רע"א 7190/18 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ. חנן כהן

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט אריה נאמן ) בת"א 63038-02-18 מיום 5.9.2018 במסגרתה הורה בית משפט המחוזי על העברת מקום הדיון בתובענה נגד המשיב 1 לבית הדין האזורי לעבודה ועיכוב ההליכים נגד המשיבים 2 ו-3.

2.

ביום 27.2.2018 הגישה המבקשת, חברה המתמחה בתכנון וייצור תבניות ומוצרים נלווים ליציקות בטון (להלן גם: " החברה "), תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרתה נטען כי המשיב 1, שהיה בתקופה הרלוונטית עובד של החברה, ניצל הזדמנות עסקית של החברה והחל לייבא ולשווק בארץ אטם מיוחד המכונה RiveStop

וכונה על ידי המשיבים " פקקומט " (להלן: " המוצר "), אותו ניתן להתקין בתוך יציקות בטון על מנת להבטיח את אטימותן למים ולגזים. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיב 1 נחשף למוצר במהלך עבודתו בחברה, ככל הנראה כאשר ביקר כנציג ושלוח מטעם החברה בתערוכה מקצועית בגרמניה. התביעה הוגשה נגד המשיב 1, שהיה כאמור עובד החברה, נגד המשיבה 2, חברה בבעלות ובשליטת המשיב 1, וכן נגד המשיב 3 אשר לטענת החברה הינו שותפו של המשיב 1 בפעילותו העסקית.

3.

ביום 17.4.2018 הגישו המשיבים בקשה להעברת הדיון בתובענה נגד המשיב 1 לבית הדין האזורי לעבודה (להלן: " בית הדין ") ועיכוב ההליכים נגד המשיבים 2 ו-3 בבית המשפט קמא עד למתן החלטת בית הדין. המבקשת התנגדה לבקשה להעברת מקום הדיון בטענה כי התביעה איננה מבוססת על עילות הנובעות מיחסי עבודה וכי

היא מבוססת על עילות בפקודת הנזיקין השוללות את סמכות בית הדין.

4.

החלטת בית המשפט ניתנה ביום 5.9.2018 במסגרתה הורה בית המשפט על העברת הדיון בתובענה נגד המשיב לבית הדין ועל עיכוב ההליכים בתיק נגד המשיבים 2 ו-3 עד להכרעת בית הדין לעבודה. נפסק, כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית הדין מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: " חוק בתי הדין לעבודה "). בית המשפט קבע כי המעשים המיוחסים למשיב 1 נעשו מתוקף יחסי עבודה בין המשיב לבין החברה וכי טענות החברה לפיהן מהות הסכסוך איננה יחסי עבודה אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה כי המשיב 1 נשלח לתערוכה מטעם החברה ועל חשבונה. עוד נקבע כי טענות החברה בדבר עילות נזיקיות כגון גזל ורשלנות הועלו בסתמיות לצורך התאמת התביעה להידון בבית המשפט האזרחי, אולם אין בהן ממש, וממילא עיון בכתב התביעה מעלה כי לא אוזכרה בו פקודת הנזיקין . בית המשפט קמא הדגיש כי טענת החברה לפיה המבקש פעל מתוך רשלנות אינה מבוססת ואינה הגיונית ועל כן, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"א 2618/03 פי.או.אס ( רסטורנט

סוליושנס )

בע"מ נ' ליפקונסקי , פ"ד נט(3) 497, 508 (2004) (להלן: " עניין פי.או.אס ") התביעה מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין. עם זאת קבע בית המשפט קמא בסעיף 19 להחלטתו כי " ככל שביה"ד ימצא לנכון כי אי אילו מהסעדים המבוקשים באשר (למשיב) 1 אינם בסמכותו ואין הם נילווים לדיון אשר יתנהל בפניו, הדבר יידון לאחר ההכרעה בביה"ד במסגרת תביעה זו לאחר חידושה ".

5.

מכאן הבקשה שלפניי בגדרה טוענת החברה כי העוולות העיקריות עליהן מבוססת התביעה נגד המשיב 1 הן עוולות הגזל, התרמית והרשלנות שבפקודת הנזיקין

ועל כן הדיון בתובענה מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט האזרחי; כי החברה היא ה"אפוטרופוס" על תביעתה וזכאית לנסח את התביעה כרצונה; כי לא היה מקום לעכב את התביעה נגד המשיבים 2 - 3 שכן היא הוגשה כדין ומצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט; כי החלטת בית המשפט בנוגע להחזרת הדיון מבית הדין לבית המשפט המחוזי ביחס לסעדים שאינם בסמכותו מנוגדת לכלל "לא יעבירנו עוד" הקבוע סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

6.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.

7.

סוגיית היקף סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה נדונה זה לא מכבר בבית משפט זה בפסק דינה המעמיק של השופטת דפנה ברק-ארז ( עימה

הסכימו השופטים יורם דנציגר ומני מזוז) בעניין רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.2015) (להלן: " עניין רוחם ") והמתעניין יעיין שם. כבר עתה יאמר כי ניסיונה של המבקשת להיתלות על עובדות עניין רוחם הוא ניסיון נפסד שכן באותו עניין, שלא כבעניינו, דובר בתובענה שעניינה גניבה ומעילה בכספי מעסיק, קרי תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין , ואילו בעניינו עסיקנן

בתובענה שעילתה ניצול הזדמנות עסקית וגזל סוד מסחרי – עילות תביעה שאינן נזכרות בפקודת הנזיקין .

8.

