעשה בית דין בנוגע לטענת נופי ים, כי תמורת המגרש צריכה לשמש רק לכיסוי חובותיה שלה לבנק, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ב-ה"פ 8103/09, מיום 8.3.2010: "סוגיית מימוש המקרקעין לשם כיסוי חובות חפציבה נדונה זה מכבר במסגרת אישור ההסדר, וההחלטה בעניין זה הפכה חלוטה".לטענת הכונס, אין בעצם הגשת ערעור על פסק הדין ב-ה"פ 8103/09 כדי לעכב את הליכי המכירה. עוד טען הכונס, כי טענת נופי ים כאילו ניתן לכסות את מלוא חובה באמצעות שינוי אופן חלוקת כספי הכינוס וללא צורך במכירת המקרקעין היא טענה מופרכת, ועל כן אין צורך להמתין להחלטה בבקשה 220 לגבי אופן חלוקת כספי הכינוס.

הכונס טען עוד, כי תגובת נופי ים לבקשתו לאשר פרסום הזמנה להצעת הצעות, הינה, במהותה, בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המאשרת את ההסדר המוסכם והחלטת בית המשפט מיום 8.3.2010. זאת, כאשר נופי ים מעולם לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוען של החלטות אלו. הכונס הוסיף, כי גם אם היו נבחנות טענות נופי ים כבקשה לעיכוב ביצוע, הרי שהיא אינה עומדת בתנאים הנדרשים.

11.

בהחלטתו מיום 9.12.2010 נעתר בית המשפט לבקשת הכונס. בית המשפט ציין, כי לא הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע או צו מניעה, וכי לא ניתן לדון בכך במסגרת תגובה שהוגשה לבקשת הכונס למתן הוראות.

טענתה העיקרית של נופי ים היא, כי העובדה שהכונס לא הגיש דו"ח כספי אודות תקבוליו ותשלומיו בקשר לפרויקט, מצדיקה עיכוב הליכי המימוש, שכן, לא ניתן לעמוד על גובה החוב המדויק וניטלת האפשרות מנופי ים לפרוע החוב ללא צורך בהליכי מימוש.

ביחס לטענה זו קבע בית המשפט, כי אכן, בהתאם לסעיף 199 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, כונס או מנהל שנתמנה חייב להגיש מדי תקופת זמן הקבועה בסעיף את סיכומי תקבוליו ותשלומיו. סעיף זה נועד להיות כלי ביקורת בידי בית המשפט אחר פועלו של הכונס שנתמנה על ידו. בית המשפט הוסיף, כי יש מקום לומר כי הגשת דו"ח כספי הינה גם זכות המוקנית לחייב או לנושי החברה, לדעת מצב הליכי המימוש ומצב קופת הכינוס, אולם לא הכריע בכך. לבסוף נקבע, כי אף אם קיימת זכות שכזו, אין באי קיומה, במקרה שלפנינו, כדי לפגוע בזכויות נופי ים לצרכי בקשה זו וממילא אין בה כדי להצדיק עיכוב המימוש.

בית המשפט קבע, כי מבלי לדון בתועלת המעשית שתצמח לנופי ים מבירור החוב, אין באי הגשת הדו"ח כדי לעכב את הליכי המימוש, שכן ניתן לברר את יתרת החוב גם בדרכים אחרות. יתרת חוב לבנק הינו מידע נגיש, וחזקה על הבנק שבחישוב יתרת חוב יקח בחשבון גם תקבולי מימוש הקיימים בקופת הכינוס, גם אם מדובר בנתונים כלליים שטרם גובשו בדו"ח. מתן אפשרות לחייב לפדות את חובו אינו בגדר סיסמה, ובידי מי שמבקש לפדות את חובו לפנות לבנק, לברר היתרה ולהציע הצעה קונקרטית. בית המשפט ציין עוד, כי על אף שחפציבה קרסה לפני למעלה משלוש שנים, ועל אף שההסדר בין הכונס למנהל המיוחד שבו הוסכם על מימוש המקרקעין אושר עוד בשנת 2008, לא מצאה נופי ים לפנות בהצעה קונקרטית לבנק לכיסוי חובה תחת מימוש המגרש, ולכן ספק אם קיימת בכלל אפשרות מעשית כזו.

חרף האמור ציין בית המשפט, כי אכן ישנה תחושת אי נוחות עם המשך הליכי המימוש טרם הוגש דו"ח כספי

מסודר על מצב התקבולים וההוצאות. מטבע הדברים, עריכת דוחות

כספיים בהיקף כזה לוקחת זמן רב. מנגד, גם הליכי מימוש לוקחים זמן רב ועיכובם עד לעריכת הדו"ח יכול להביא לעיכוב שיגרום נזק ממשי לבנק. באיזון בין השיקולים השונים החליט בית המשפט לקבל הבקשה, ועם זאת הורה לכונס להגיש דו"ח ביניים על מצב התקבולים וההוצאות עד ליום 31.1.2011.

