רע"א 7171/17 אליהו קנפלר נ. איי.די.אן גלובל אקוויטי בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ה' קירש ) בת"א 41953-01-17 מיום 31.8.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעדים זמניים.

רקע עובדתי

2.

הרקע העובדתי לבקשה סבוך קמעא, והוא יובא בתמצית המתחייבת. המבקש 1, אליהו קנפלר, והמשיבה 1, חברת איי.די.אן גלובל אקוויטי בע"מ (להלן: איי.די.אן או החברה ), כרתו הסכם בשנת 2016 (להלן: ההסכם ). לפי ההסכם, מכרה החברה לקנפלר את מניותיה של חברת גיא ייזום 121 השקעות (2004) בע"מ (להלן: גיא ייזום ). גיא ייזום מחזיקה בכ-24% ממניותיה של חברה צרפתית (להלן: החברה הצרפתית ), שמחזיקה מצידה – באמצעות שלוש חברות בת צרפתיות – בשלושה נכסים מסחריים מניבים המצויים בצרפת. יתר 76% ממניותיה של החברה הצרפתית מצוי אף הוא בידי איי.די.אן, באמצעות חברה נוספת המצויה כולה בבעלותה.

3.

במסגרת ההסכם סוכם כי החברה הצרפתית תקצה מניות נוספות חדשות לגיא ייזום, באופן ששיעור אחזקתו של קנפלר בחברה הצרפתית יעלה מ-24% ל-32% (ובהתאמה, שיעור האחזקה שייוותר בידי איי.די.אן יעמוד על 68%). קנפלר שילם את מרבית סכום התמורה (כ-3.5 מיליון יורו, מתוך סך של 4 מיליון יורו); הקצאת המניות טרם בוצעה.

4.

במקביל, חברת איי.די.אן היתה מצויה בקשיים כספיים באותה תקופה, ולפיכך התקיימו מגעים בינה לבין קנפלר, כמו גם בינה לבין גורמים נוספים, בדבר אפשרויות רכישה שונות נוספות. ביום 6.11.2016 פרסמה החברה, כחברה נסחרת בבורסה, דיווח מיידי על כך שמצאה חברה המוכנה לרכוש ממנה, בין היתר, את אחזקתה ב-76% האחוזים ממניות החברה הצרפתית (להלן: הרוכשת ). באותו יום גם שלחה החברה מכתב לקנפלר, שהוכתר "הודעה סופית על ביטול הסכם". במכתב הביטול נטען, בין היתר, כי קנפלר הפר את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא שילם עדיין סך של חצי מיליון יורו מסכום התמורה, ולפיכך החליטה החברה להודיעו באופן סופי על ביטול ההסכם.

5.

לנוכח אירועים אלו, פנה קנפלר לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבלת סעד זמני שימנע מהחברה, בין היתר, לבצע פעולות שיש בהן כדי להשפיע על מצב הזכויות בחברה הצרפתית (להלן: הבקשה הראשונה ). בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.11.2016, שבה נאמר כי אמנם ישנו ספק אם ביטול ההסכם עם קנפלר נעשה כדין, אולם, גם אם ההסכם טרם בוטל, הרי שלא הוכח שמכירת יתר האחזקות בחברה הצרפתית מנוגדת להסכם זה, או עלולה לסכל אותו. המועד לביצוע הקצאת המניות טרם הגיע, משום שקנפלר לא שילם את מלוא התמורה לפי ההסכם, ועצם מכירת המניות אינה מסכלת את היכולת לבצע הקצאה זו בעתיד. ככל שמדובר בהסכם תקף, הרי שמניות החברה הצרפתית נמכרות בכפוף להתחייבויות החוזיות הקבועות בו. עניין זה עתיד להתברר בהליך העיקרי, אך אין הצדקה לאסור על מכירת המניות כסעד זמני. בנוסף נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת איי.די.אן, מפני שהימנעות ממכירת המניות עלולה להוביל להדרדרות מיידית במצבה הפיננסי של החברה, עד כדי חדלות פרעון. מצב זה עלול לפגוע, מטבע הדברים, גם בקנפלר עצמו.