בית הדין האזורי לעובדה הוקם מכוח חוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וסמכויות שיפוט ייחודיות הוענקו לו בחוק זה ובמספר מצומצם של חוקים אחרים. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כדלקמן:

24 (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1)

בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו

שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה ב פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק עוולות מסחריות "), שפרק ב' שבו עוסק ב"גזל סוד מסחרי" קובע כך:

22 (א) לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון–

(1)

בתובענה בין עובד לבין מעביד או חליפו , שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב', והנובעת מיחסי עובד ומעביד;

(2)

בתובענה שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב', הנובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור.

9.

עינינו הרואות כי נקודת המוצא של המחוקק היא שמכלול הסכסוכים בין עובד למעביד שעילתם ביחסי העבודה מסורים לסמכותו של בית הדין לעבודה. עם זאת לכלל זה נקבע חריג: " למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין ". סמכותו של בית הדין אינה נקנית איפוא על פי הסעד המבוקש, אלא על פי זהות הצדדים ועילת התביעה. בעניין פי.או.אס . נדונה השאלה מה דינו של כתב תביעה הכולל הן עילות שבסמכות הייחודית של בית הדין והן עילות שאינן בסמכותו הייחודית. נפסק כי במקרים כאלו אין מנוס מפיצול הדיון בין בית הדין לבין בית המשפט האזרחי (שם, פסקאות 21 – 22) וראו גם עניין רוחם פסקה 35. בעניינו קבע בית משפט קמא כי יש לפצל בין תביעת החברה מול המשיב 1, שהיה עובד החברה בתקופה הרלוונטית, לבין המשיבים 2-3, ובצדק קבע כך בית המשפט.

10.

משמעות המונח "עילה" לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה נדונה בפסיקתו של בית משפט זה ופורשה כמכוונת למכלול העובדות המולידות זכות הנובעת מיחסי העבודה או זכות שמקורה במשפט העבודה (ע"א 6636/01

ארגמן טורס בע"מ נ' הוברמן , פסקה 10 (9.4.2003); עניין פי.או.אס , בעמ' 514; עניין רוחם פסקה 31). בעניינו טרחה החברה למנות בסיום כתב התביעה שורה ארוכה של עילות לכאורה כגון "עוולה של גזל ותרמית" "עוול כלפיה ברשלנות" "נהג בחוסר תום לב" "זכה בטובת הנאה והתעשר על חשבון החברה" אולם עילות אלו נטענו כלאחר יד שעה שמכלול העובדות המפורטות בכתב התביעה מתייחסות דווקא לניצול הזדמנות עסקית וגזל סוד מסחרי. כך למשל, טוענת החברה כי עסקינן ב " בביצוע מעשה חמור של גזל מצד הנתבעים – ובעיקר מצד הנתבע 1 – אשר ניצל הזדמנות עסקית של החברה, וכן את מעמדו בחברה ואת האמון שניתן בו, על מנת לנכס לעצמו (ולאחרים) פעילות עסקית מסוימת שתתואר להלן " (סעיף 2 לכתב התביעה) וכן: " הפעילות העסקית האמורה נעשתה לאחר שהיא נגזלה, פשוטו כמשמעו, מידי החברה על ידי הנתבע 1 ושותפו הנתבע 3. גזילה

זו התאפשרה, בין השאר לאחר שנתבע 1 ניצל לתועלתו האישית – בלי לבקש או לקבל את הסכמת החברה – הזדמנות עסקית שנקרתה בדרכה של החברה ואשר הנתבע 1 אמור היה להביא לפתחה של החברה " (סעיף 19 לכתב התביעה).

11.

משאלו פני הדברים, ונוכח סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, צדק בית המשפט עת פיצל את הדיון בתובענה. יתרה מכך, שאלת הסמכות לדון בעילות הנוגעות לעשיית עושר ולא במשפט נדונה אף היא בעניין רוחם ונפסק כי גם עילות מכוח חוק זה מצויות בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה (עניין רוחם פסקאות 71 – 72). גם מטעם זה צדק בית המשפט עת הפנה את הדיון בתובענה לבית הדין.

12.

החברה טענה בבית משפט קמא וכן בבקשת רשות הערעור כי עסקינן בגזל בהתאם לסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. אלא, שעילת הגזל על פי נוסחו של סעיף 52 לפקודת הנזיקין עניינה גזל מיטלטלין בלבד, עילה אשר היתה רלוונטית לעובדות המקרה בעניין רוחם , אך אינה רלוונטית כלל ועיקר לעובדות המקרה דנן כפי שהוצגו בכתב התביעה על ידי החברה (לפסיקה שסירבה להחיל את עוולת הגזל שבפקודת הנזיקין ביחס ל"גזילת חוב" ראו ע"א 494/63 אדיר נ' עיריית חולון , פ"ד יח (2) 463, 469 (1964); רע"א 8304/99 צ'רקוב נ' חברת השמירה בע"מ , פ"ד נה (2) 37, 43 – 46 (2000)).

13.

המבקשת השיגה גם על ההחלטה לעכב את ההליכים נגד המשיבים 2 ו-3 עד להכרעת בית הדין, ואולם עיכוב ההליכים האמור מתבקש על מנת שלא לקיים שתי התדיינויות בפני שתי ערכאות באותו עניין.

14.

באשר לטענות המבקשת ביחס להסתייגות שבסעיף 19 להחלטת בית משפט קמא (צוטט בפסקה 4 לעיל)– הרי שבעניין זה, ובו בלבד, הצדק עם המבקשת. תוספת זו אינה דרושה, שכן משהועבר הדיון בעניינו של המשיב 1 לבית הדין לעבודה מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, קנה בית הדין סמכות לדון במכלול הסכסוך בינו לבין מעבידו לשעבר, וזאת מכוח סעיף 79(ב) חוק בתי המשפט – " בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד ".

15.

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, בכפוף למחיקת סעיף 19 מהחלטת בית המשפט קמא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.