רע"א 7169/17 פלאפון תקשורת בע"מ נ. מירב פירט

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.6.2017 (כבוד השופטת א' שטמר ) ב-ת"צ 41157-01-15, שבה התקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המשיבים נגד פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: בקשת האישור, המשיבים ו- פלאפון בהתאמה ). עניינה של בקשת האישור הוא בתשלום חד פעמי בגובה 39.90 ש"ח שגבתה פלאפון עבור ניתוק זמני, לבקשת הלקוח, משירותי התקשורת הסלולרית הניתנים לו (להלן:

דמי הקפאה ו- ניתוק זמני בהתאמה).

2.

המשיבים סבורים כי פלאפון לא היתה רשאית לגבות מלקוחותיה דמי הקפאה כלל. לעמדתם ניתוק זמני מהווה "שירות רט"ן" ( רדיו טלפון נייד בשיטה התאית ) כאמור ברישיון שניתן לפלאפון מאת משרד התקשורת (להלן: הרישיון ); ועל פי הרישיון, כנוסחו בעת הרלוונטית וגם כיום, אין לגבות תשלום עבור שירותי רט"ן אלא אם כן הדבר הותר במפורש ברישיון עצמו. מאחר שבאותה עת הרישיון שתק לגבי גביית דמי הקפאה, לגישת המשיבים המשמעות היא כאמור שפלאפון לא היתה רשאית לגבות מלקוחותיה תשלום זה. עילת התביעה העיקרית שנטענה בבקשת האישור היא עוולת הפרת חובה חקוקה, וכן צוינו עילות תביעה מתחום דיני החוזים (ובהן הפרת חוזה, חוסר תום לב בקיום חוזה, תניה בלתי חוקית בחוזה ותניה מקפחת בחוזה אחיד); עשיית עושר ולא במשפט; והטעיה צרכנית. הקבוצה שבשמה התבקש לנהל את התובענה כייצוגית היא קבוצת הלקוחות שפלאפון גבתה מהם דמי הקפאה, וזאת במהלך שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור (להלן:

הקבוצה ).

הסעד שהתבקש עבור הקבוצה הוא פיצוי כספי בגובה דמי ההקפאה שנגבו בתקופה הרלוונטית, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

יצוין כי במסגרת הדיון בבקשת האישור הסכימו הצדדים לוותר על חקירות המצהירים, שתצהירים מטעמם ניתנו בתמיכה לבקשת האישור ולתגובה לבקשת האישור; הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת האישור

3.

על פי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת ), " בזק " משמעותו " שידור, העברה או קליטה של סימנים, אותות, כתב, צורות חזותיות, קולות או מידע, באמצעות תיל, אלחוט, מערכת אופטית או מערכות אלקטרומגנטיות אחרות "; ועל פי סעיף ההגדרות ברישיון, "שירותי רט"ן" הם "שירותי בזק הניתנים באמצעות מערכת הרט"ן". בפתח החלטתו הבהיר בית המשפט המחוזי כי חוק התקשורת מורה שביצוע פעולות בזק טעון רישיון מאת משרד התקשורת; ועוד הובהר כי הרישיון שניתן לפלאפון הוא מסמך ממצה בכל הנוגע לאספקת שירותי רט"ן . בית המשפט הפנה בעניין זה לסעיף 96 לרישיון, המורה כי " זכויותיו של בעל הרישיון, חובותיו וסמכויותיו בכל הנוגע להקמתה, קיומה, פיתוחה והפעלתה, של מערכת הרט"ן ומתן שירותי רט"ן באמצעותה, מקורן ברישיון זה והן נובעות ממנו ועל-פיו בלבד "; וכן לסעיף 7.2 לרישיון, שלפיו " בעל הרישיון לא יהיה רשאי לספק כל שירות רט"ן שלא הותר לו במפורש לספקו במסגרת רישיון זה ". על יסוד האמור מצא בית המשפט כי פלאפון רשאית לעסוק במתן שירותי רט"ן בהתאם לקבוע ברישיון בלבד; ואולם הובהר כי אין להסיק מכך שפלאפון אינה רשאית לספק שירותים נוספים, שאינם שירותי רט"ן, שאז לא יחולו הוראות הרישיון.