6.

לאחר מתן ההחלטה בבקשה הראשונה, הגישו הצדדים תביעות הדדיות לבית המשפט המחוזי. ביום 15.8.2017 שבו המבקשים ופנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לאסור על כל דיספוזיציה בנכסי החברה הצרפתית – היא הבקשה שלפנַי. במהלך הדיון בבקשה זו, התברר לבית המשפט כי בניגוד למצג שהוצג במסגרת הדיון בבקשה הראשונה – אין לאיי.די.אן כוונה למכור את האחזקות בחברה הצרפתית במישרין, אלא הכוונה היא שהחברה הצרפתית תמכור 76% ממניות כל אחת ואחת משלוש חברות הבת הצרפתיות שבאחזקתה. מבין השיטין הסיק בית המשפט כי ההסכם הראשוני שנדון במסגרת ההחלטה הראשונה היה רק 'הסכם מסגרת' בין איי.די.אן לבין הרוכשת; לאחר מכן נכרת חוזה מפורט לגבי מכירת המניות בחברות הבת, אולם עסקה זו טרם הושלמה, שכן עדיין לא נחתם שטר העברת המניות – כפי שהוגדר בחוזה המפורט.

7.

בית המשפט המחוזי ציין כי לשינוי במתווה העסקה עלולות להיות השלכות על זכויותיו הנטענות של קנפלר. אשר לחשש מפני דילול אחזקתו של קנפלר במניות חברות הבת, הודיע בא-כוחה של איי.די.אן כי בכפוף לתוצאות המשפט בתובענות העיקריות, שיעור אחזקתו בחברה הצרפתית יוגדל ל-100%, כך שסך הכל יחזיק קנפלר ב-24% מן המניות של כל אחת מחברות הבת (בכפוף לדרישת הקצאת המניות הנוספת, כפי שנתבארה לעיל). אולם, קנפלר לא הסתפק בכך: לטענתו, מתווה העסקה הנוכחי עלול לפגוע בזכויות נוספות המגיעות לו לפי ההסכם. מנגד טענה איי.די.אן כי מכירת המניות היא כבר 'מעשה עשוי', ומניעתה תסב לה נזקים רבים.

החלטת בית המשפט המחוזי

8.

בית המשפט המחוזי נאות להניח שסיכויי התביעה לאכיפת ההסכם אינם קלושים, אולם התמקד בהכרעתו בשיקולי מאזן הנוחות – בבחינת התועלת אל מול הנזק, אהדדי, העשויים לנבוע ממניעת השלמת הדיספוזיציה.

9.

בית המשפט קבע כי אין מדובר ב'מעשה עשוי' שכן במישור הקנייני טרם הושלמה העברת המניות לידי הרוכשת. אולם, הדעת נותנת כי עצירת השלמת מכירת המניות עלולה לגרום למשבר מול הרוכשת ולביטול עסקת המכירה. לדבר זה משמעויות מבחינה כספית, הן לאיי.די.אן, הן לחברות הבת שהיו אמורות לעבור לבעלת שליטה חדשה. משמעויות אלו יש לאזן אל מול הפגיעה האפשרית בקנפלר. קנפלר טוען כי העברת המניות תפגע בזכויותיו שלפי ההסכם, בשלושה היבטים שונים המעוגנים בסעיפיו של ההסכם. בית המשפט בחן את חששותיו בנוגע לכל אחד מהם.

10.

ההיבט הראשון (המעוגן בסעיף 1.7 להסכם) הוא זכותו של קנפלר ל-80% מסך התזרים הפנוי אשר ינבע מן הנכסים שבבעלות חברות הבת. בית המשפט ציין כי מדובר בסעיף חוזי המנוסח בחוסר בהירות: אין זה ברור מהי הגדרת 'תזרים פנוי', כיצד תתבצע חלוקת התזרים הפנוי אם קיימת חובת חלוקה, ובאילו מועדים. איי.די.אן טענה במסגרת הדיון בבקשה, כי אכן מדובר בסעיף בעייתי, שצדדים רלבנטיים (היינו החברה הצרפתית וחברות הבת) אינם חתומים עליו. בית המשפט קבע כי עמדה זו מוקשית מהיבט תום-הלב של איי.די.אן, אולם במישור המעשי, ככל הנראה, הצדק עמה. התוצאה היא, שיישומו של סעיף זה יהא רצוף בכל אופן בקשיים; אין בעצם מכירת מניות חברות הבת כדי להחריף את הקושי, ברמה המצדיקה להעתר לבקשה.