על החלטה זו הגישה נופי ים בקשת רשות ערעור – היא רע"א 715/11 שבפניי.

12.

בינתיים, ביום 24.1.2011 הגיש הכונס דו"ח ביניים, כפי שהורה לו בית המשפט לעשות. ביום 25.1.2011 ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה 220. בית המשפט לא קיבל את עמדתה של נופי ים בנוגע לאופן חלוקת כספי הכינוס, ועל כך הגישה נופי ים את ע"א 1940/11, שנשמע ביום 20.7.2011.

13.

נופי ים הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 9.12.2010. בהחלטתו מיום 7.3.2011 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה ברע"א 715/11. בית המשפט הניח לצרכי הבקשה, כי סיכוייה של רע"א 715/11 הם לכל הפחות מאוזנים. בית המשפט דחה את טענת הכונס, לפיה נימוקי נופי ים בבקשה לעיכוב ביצוע אינם רלוונטיים עוד, שכן הוגש כבר דו"ח מטעמו וניתנה החלטה בבקשה 220, לגבי אופן חלוקת כספי הכינוס, כך שאושרה חלוקת מקדמה לנושים המובטחים. נקבע, כי הדו"ח שהוגש הוא דו"ח ביניים בלבד, וכי למרות שכבר ניתנה החלטה לגבי אופן חלוקת הכספים, לא נבחנה יתרת החוב המדויקת.

אשר למאזן הנוחות נקבע, כי המקרקעין אמנם נרכשו להשקעה, אך מדובר בנסיבות בלתי רגילות אשר יש בהן כדי להצדיק עיכוב ביצוע של חיוב כספי הכרוך במימוש נכסים, ולו מטעמי צדק ויושר. נקבע, כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שנופי ים ניזוקה

באופן קשה מקריסת חפציבה ונותרה, לכאורה, ללא הגנה. נופי ים מסרה לחפציבה מקרקעין לשם בניה על ידי חפציבה וחלוקה בתמורות. בסופו של יום, המקרקעין נמסרו לחפציבה, פיזית ומשפטית, ונופי ים נותרה, לכאורה, ללא כלום. המחצית האחרת של המקרקעין כבר מומשה ובמקרה הטוב, יהיה בכספי המימוש של החלק נשוא דיון זה כדי לכסות חובות נופי ים לבנק, עובדה שלגישת הכונס נתונה בספק. בית המשפט הוסיף, כי נקל להבין לליבה של נופי ים אשר מוצאת עצמה ללא המקרקעין הרשומים על שמה, בעוד תמורתם משמשת לכיסוי חובות של מי שלא העבירה אליה תמורתם (חפציבה). בית המשפט קבע, כי בנסיבות המיוחדות של קריסת חפציבה, מעבר לעובדה כי מימוש הנכס יביא להתמוטטות כלכלית של נופי ים, יהיה בו משום איבוד תקוותה האחרונה להצלת מעט מזכויותיה שנפגעו במסגרת הקריסה.

בית המשפט הוסיף, כי מדובר במקרקעין המיועדים לבניה, וכי בשנים האחרונות מאז הקריסה, לא זו בלבד שהמקרקעין לא איבדו מערכם, אלא אף הוסיפו עליהם. אכן, גם הצטברות ריביות לבנק היא נזק, אולם לעת הזו נראה שהנזק שייגרם לנופי ים עם מימוש המקרקעין גדול על הנזק שייגרם לבנק, במיוחד נוכח העובדה כי הבנק לא מיהר לממש הנכס משנת 2007. בית המשפט הדגיש, כי אינו קובע כי היה שיהוי פסול בפעולות הבנק, וכי נראה ששיקולי הכונס בבחינת נחיצות המימוש היו ראויים, אך יש בכך כדי ליתן אינדיקציה על אמדן הנזק שנגרם לבנק. לסיום ציין בית המשפט, כי נוכח העובדה שהמקרקעין משועבדים לבנק ונוכח היקף הפגיעה בנופי ים בעקבות הקריסה, הוא אינו מוצא מקום להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערובה.

14.

על החלטה זו הגיש הכונס בקשת רשות ערעור – היא רע"א 2796/11 שבפניי.

עיקר טענות הצדדים ברע"א 715/11

15.