לאחר הדברים הללו נפנה בית המשפט המחוזי לקבוע אם ניתוק זמני מהווה שירות רט"ן אם לאו – והגיע לכלל מסקנה כי המענה הוא בחיוב. בתוך כך, ניתן בהחלטה משקל להוראת סעיף 69.1 לרישיון, הקובעת את זכותו של לקוח לבקש מפלאפון ניתוק שירות זמני; ולהוראת סעיף 55.4(ב) לרישיון, המחייבת את פלאפון לכלול בהסכם ההתקשרות עם לקוחותיה את "תנאי ההתנתקות משירות" או "תנאי הפסקה מוחלטת". בהתייחס להוראות אלה נקבע בהחלטה כי " אם הרישיון מטפל רק בנושאי רט"ן, ותנאי הניתוק הוסדרו ברישיון – על כורחך אתה אומר כי תנאי ההתנתקות מן השירות, תנאי הפסקה מוחלטת, וניתוק שירות זמני הם בגדר הוראות המתייחסות לשירותי רט"ן " (בפסקה 15).

4.

לאחר שבית המשפט המחוזי אימץ את עמדת המשיבים שלפיה שירות ניתוק זמני מהווה שירות רט"ן, הוא נפנה לבחון אם על פי הוראות הרישיון רשאית פלאפון לגבות תשלום עבור שירות זה. נקודת המוצא לדיון בהחלטה בבקשת האישור היתה בפרק ו לרישיון שעניינו "תשלום בעד שירותים", ובעניין זה הובהר כי סעיף 73.1 לרישיון מפרט את שירותי רט"ן שבגינם רשאית פלאפון לגבות תשלומים מלקוחותיה (בין היתר תוך הפניה לתוספת הראשונה לרישיון) – וניתוק זמני אינו נמנה עם שירותים אלה. עם זאת, בית המשפט עמד על כך שניתוק זמני לא נזכר אף בסעיף 73.2 לרישיון – שבו מנויים שירותים שבגינם פלאפון אינה רשאית לגבות תשלום. בהתייחס לאמור נקבע בהחלטה כי בהעדר הוראה מתירה אין פלאפון רשאית לגבות תשלום כלשהו עבור שירות רט"ן, וזאת גם אם הדבר לא נאסר עליה באופן מפורש. בית המשפט אף עמד על כך שבהסכם ההתקשרות עם לקוחותיה, נקבע אמנם שפלאפון רשאית לגבות תשלום עבור שירות ניתוק זמני; ואולם נקבע כי אין באמור כל רבותא, שכן הסכם זה מעצם טיבו כפוף להוראות הרישיון ואינו יכול לסתור את האמור בהן.

בית המשפט המחוזי הוסיף ודן בהחלטתו בבקשה מטעם פלאפון להוספת ראיות, שהוגשה רק לאחר שהסתיים זה מכבר שלב סיכומי הטיעונים מטעם הצדדים. הראיות שצירופן התבקש הן החלטת משרד התקשורת מיום 11.1.2017, ותיקון שנערך ברישיונה של פלאפון באותו מועד – שבהם נקבע במפורש כי החל מיום 10.2.2017 פלאפון אינה רשאית לגבות דמי הקפאה מלקוחותיה (להלן: תיקון הרישיון ) . לגישת פלאפון תיקון הרישיון מהווה שינוי מצב קיים, ויש בו כדי ללמד שעובר לתיקון היא היתה רשאית לגבות דמי הקפאה. בית המשפט הורה על צירוף הראיות, ואולם דחה את עמדת פלאפון וקבע שאין בתיקון הרישיון כדי ללמד על שינוי שחל בעמדת הרגולטור בכל הנוגע לגביית דמי הקפאה. בעניין זה הובהר כי גם לפני תיקון הרישיון וגם לאחריו, פלאפון לא היתה רשאית לגבות מלקוחותיה תשלום עבור שירות ניתוק זמני.

5.

באחרית הדברים הללו, נקבע כי הוכח לכאורה שגביית דמי הקפאה מנוגדת להוראות הרישיון ומקימה עוולת הפרת חובה חקוקה; ובהינתן האמור סבר בית המשפט המחוזי שאין צורך להוסיף ולדון בעילות התביעה הנוספות שנטענו בבקשת האישור, מה גם שאין לכך משמעות מבחינת הסעד המבוקש בתובענה הייצוגית. בית המשפט אף הגיע לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה מתקיימים יתר התנאים לאישור התובענה כייצוגית – ובהם קיומן של שאלה עובדתית ושאלה משפטית המשותפות לחברי הקבוצה; קיומה של אפשרות סבירה שהשאלות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה; התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת; ואין יסוד להניח כי עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

סופו של דבר הורה בית המשפט המחוזי על אישור התובענה כייצוגית, והגדיר את התובעים המייצגים ובאי הכוח המייצגים, את הקבוצה, עילות התביעה הייצוגית והסעדים המבוקשים – הכל בהתאם למבוקש בבקשת האישור. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור וטענות הצדדים

6.