11.

ההיבט השני הוא הזכות להקצאת מניות נוספת, עליה דובר לעיל. לפי המתווה החדש, יועברו 76% ממניות חברות הבת לרוכשת, ואילו מניות החברה הצרפתית יועברו במלואן לידי קנפלר. במצב דברים זה, אין משמעות להקצאת מניות נוספת על-ידי החברה הצרפתית כפי שסיכמו ביניהם הצדדים. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי הזכות להקצאת מניות נוספת טרם התגבשה, משום שלא הושלם תשלום מלוא סכום התמורה, וממילא יהא עניין זה נתון לפתרון כספי במסגרת התובענות העיקריות, ואין סיבה לסכל את השלמת המכירה לרוכשת מחמתו.

12.

ההיבט השלישי הוא זכות וטו שהוקנתה לקנפלר. לפי סעיף 3.2 להסכם, קנפלר יהיה בעל זכות וטו בחברה הצרפתית ביחס להחלטות בעניין הנכסים שבבעלותה. לפי המתווה החדש זכות וטו זו חסרת משמעות, משום שקנפלר יהפוך להיות בעל 100% ממניות החברה הצרפתית, אולם זו תחזיק רק במיעוט המניות של חברות הבת. גם בהקשר זה טוענת כעת איי.די.אן כי מדובר בסעיף שיש בו כשלים, משום שחברות הבת אינן חתומות עליו. בית המשפט קבע כי אכן, בשלב זה, משמעות זכות הווטו מצומצמת רק לעניין עצם האפשרות של איי.די.אן למכור את המניות בחברות הבת. ברם, לא ברור מהו הטעם שבגינו מעוניין קנפלר לסרב לעסקת המכירה, וקשה לראות איזו תועלת תצמח לו מכך.

13.

לאור המכלול, הגיע בית המשפט למסקנה כי לפי מאזן הנזקים והנוחות, אין טעם למנוע את השלמת הקניית מניות חברות הבת לידי הרוכשת. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי בהסכם נקבע סעיף שבו התחייבה איי.די.אן לתקן את מסמכי חברות הבת, אם וככל שיידרש התיקון, לשם התאמת מסמכים אלו להוראות ההסכם. משמעות הדבר היא, כך נקבע בהחלטה, שההסכם יוצא מנקודת הנחה שחברות הבת תעמודנה בהתחייבויות השונות שהתחייבה בהן איי.די.אן. סעיף זה מעמיד 'באור אחר' את טענותיה של איי.די.אן בדבר כשלים ופגמים בהוראות ההסכם. לפיכך, אין זה מן הנמנע כי אחת התוצאות האפשריות של התובענות העיקריות תהיה כי הפעולות שנעשו ושייעשו על-ידי איי.די.אן בחברות הבת, תהיינה כפופות להתחייבות הנ"ל.

14.

בשל הערה אחרונה זו, קבע בית המשפט שהבקשה לסעד זמני נדחית, אולם במקביל יש להורות לאיי.די.אן להודיע לרוכשת כדלקמן:

"ביום 15.8.2017 הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לצו מניעה ארעי האוסר, בין השאר, על ביצוע כל דיספוזיציה בנכסי חברת SAS

GJE

Promoting

France . בית המשפט דחה את הבקשה אך הטיל עלינו חובה להודיעכם כי בפי המבקשים, מר אליהו קפלר וחברת גיא ייזום 121 השקעות (2004) בע"מ, טענות להמשך תוקפן של זכויות שעוגנו (לטענתם) בהסכם שנכרת ביננו לבינם ביום 24.5.2016, לרבות האמור בסעיפים 1.5.3, 1.7 ו-3.2 לאותו הסכם.