לטענת נופי ים, שגה בית המשפט המחוזי כאשר התייחס בסלחנות לאי הגשת הדוחות הכספיים ונתן החלטה מבלי שהיו בפניו הנתונים הקשורים להכנסות הכינוס. נופי ים טוענת, כי אין בחיוב הכונס להמציא דו"ח ביניים, ללא קשר להתרת הפרסום והליכי המכרז, כדי לתקן את העוול שנגרם לה, וכי זכותה לתקוף את הדו"ח בטרם יורה בית המשפט על פרסום הליכי המכרז. נופי ים מציינת את חששה, כי חלק מהוצאות הבניה שולמו לקבלן המבצע לכיסוי חובות של חפציבה בפרויקטים אחרים.

עוד טוענת נופי ים, כי בניגוד לקביעת בית המשפט, לא היה באפשרותה לברר את היתרה הנכונה של החוב בחשבונות הבנק, שכן הכונס לא הפקיד את הכנסות הכינוס בחשבונות של חפציבה ושל נופי ים אצל הבנק. לטענת הכונס, העברת כספים כאמור טעונה אישור של בית המשפט המחוזי. לטענת נופי ים, הכונס מחזיק עשרות מיליוני שקלים בחשבון נפרד, שעה שחשבונות חפציבה וחשבון המערערת עומדים ביתרת חובה גבוהה וצוברים ריבית חריגה והכל מבלי לבקש כלל את העברת הכספים.

עוד טוענת נופי ים, כי המשיבים היו חייבים, בהתאם להסכם, להעביר לידיה 19.5% מתמורות המכר, וכי היא זכאית לחלקה גם אם חפציבה נמצאת בהליכי כינוס. אם המשיבים היו מעבירים לנופי ים את חלקה בתמורות, לא רק שלא היתה חייבת דבר לבנק, אלא היו נותרים בקופתה כ-10,000,000 ש"ח. נופי ים מוסיפה וטוענת, כי "גם אם נניח כי הוסכם כי המקרקעין יבטיחו את פירעון החוב של חפציבה, אין בכך כדי להצדיק את אי העברת התקבולים. קודם היה ראוי לכסות את החוב המובטח בשעבוד ראשון, הוא השעבוד שנרשם להבטחת חובות המערערת לבנק, ורק לאחר מכן לשלם חובות המובטחים בשעבוד שני. לכן, רק לאחר שהיתה נוצרת יתרה חיובית בחשבון המערערת, היה מקום להעבירה לכיסוי חובות חפציבה.

נופי ים מוסיפה, כי כלל הכנסות הכינוס עולות על החובות של חפציבה ושל נופי ים גם יחד. לטענתה, גם אם נותרה יתרה קטנה, הדבר נובע מכך שהבנק מחזיק בכיס אחד את תקבולי הכינוס ובכיס השני מחייב את נופי ים מזה למעלה משנתיים בחיובי ריבית גבוהים ובלתי מוצדקים. לטענתה, לנוכח שווי המקרקעין הפנויים ניתן בקלות רבה לגייס, על ידי שעבוד המקרקעין, כמה מיליוני שקלים כדי לכסות את החוב הנותר ובכך לפדות את המקרקעין. בית המשפט המחוזי מנע ממנה, לטענתה, זכות זו.

נופי ים טוענת עוד, כי בית המשפט שגה בכך שלא נתן משקל מספיק לכך שע"א 2123/10, שנסוב על ההחלטה הקובעת כי המקרקעין ישמשו גם להבטחת פירעון חובות חפציבה לבנק, אמור להישמע בזמן הקרוב (בינתיים, כאמור, נשמע הערעור – מ"נ ). אכן לא התבקש ולא ניתן צו עיכוב ביצוע, אך נופי ים טוענת כי הגישה בקשה לצו מניעה לאחר החלטתו העקרונית של בית המשפט המחוזי בדבר היקף החוב (ה"פ 8103/09), ובית המשפט המחוזי קבע כי ממילא לא תינתן החלטה על מימוש אלא אם תוגש בקשה מטעם הכונס, אשר במסגרתה יאפשר בית המשפט מתן תשובה לנופי ים (הבקשה וההחלטה לא צורפו, על אף ההפניה אליהן בבקשה). נופי ים מוסיפה, כי הכונס לא קידם את מכירת המקרקעין הפנויים במשך שנים, וקשה לשער מדוע עתה, כשהערעור עומד להישמע, יש כביכול דחיפות בפרסום המכרז.

16.

כונס הנכסים סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. הכונס טוען, כי בקשת רשות ערעור זו אינה אלא בקשה לעיכוב ביצועו של ההסדר המוסכם שאושר על ידי בית המשפט המחוזי המפקח על תיק הכינוס, בהחלטות אשר הפכו זה מכבר לחלוטות. במסגרת ההסדר נקבע, כי "... כונס הנכסים רשאי לפעול למימוש הזכויות ביתרת המקרקעין של הפרויקט...". מכיוון שנופי ים לא התנגדה להסדר, דחה בית המשפט המחוזי את טענותיה בה"פ 8103/09 ובבקשה 220.