פלאפון טוענת כי דמי ההקפאה נגבו על ידה בתקופה הרלוונטית כדין ובהתאם לרישיון, ועל כן לא היה מקום להיעתר לבקשת האישור. לגישתה של פלאפון, הוראות הרישיון מסדירות הן מתן שירותי רט"ן, הן פעולות ושירותים שאינם בגדר רט"ן. בכל הנוגע לשירותי רט"ן – פלאפון מסכימה כי הרישיון הוא מסמך ממצה, וכי היא רשאית לבצע פעולות ולגבות כספים אך ורק בהתאם להוראות מפורשות שנקבעו בו; ולעומת זאת, כאשר מדובר בשירותים שאינם שירותי רט"ן – לגישת פלאפון היא רשאית לבצע כל פעולה שלא נאסרה עליה במפורש ברישיון. לענייננו, אין חולק שאין ברישיון הוראה מפורשת האוסרת על גביית תשלום עבור ניתוק זמני; ומאחר שלעמדת פלאפון מדובר בשירות שאינו שירות רט"ן, לא היה לגישתה מקום לקבוע כי גביית דמי הקפאה נעשתה שלא כדין. אפרט בקצרה את טיעוניה של פלאפון בנדון.

פלאפון סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהניח כי רישיונה מסדיר מתן שירותי רט"ן בלבד; ובהתבסס על קביעה מוטעית זו הסיק כי אם ניתוק זמני נזכר ברישיון, המשמעות היא שמדובר בשירות רט"ן. ראשית, על פי הנטען בית המשפט המחוזי לא נימק את קביעתו שלפיה הרישיון עוסק בשירותי רט"ן בלבד, וזאת אף על פי שמדובר בסוגיה מהותית לעניין אישור התובענה כייצוגית. שנית, לגרסת פלאפון בעת הרלוונטית היא חויבה על פי הרישיון לספק ללקוחותיה מגוון של שירותים, שלא יכול להיות חולק שאינם שירותי רט"ן (למשל, הפעלת מוקד פניות מאויש ומוקד פניות טלפוני, הפקת חשבונות למנויים, שירות מידע לבירור מספרי טלפון, וכו') – ועל כן ברי שאין להסיק מעצם איזכור שירות הניתוק הזמני ברישיון, כי עסקינן בשירות רט"ן דווקא. פלאפון מוסיפה כי על מנת לבחון אם שירות מסוים מהווה שירות רט"ן אם לאו, יש לפנות להגדרת "בזק" שבחוק התקשורת וברישיון – דבר שכלל לא נעשה על ידי בית המשפט המחוזי; ולגישת פלאפון אף לא אחד מיסודות הגדרה זו מתקיים במקרה של שירות ניתוק זמני.

7.

פלאפון עומדת על כך שביחס לפעולות שאינן שירותי רט"ן היא רשאית לבצע כל פעולה שלא נאסרה עליה במפורש על ידי משרד התקשורת, לרבות גביית תשלום; ובכל הנוגע לדמי הקפאה, מאחר שניתוק זמני אינו שירות רט"ן הרי שאין כל איסור על גביית תשלום תמורתו. כך נובע על פי הנטען לא רק מהוראות הרישיון, אלא אף לפי מושכלות יסוד במשטר דמוקרטי. עוד לטענת פלאפון, כאשר הרגולטור אוסר על גביית תשלום בגין שירות שקמה חובה לספקו ללקוח, נהוג שהאיסור נקבע באופן מפורש ברישיון – וזה המצב, למשל, ביחס לשירות הפעלת מוקד לשוהים בחו"ל. בענייננו אין חולק כי גביית דמי הקפאה לא נאסרה במפורש ברישיון בעת הרלוונטית, והמשמעות היא שמשרד התקשורת לא סבר שיש מניעה לגבות תשלום מסוג זה.