טענות אלו עשויות להמשיך ולהיטען אף לאחר השלמת העברת המניות בשלוש החברות לידיכם."

קנפלר וגיא ייזום אינם משלימים עם דחיית הבקשה, ועל כן הגישו את בקשת רשות הערעור שלפנַי.

טענות הצדדים

15.

בבקשה נטען כי בית המשפט הרבה להסתמך על ההנחה שניתן יהיה לרפא את הפגיעה במבקשים באמצעות סעד כספי. בכך שגה בית המשפט המחוזי, משני טעמים: ראשית, בית המשפט הניח כי מצבה הכספי של איי.די.אן עגום, ומטעם זה קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. ברם, מאותו טעם קיים גם חשש שהיא לא תוכל לעמוד בפיצוי כספי ככל שזה יושת עליה – גם אם תושלם מכירת המניות. שנית, ככל שהדין עם המבקשים במישור החוזי, הרי שהם זכאים לדרוש את אכיפתו של ההסכם, ולא להסתפק בפיצוי כספי – דבר שלא יהיה אפשרי אם תידחה הבקשה. בנוסף נטען כי ניתוח מאזן הנוחות כשלעצמו מוביל לקבלת הבקשה: שינוי מבנה העסקה כך שיימכרו מניות חברות הבת במישרין, פוגע פגיעה קשה במבקשים, הן ביכולת לממש את זכותם לקבלת תזרים פנוי, הן בנוגע לזכות הווטו שלהם, הן בנוגע להקצאת המניות. מאידך גיסא, החשש שדווקא צו הדיספוזיציה יגרום לאיי.די.אן נזקים משמעותיים, הוא בגדר ספקולציה בלבד, שלא הובאו לה ראיות כלשהן.

16.

בנוסף טענו המבקשים כי גם שיקולי יושר צריכים להוביל לקבלת הבקשה. במסגרת הבקשה הראשונה, הציגה איי.די.אן מצג שווא בדבר מתווה מכירת המניות – שלאורו נדחתה הבקשה הראשונה; טענתה כאילו המניות כבר הועברו, ומדובר במעשה עשוי – התבררה כשקרית; היא נמנעה מלהציג את ההסכמים שבינה לבין הרוכשת; ופעלה בחוסר תום-לב בהעלאת טענה בשלב זה, שהסעיפים בהסכם מלאים בכשלים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי עצמו.

17.

מנגד טוענת איי.די.אן כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, דווקא קנפלר הוא אשר פעל בחוסר תום לב, משום שהפר הפרה יסודית את ההסכם בכך שלא שילם את מלוא התמורה, מתוך ניסיון להחזיק את החברה כ'בת-ערובה'; ובכך שלא גילה לבית המשפט במסגרת בקשתו, כי נקט בהליכים מקבילים בצרפת בדרישה זהה – שנדחתה שם. לגופו של עניין סומכת איי.די.אן ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. בקשת המבקשים לסעד זמני נדונה פעם ופעמיים בבית המשפט המחוזי, בדין נדחתה, ואין הצדקה לדון בה בשלישית: אשר לסיכויי ההליך, הרי שסיכוייו של קנפלר בהליך העיקרי קטנים, בהינתן הפרתו היסודית את ההסכם. אשר למאזן הנוחות, הרי שזה נוטה באופן מובהק לטובת איי.די.אן. העסקה עם הרוכשת נחתמה מזמן והיא שילמה עבור המניות סכום של 6 מיליון יורו, שהועבר לנושי החברה. הקפאת המכירה כעת תפגע בעסקה זו, ואם זו תבוטל, תיגרם פגיעה משמעותית ביותר לחברה. זאת, משום שלחברה אין יכולת להשיב את הסכום שהתקבל מהרוכשת – שכאמור הועבר לנושיה – ואף לא תקבל מהרוכשת את יתרת סכום הכסף שזו חייבת לה. מן העבר השני, הנזק הנטען שייגרם למבקשים ניתן לפיצוי כספי. לפיכך, אף שבאופן פורמלי מדובר בסעד זמני לשימור המצב הקיים, הרי שבפועל מדובר בצו עשה לשינוי המצב הקיים: הלכה למעשה, משמעות הצו היא להורות לחברה להפר את ההסכם שעשתה עם הרוכשת.