הכונס מוסיף, כי טענותיה של נופי ים בבית המשפט המחוזי היו נגד קידום המכר בטרם הוכרעה בקשה 220 בדבר אופן חלוקת כספי הכינוס ומבלי שהוגש דו"ח הכונס. הכונס טוען, כי בינתיים הוכרעה הבקשה והדו"ח הוגש. טענותיה של המבקשת בבקשה 220 נדחו ועל כך הוגש ערעור (ע"א 1940/11), שנשמע ביום 20.7.2011, יחד עם ע"א 2123/10 (בנוגע לע"א 1940/11 נקבע בתום הדיון, כי הצדדים יודיעו אם הגיעו לפשרה. על פי הודעת דניה סיבוס מיום 10.8.2011, הניסיון לגבש פשרה לא צלח). למעלה מן הצורך ועל אף שלא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע טוען הכונס, כי גם אם יתקבל ע"א 1940/10 ותתהפך ההחלטה, החוב לבנק אמנם יצטמצם בכמה מיליוני ש"ח, אך עדיין צפוי להישאר חוב של למעלה מ-20 מיליון ש"ח, חוב שלא ייפרע ללא מכירת המגרש. עוד טוען הכונס, כי דו"ח כספי כבר הוגש, והובהר למעלה מעל לכל ספק כי החובות לבנק לא יכוסו.

עוד טוען הכונס, כי אין בעצם קיומו של ע"א 2123/10 כדי לעכב ביצועה של ההחלטה. עיכוב ביצוע במסגרת ע"א 2123/10 לא התבקש וממילא גם לא ניתן.

דיון והכרעה

17.

כאמור בפתח הדברים, דין הערעור להתקבל. נופי ים טוענת כי נשללה ממנה זכותה לפדות את המקרקעין. מבלי להידרש לשאלה האם אמנם יש באפשרותה של נופי ים לפרוע את חובה ולהימנע ממימוש המקרקעין, יש ליתן לנופי ים את האפשרות לפדות את חובה, לאחר שיתברר גובהו. לשם כך יש להמתין לדו"ח מטעם הכונס (הדו"ח שהוגש ביום 24.1.2011 הוא דו"ח ביניים בלבד). לבירור היקף החוב שהמקרקעין נועדו להבטיח, יש רלוונטיות גם לע"א 2123/10, הנסוב, כזכור, על קביעת בית המשפט המחוזי ב-ה"פ 8103/10, כי המקרקעין נועדו להבטיח גם את חובותיה של חפציבה. הערעור נשמע ביום 20.7.2011. עימו נשמע גם ע"א 1940/11, הנסוב על ההחלטה לגבי אופן חלוקת כספי הכינוס. בהיותי חברת ההרכב ששמע את הערעורים אומר, כי אני תקווה שההכרעה בהם תינתן בעוד זמן לא רב. בנסיבות אלה, ומבלי שיהיה בכך רמז כלשהו לגבי תוצאות הערעורים, ראוי להמתין גם להכרעה בהם, בטרם יחל הליך מימוש המקרקעין. לאחר מכן יש להציע לנופי ים לפרוע את חובה, יהא אשר יהא, תוך זמן קצר. לא תעשה כן – יימשך הליך המימוש.

18.

לפני סיום אציין, כי הבנק לא מיהר לפעול למימוש המקרקעין משנת 2007, ומקובלת עליי מסקנת בית המשפט המחוזי, כי יש בכך כדי ללמד על עצמת הנזק שנגרם לבנק מעיכוב מימוש המקרקעין. אל מול זאת יש להציב את הנזק החמור העלול להיגרם לנופי ים עם מימוש המקרקעין, מבלי שניתנה לה האפשרות לפדות אותם קודם לכן.

19.

סוף דבר: מימוש המקרקעין יעוכב לעת הזו. לאחר מתן ההכרעה בערעורים ולאחר הגשת דו"ח הכונס, תינתן לנופי ים אפשרות, לפרק זמן מוגבל וקצר, לשלם את חובה ולפדות בכך את המקרקעין. לא תעשה כן – יודיע על כך הכונס לבית המשפט המחוזי ויבקש להמשיך בהליכי המימוש.

איני מוצאת מקום להתנות העיכוב בהפקדת ערובה; כאמור, פסק דין בערעורים צפוי בעוד זמן לא רב. אשר לדו"ח הכונס – אין צריך לומר כי באפשרותו לפעול להגשתו בהקדם. אעיר, כי מלכתחילה סברתי כי כדאי להמתין עוד זמן מה עד מתן פסק הדין בערעור, אך הכונס האיץ בי ליתן החלטה (בהגישו "בקשה להחשת החלטה"), וכך אני עושה.

20.

אין צו להוצאות בהליך זה.