עוד באותו עניין, פלאפון מייחסת משקל רב לתיקון הרישיון (כהגדרתו לעיל) שעליו הורה הרגולטור, ובפרט לכך שבתיקון עצמו נקבע כי תחולתו היא עתידית . לגישתה התיקון החיל איסור חדש על גביית דמי הקפאה, ועל פי עמדה זו יש בעצם התיקון משום ראיה לכך שבעת הרלוונטית לא היתה כל מניעה לגבות דמי הקפאה עבור שירות ניתוק זמני. ראיה נוספת שתומכת לגישת פלאפון בפרשנות זו, היא העובדה שברישיונות שניתנו מאת משרד התקשורת לשתי חברות מתחרות (סלקום ופרטנר), נקבע בעת הרלוונטית באופן מפורש כי הן רשאיות לגבות דמי הקפאה מלקוחותיהן; ועל פי הנטען יש באמור משום הבעת עמדה מאת משרד התקשורת, שלפיה אין מניעה לגבות תשלום עבור ניתוק זמני. עוד באותו עניין, פלאפון טוענת כי עמדת משרד התקשורת בנושא גביית דמי הקפאה היא עמדה רוחבית, שחלה על כל חברות הסלולר באופן אחיד, ללא הפליה. על כן משהתיר הרגולטור לשתיים מבינן לגבות דמי הקפאה, חזקה עליו שהיה מתיר את הגבייה אף בעניינה של פלאפון; ועל פי הנטען בנסיבות אלה היעדר הוראה מתירה ברישיון של פלאפון הוא "עניין טכני" גרידא, שבוודאי אינו מעיד על כך שדמי ההקפאה נגבו שלא כדין.

לבסוף נטען, כי אף אם ייקבע שדמי ההקפאה נגבו שלא כדין, בכל מקרה לא היה בכך כדי להסב לקבוצה נזק כלשהו – שכן הלקוחות ידעו והסכימו לתשלום, והחיוב בדמי הקפאה צוין באופן מפורש כבר בהסכם ההתקשרות בין הצדדים, ובהמשך גם בעת מתן השירות. נוסף לזאת, פלאפון סבורה כי מנגנון התובענה הייצוגית לא נועד למקרה מסוגו של המקרה דנן, שבו השירות העומד במוקד התביעה הוא שירות חיוני ובעל תועלת ציבורית, שאין חולק כי סופק בפועל ללקוחות ותוך שפלאפון פעלה באופן גלוי ויידעה מראש כי שירות זה כרוך בתשלום.

8.

המשיבים סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וחולקים על פלאפון בשתי נקודות עיקריות: ראשית בשאלה אם ניתוק זמני הוא שירות רט"ן אם לאו; שנית בשאלה אם לפי הרישיון ניתן לגבות דמי הקפאה אם לאו.

בסוגיה הראשונה, המשיבים מצביעים על כך שככלל התקשרות בין חברת סלולר לבין לקוחותיה נעשית במסגרת של חוזה ארוך טווח, שלא פעם נמשך על פני שנים רבות – ועל כן לדבריהם יש חשיבות במתן אפשרות ללקוחות להקפיא באופן זמני את קבלת השירות (למשל לרגל נסיעה ממושכת לחו"ל), וזאת מבלי לאבד את הזכות להמשיך ולהחזיק במספר טלפון מסוים. על רקע האמור טוענים המשיבים כי שירות ניתוק זמני הוא שירות חיוני ביותר בהיבט הצרכני, ועל פי הרישיון אף חלה חובה על פלאפון לספקו לכלל לקוחותיה – ועל כן לא יעלה על הדעת שייקבע כי שירות זה אינו שירות רט"ן. בתוך כך, המשיבים סבורים כי לנוכח תכליתו הצרכנית של שירות הניתוק הזמני, יש ליתן למושג "שירות רט"ן" פרשנות מרחיבה הכוללת בחובה אף שירות זה. זאת ועוד. על פי הפרשנות המוצעת מטעם המשיבים, כל שירות המוסדר ברישיון הוא שירות רט"ן. בעניין זה הם מבהירים כי הרישיון אמנם מטיל על פלאפון חובות שונות פרט לאספקת שירותי רט"ן – כדוגמת הפעלת מוקד פניות מאויש, מתן שירותי מידע וכו' – ואולם לגישת המשיבים מדובר אך ורק

בתנאי סף לקבלת זיכיון למתן שירותים סלולריים, ולא מדובר בהסדרת מתן שירותים שאינם שירותי רט"ן. לגישת המשיבים ניתוק זמני הוא שירות רט"ן "קלאסי", שכן מדובר בשירות שעניינו "הפעלת מתקן בזק" והוא יכול להינתן ללקוח רק על ידי פלאפון עצמה; ועוד נטען כי ניתוק זמני הוא תמונת ראי של הפעלת מתקן בזק, ועל כן מעצם טיבו מהווה שירות רט"ן.