18.

עוד נטען, כי טענותיו של קנפלר בדבר מצבה הכלכלי של החברה הם בגדר טענה חדשה, המהווה הרחבת חזית, ויש לדחות אותה גם לגופה; כי מדובר במעשה עשוי לפי הדין הצרפתי, ולסעד המבוקש אין נפקות לפיו; כי היה על המבקשים לצרף לבקשה את החברה הרוכשת, שזהותה ידועה להם; וכי אין הצדקה לסטות מהכלל הנוהג, לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות בעניין סעדים זמניים.

דיון והכרעה

19.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ובתשובתה של איי.די.אן לבקשה, ושקלתי את נימוקי הצדדים מזה ומזה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

20.

הסיטואציה שלפנינו היא גבולית. פועלם של שני הצדדים מעלה תהיות, וכתוצאה מכך סיכויי שניהם בהליך העיקרי אינם קלושים – אך בשלב זה אינם מבוררים דיים. מן העבר השני, שיקולי מאזן הנוחות אף הם גבוליים: הקפאת העסקה שנרקמה עם הרוכשת עלולה להוביל לביטולה ולגרום נזקים כבדים לאיי.די.אן, אך מאידך גיסא הוצאתה של העסקה אל הפועל עלולה להערים קשיים ממשיים על אכיפת ההסכם שנחתם בין קנפלר לאיי.די.אן, ככל שכך ייקבע בהליך העיקרי. לפיכך, אף שנקודת המוצא היא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בענייני סעדים זמניים

– הרי שבמצבים שבהם בכוחה של החלטה כזו לחרוץ את גורלו של הסכסוך מראש, על ערכאת הערעור להעביר את ההחלטה תחת שבט ביקורתה בקפדנות (ראו רע"א 5879/16 גולן טלקום בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ , פסקה 35 (2.9.2016) (להלן: עניין גולן טלקום )). כך עשיתי, התלבטתי, ואולם בסופו של דבר לא ראיתי לנכון לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

21.

בעיקרו של דבר, מקובלת עלי עמדתו של קנפלר לפיה עסקת הרכישה הנוכחית עלולה, בהסתברות גבוהה, להקשות על מימוש זכויותיו לפי ההסכם. עוד מקובלת עלי ההנחה כי השינוי שהתגלה באשר למבנה העסקה – מכירת מניות חברות הבת, ולא מכירת מניות החברה הצרפתית – מקשה על כך עוד יותר, והצדיק דיון מחודש בבקשה לסעד זמני. הטעם לכך הוא פשוט: הצדדים חתמו ביניהם על הסכם, ובו התחייבה איי.די.אן התחייבויות שונות בקשר לזכויותיה בחברה הצרפתית ובחברות הבת. התחייבויות אלו נותרות במישור החוזי, אך אינן מחייבות, כשלעצמן, את החברות עצמן. לשם כך נקבע בהסכם כי הצדדים יפעלו לתקן את מסמכי החברות בהתאם לאמור בו. אם הדבר היה מבוצע, לא היה מתעורר כל קושי בעסקה המדוברת, אולם כידוע לא כך ארע. מכירת הזכויות בחברות הבת, בטרם עיגון זכויותיו החוזיות של קנפלר במסמכיהן, עלולה אפוא להערים קשיים משמעותיים במישור אכיפת החוזה, אם וככל שייקבע שכך יש לעשות.

22.

