רע"א 7244/16 פלוני נ. עיזבון המנוח אמיר תאופיק כריים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא ) מיום 9.6.2016 בת"א 13515-12-15, בגדרה נדחתה בקשה לביטול פסק דין מיום 17.2.2016 שניתן בהעדר הגנה.

1.המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי

והשופטים א' קולה וד' צרפתי ) בעבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה וירי באזור מגורים, לאחר שכתוצאה מירי שביצע באקדחו גרם למותו של אמיר (להלן: המנוח ) ופגע באדם נוסף בשם ראיף. המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ונגזר עונש של 11 שנות מאסר בפועל, פיצוי הורי המנוח בסך 80,000 ₪ ופיצוי ראיף בסך 30,000 ₪ (תפ"ח 19492-08-11, גזר דין מיום 14.1.2013). בעקבות הרשעתו, הגישו עזבון המנוח ושני הוריו תביעה נזיקית לבית המשפט המחוזי בנצרת. סכום התביעה הועמד על 3,736,000 ₪. יצויין כי המנוח היה כבן 23 בעת שנהרג.

2.אין חולק כי כתב התביעה הומצא למבקש באמצעות שירות בתי הסוהר, אולם כתב הגנה לא הוגש במועד, ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתו. משכך, לבקשת המשיבים, נתן בית המשפט המחוזי פסק דין בהעדר הגנה. בטרם עשה כן, בחן בית המשפט את ראשי הנזק השונים שפירטו המשיבים בתביעתם, ומצא כי הסכומים שנתבעו בגינם גבוהים באופן חריג מהסכומים הראויים בנסיבות המקרה. בית המשפט העריך את כלל נזקי המשיבים בסך של 1.85 מיליון ₪, ופסק לזכות המשיבים 2-1, הוריו של המנוח, סכום של 1.95 מיליון ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 15% בצירוף מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

3.כאמור, פסק הדין ניתן ביום 17.2.2016. כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 5.4.2016, הגיש אביו של המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הדין, בה טען כי טרם מונה למבקש עורך דין. בהחלטה מיום 6.4.2016 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי אין היא מגלה כל עילה לביטול פסק הדין.

ביני לביני מונה למבקש עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי (להלן: הלשכה ), וביום 5.5.2016, בחלוף כחודש ממועד מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי, הגיש בא כוח המבקש בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. בבקשות נטען, בין היתר, כי כתב המינוי של בא כוח המבקש נתקבל רק ביום 23.4.2016, וכי בשל עומס במשרדי הלשכה, בקשתו של המבקש לבטל את פסק הדין לא טופלה קודם לכן.

4.בהחלטתו מיום 9.6.2016, שנתקבלה לאחר קבלת תגובת המשיבים, דחה בית משפט קמא את הבקשה, לאחר שקבע כי גם בקשה זו אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין, זאת מן הטעמים הבאים: הבקשה לא נתמכה בתצהיר; הטענה כי בקשת המבקש לא טופלה במועד בשל עומס עבודה של הלשכה נטענה בעלמא, ללא ביסוס עובדתי וגם היא ללא תצהיר; ומשהתעכב מינויו של בא כוח המשיב, היה על המבקש או מי מטעמו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. בנוסף, ולגופה של תביעה, בית המשפט קבע כי טענות המבקש אינן מקימות לו, ולו לכאורה, טענות הגנה ממשיות, וכי טענותיו בנוגע למידת האחריות וגובה הנזק נטענו באופן סתמי ולאקוני וללא פירוט כלשהו וללא תצהיר.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.המבקש אינו כופר בעצם חבותו כלפי המשיבים, אולם לטענתו, עיכוב הייצוג שלו מטעם הלשכה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת כתב הגנה מטעמו. לגופם של דברים, המבקש טוען כי באמתחתו טענות בדבר קיומם של מעוולים נוספים (כגון אנשים שנאבקו עמו בעת שהגיע לזירת האירוע), וכן טענות לעניין גובה הנזק.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בהחלטותיו של בית משפט קמא ובכתב התביעה שהגישו המשיבים, איני רואה להיעתר לבקשה. אמנם, ככלל, בבקשות מהסוג דנן נוהגים בתי המשפט לנקוט גישה ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בדרך של פסיקת הוצאות (רע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני , פס' 3 (9.2.2016) ). עם זאת, אין פירוש הדבר כי דינן של בקשות מעין זו להתקבל באופן אוטומטי, ולעולם יש לבחון אם ישנו טעם המצדיק זאת. כידוע, שניים הם המסלולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: האחד – ביטול מחמת הצדק בשל פגם היורד לשורשו של הליך; והשני – ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט

(רע"א 5736/15

עובד נ' פקיד שומה טבריה , פס' 5 (8.10.2015)).

במקרה דנן אין מדובר בפגם היורד לשורש ההליך, וענייננו אפוא במסלול השני. בגדרו של מסלול זה על בית המשפט לבחון שני רכיבים: ראשית, מהם סיכויי הצלחת המבקש בתביעתו/הגנתו אם יבוטל פסק הדין; ושנית, ממה נבע המחדל הדיוני, האם מתוך זלזול או שמא מתוך טעות בתום לב, אי הבנה או רשלנות. באשר ליחס בין שני הרכיבים, נקבע בפסיקה כי משקלו של הראשון גדול יותר (רע"א 2158/15

עיסא נ' סרסור , פס' 3 והאסמכתאות שם (2.6.2015)).

7.בנסיבות המקרה דנן, לא שוכנעתי כי נפל פגם באופן הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעת שדחה את בקשת הביטול. בהינתן הרשעתו של המבקש בפלילי, הרי ברי שאין לו הגנה במישור החבות. גם במישור הנזק, איני רואה הגנה של ממש למבקש. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי טענות המשיבים בכתב התביעה נשקלו ונבחנו היטב, והא ראיה שבסופו של דבר, נפסק לטובתם אך כמחצית מסכום התביעה. לאחר שעיינתי בכתב התביעה שהגישו המשיבים (ואציין כי כתב התביעה לא צורף לבקשה, והעיון בו נעשה באמצעות "נט המשפט)", מצאתי כי שיעור הפיצוי שנפסק הוא סביר בנסיבות העניין, בהינתן ראש הנזק של אבדן השתכרות בשנים האבודות וראש הנזק הלא ממוני, הגם שהפיצוי שנפסק הוא על הצד הגבוה, ומשכך אין תוחלת בניהול הליך מבראשית לצורך קביעת גובה הנזק. באשר לטענת המבקש בדבר קיומם של מעוולים נוספים החבים עמו במשותף, הרי שפתוחה בפניו הדרך להגיש כנגדם הודעת צד ג', וביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו נדרש לשם כך.

די באמור כדי לדחות את בקשת המבקש, וזאת אף מבלי להידרש להתנהלותו הדיונית, להגשת הבקשות ללא פירוט ולהעדר תצהיר כנדרש.

8.אי לכך, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.