9.

בסוגיה השנייה, עמדת המשיבים היא שבהעדר הוראה מסמיכה ברישיון – פלאפון לא היתה רשאית לגבות מן הקבוצה תשלום עבור שירות ניתוק זמני.

המשיבים עומדים על כך שתיקון הרישיון בוצע על ידי משרד התקשורת רק לאחר הגשתה של בקשת האישור שבה עסקינן, וככל הנראה בעקבותיה; ובכל מקרה יש בעצם התיקון כדי ללמד על כך שבעת הרלוונטית הרישיון לא התיר לפלאפון לגבות מלקוחותיה דמי הקפאה. בתוך כך מבהירים המשיבים כי לעמדתם אין מקום ללמוד גזירה שווה מרישיונות ההפעלה שניתנו על ידי משרד התקשורת למתחרות פרטנר וסלקום – שכן הרישיונות להפעלת רשת סלולרית מעצם טיבם הינם רישיונות אינדיבידואליים, ובמסגרתם רשאי הרגולטור להציב דרישות משתנות ביחס לכל מפעיל; ועוד נטען כי דווקא העובדה שברישיונות שניתנו לחברות סלולר אחרות ניתן באופן מפורש היתר לגביית דמי הקפאה, היא הנותנת כי בלא הוראה מסמיכה מדובר בגבייה בלתי חוקית. המשיבים אף מפנים לכך שבדומה לפלאפון, ברישיונותיהן של חברות סלולר נוספות (כדוגמת רמי לוי והוט מובייל) לא נקבעה הוראה המתירה גביית דמי הקפאה – והאמור מחזק את המסקנה כי קיים בנדון שוני רלוונטי בין בעלות הרישיונות, וכי לא מדובר בהשמטה מקרית או שרירותית מרישיונה של פלאפון אלא בהחלטה מושכלת של משרד התקשורת. לבסוף טוענים המשיבים כי אין לפלאפון להלין אלא על עצמה, על כך שלא פנתה למשרד התקשורת בזמן אמת לשם הבהרת הסוגיה, ויש להניח כי לא עשתה כן משום שידעה כי הרגולטור מתנגד לגביית דמי הקפאה; ומכל מקום הנטל רובץ לפתחה להוכיח את עמדת משרד התקשורת בעת הרלוונטית, ופלאפון לא הרימה נטל זה.

דיון והכרעה

10.

אקדים אחרית לראשית, ואציין כבר עתה כי לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתגובה ובתשובה לתגובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות; ואבאר.

כידוע, חוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 מונה שורה של תנאים לאישור תובענה כייצוגית (ראו, למשל, רע"א 9617/16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' לפינר , בפסקה 16 (28.10.2018); להלן: עניין לפינר ); ובין היתר נדרש כי התובענה תעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה, וכי תתקיים אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה. בענייננו המחלוקת בין הצדדים מתמצית בשאלה אם הונחה תשתית מתאימה לטענה שלפיה בעת הרלוונטית גבתה פלאפון מלקוחותיה דמי הקפאה שלא כדין; וכפי שכבר הוברר באריכות לעיל, שאלה זו קשורה בטבורה בשאלה אם ניתוק זמני מהשירותים הסלולריים הוא שירות רט"ן כמשמעותו ברישיון, אם לאו. מדובר אפוא בשאלה משפטית, שעניינה פרשנות הרישיון.