"אכן, הלכה פסוקה היא כי הזכות החוזית היא אחת מן הזכויות הראויות להגנה כבר בשלב הסעד הזמני, מקום בו מתן הסעד נועד לשמר מצב קיים" (עניין גולן טלקום , פסקה 30); משזו נקודת המוצא, החששות האמורים בדבר היכולת לממש את הזכות החוזית הנטענת של קנפלר היו אמורים לכאורה להוביל למסקנה כי יש לקבל את בקשתו למתן סעד זמני (אף אם קיימים ספקות מסויימים באשר לתוכן המדויק של זכויות אלו, כפי שניתח בית המשפט המחוזי בהחלטתו). דא עקא, שאל מול הזכויות הנטענות של קנפלר יש להציב את הפגיעה האפשרית באיי.די.אן, וזו אינה קלת-ערך. אם תבטל הרוכשת את העסקה בעקבות הקפאתה עד מתן פסק-דין, והדבר אינו בגדר חשש רחוק, תאלץ איי.די.אן להשיב סכומי כסף נכבדים שלטענתה כבר אינם ברשותה. הצבת מאזן הנוחות על כפות המאזניים – בהינתן חוסר הוודאות באשר לצפונות העתיד, הן העובדתיות הן המשפטיות – מובילה למסקנה, שבנדון דידן יהא זה מוצדק להסתפק בכך, שככל שאכן יתברר שנגרמו לקנפלר נזקים, ניתן יהיה לפסוק לזכותו פיצוי כספי על אותם הנזקים (השוו: רע"א 10277/08 גסטטנרטק בע"מ נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (12.3.2009)). לכך יש להוסיף את האמצעי הנוסף שנקט בו בית המשפט המחוזי – יידוע החברה הרוכשת על אפשרות שלפיה קנפלר יוכל לטעון כלפיה טענות כאלו ואחרות – שגם בכוחו לעמעם קמעא את הפגיעה האפשרית בקנפלר.

23.

בהקשר זה אציין כי לא ראיתי לנכון לקבל את טענותיו של קנפלר בנוגע ליכולת הפרעון של איי.די.אן, באם ייפסק הדין לטובתו, אך לא ניתן יהיה לאכוף את הוראות החוזה. טעם עיקרי לכך הוא שקנפלר עצמו אוחז בהסכם ועומד על אכיפתו, כאשר הוא טרם שילם סכום של חצי מיליון יורו לפי אותו הסכם. ממילא, אף לפי גישתו-שלו, קיימת יתרת חוב בלתי מבוטלת שניתן יהיה לנכות ממנה דמי נזק, ככל שייקבע שאיי.די.אן חבה כלפיו בגינו.

24.

בשולי הדברים אוסיף שלא נעלמו מעינַי טענותיו של קנפלר באשר לתום-לבה של איי.די.אן, בהתחשב בקביעותיו המפורשות של בית המשפט המחוזי, הן בנוגע לאופן הצגת הדברים במסגרת הדיון בבקשה הראשונה, הן בנוגע להתנערותה מסעיפים שונים שבהסכם. גם דעתי לא היתה נוחה מהתנהלות זו, ואולם בהתחשב בכך שגם התנהלותו של קנפלר אינה נקייה מספקות, וכי בשלב מקדמי זה אין ניתן לקבוע מסמרות באשר לאופן ההתנהלות של כל אחד מן הצדדים, לא ראיתי ליתן לנקודה זו משקל מכריע במסגרת ההחלטה.

25.

כללם של דברים, שאלת הסעד הזמני בנדון שלפנינו אכן מעלה פנים לכאן ולכאן, וההכרעה בה אינה פשוטה. יחד עם זאת, בשים לב לחששות שעל הכף מזה ומזה, האינטרס החוזי לאכיפת ההסכם שבפי קנפלר נסוג אחור מפני החשש לפגיעה כלכלית ניכרת באיי.די.אן, בהתחשב בכך שככל שאכיפה לא תוכל להתממש, או שתהיינה לה עלויות, יוכל הדבר להתרפא באמצעות סעד כספי. בהתחשב בכך, לא ראיתי הצדקה לסטות מהכלל המקובל שבו פתחתי, ולהחליף את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית – שפגשה את הצדדים, חשה באופן בלתי-אמצעי את חששותיהם ואת התנהלותם, ואיזנה ושקלה אותם על כפות המאזניים (רע"א 8837/15 מוניות קו 51 בע"מ נ' טקסי המרכז בע"מ , פסקה 11 (10.4.2016))

26.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, ועמה נמחקת הבקשה לעיכוב ביצוע. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 25.9.2017 – מבוטל. בהתחשב בנסיבות העניין כפי שפורטו, איני עושה צו להוצאות.