אציין בנקודה זו כי לטעמי היה מקום להידרש לעמדת משרד התקשורת בשאלות הפרשניות המתעוררות בבקשת האישור – בהיותו לא רק מנסח הרישיון, אלא אף הגורם האמון על אכיפת הוראותיו; והדברים אמורים במיוחד שעה שההוראות הרלוונטיות ברישיון תוקנו לאחרונה על ידי משרד התקשורת עצמו, והצדדים חלוקים בנוגע למשמעות התיקון. הרישיון הוא מסמך ארוך וסבוך, הכולל מגוון הוראות מתירות ואוסרות, בשורה של נושאים מקצועיים, צרכניים ואחרים; ומשרד התקשורת הוא הגורם בעל המומחיות הדרושה על מנת להשקיף על הרישיון כמכלול, ובהתאם נודע גם משקל לפרשנותו את ההוראות הרלוונטיות בהקשרן. בע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (31.5.2018) (להלן: עניין זליגמן ), נקבע כי " אם מצא בית המשפט כי עמדתו של המאסדר סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיו, ברירת המחדל תהיה לאמץ עמדה זו. סטייה מברירת המחדל האמורה, תתאפשר מקום בו ימצא בית המשפט כי קיימים טעמים כבדי משקל לדחיית עמדת המאסדר ואימוץ פרשנות חלופית תחתיה " (שם, בפסקה 40). יש לציין כי בשלב זה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף בהלכה שנפסקה בעניין זליגמן (דנ"א 4960/18); ואולם במקרה דנן די לנו בכך שאין בפסיקה עוררין על כך שיש לייחס משקל לעמדתו של הרגולטור המגבש את ההנחיות המינהליות ואמון על אכיפתן, גם אם הדעות חלוקות לגבי כובד המשקל שיש לייחס לעמדה זו (ראו: עניין זליגמן , פסקה 33; עניין לפינר , פסקה 23).

11.

ובחזרה לענייננו. במסגרת ההחלטה בבקשת האישור הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה לכאורית שלפיה ניתוק זמני הוא שירות רט"ן כמשמעותו ברישיון – ולא ראיתי יסוד לשנות מקביעה זו. על פי ההגדרה שבחוק התקשורת, שכבר צוטטה לעיל ומפאת חשיבותה תובא בשנית, " בזק " משמעותו "שידור, העברה או קליטה של סימנים, אותות, כתב, צורות חזותיות, קולות או מידע, באמצעות תיל, אלחוט, מערכת אופטית או מערכות אלקטרומגנטיות אחרות " . ניתוק זמני אינו אלא צידו השני של המטבע של אותן פעולות שידור, העברה או קליטה של סימנים, אותות וכיוצ"ב, כלומר הפסקה של פעולות אלה. ומשכך, נראה כי ניתוק זמני אף הוא מהווה שירות רט"ן; מה גם שמאחר שעסקינן בהפסקה זמנית של השירות הסלולרי, בתום התקופה נדרשת הפעלה מחדש של שירות זה – ולא יכול להיות חולק על כך שהפעלה מחדש כאמור נופלת בהגדרתו של שירות רט"ן. בלא לגרוע מהאמור לעיל, יוזכר כי אנו מצויים בשלב אישור התובענה כייצוגית ועל כן ומטבע הדברים מדובר בקביעות לכאוריות בלבד.

איני רואה מקום לשנות אף מקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה בהינתן שניתוק זמני הוא שירות רט"ן, פלאפון לא היתה רשאית לכאורה לגבות דמי הקפאה מחברי הקבוצה. הצדדים תמימי דעים שהרישיון הוא מסמך ממצה בכל הנוגע לשירותי רט"ן, והמשמעות היא שבקשר עם שירותי רט"ן רשאית פלאפון לבצע רק פעולות שהותרו לה במפורש ברישיון – ובכלל זה גביית תשלום. אמנם כפי שטוענת פלאפון הרישיון אינו אוסר מפורשות על גביית דמי הקפאה, וניתוק זמני אף אינו נמנה עם השירותים שבסעיף 73.2 לרישיון שבגינם היא אינה רשאית לגבות תשלום. ואולם זכויותיה של פלאפון וחובותיה בהתייחס לשירותי רט"ן קמות לה מן הרישיון, ועל כן בהעדר הוראה מתירה – נראה על פניו שפלאפון אינה רשאית לגבות תשלום עבור שירות ניתוק זמני. מקובל עליי גם שלא יהיה זה נכון לגזור גזירה שווה מההסדרים שנקבעו בנוגע לגביית דמי הקפאה ברישיונותיהן של חברות מתחרות – שכן מדובר ברישיונות אינדיבידואליים, ולא מן הנמנע כי קיים שוני רלוונטי בין החברות והשירותים שהן מספקות, העשוי להצדיק הסדר שונה לגבי גביית תשלום כאמור.

בהינתן האמור לעיל, איני מוצאת טעם להידרש בגדרה של החלטה זו למחלוקות נוספות שנתגלעו בין הצדדים – ובין היתר בשאלה אם הרישיון מסדיר אך ורק מתן שירותי רט"ן, או שמא אף מתן שירותים אחרים.

סוף דבר

12.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. פלאפון תישא בהוצאות המשיבים בסך 25,000 ש"ח.