רע"א 7282/12 עיזבון המנוח יבגני גולובין נ. חברת דפרון בע"מ

ביום 10.10.2012 הגישו המערערים את ההליך שבכותרת – ערעור (בזכות) על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' צ'רניאק), מיום 5.9.2012, שדחה את ערעורם על החלטה של רשמת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט). הערעור התקבל לרישום, אך כעבור זמן-מה התגלה שמדובר בהליך שגוי – שהרי נדרשת בכגון דא בקשת רשות לערער – והמזכירות פנתה בעניין זה לבא-כוח המערערים. בעקבות זאת הוגשה הבקשה שלפניי לשינוי סיווגו של ההליך. אציין כי הבקשה לאקונית ביותר, אך לאחר שהמשיבים 2-1 מסרו את תגובתם והביעו התנגדות לשינוי הסיווג, הגישו המערערים בקשה להגיש תשובה לתגובה, שבה הם מסבירים את השתלשלות העניינים ואת נימוקי הבקשה לשינוי הסיווג.

ראשית, אני מוצא לנכון להבהיר כי היה מקום להגיש בקשה מנומקת כבר בהתחלה, ולא רק במסגרת תשובה לתגובה (ויודגש כי אין זכות מוקנית להגיש תשובה לתגובה בבקשות בהליך ערעורי). זאת במיוחד בשים לב לכך ששינוי הסיווג משמעותו למעשה מתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור (ודוק: לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ניתן להמיר בקשת רשות ערעור שהוגשה בטעות לערעור בזכות, אך אין הוראה הקובעת את ההיפך).

עם זאת, לאחר ששקלתי בדבר מצאתי לנכון לאפשר את שינוי הסיווג המבוקש (שכאמור שקול למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור), תוך חיובם של המבקשים בהוצאות. השיקול המרכזי המונח ביסוד החלטתי-זו הוא שההליך השגוי – קרי ערעור בזכות – הוגש בתוך המועד הקצוב בדין להגשת בקשת רשות ערעור, כך שאין פגיעה מבוררת באינטרס ההסתמכות של המשיבים באשר לסופיותו של פסק-הדין. ודוק: אין ספק כי הבחירה להגיש ערעור בזכות במקרה זה היא טעות שאפשר וצריך היה להימנע ממנה, אך עם זאת סבורני כי בנסיבות העניין, בלי להביע עמדה לגבי סיכויי ההליך, האיזון הראוי מצוי בהיענות לבקשה תוך חיוב בהוצאות.

אשר על כן אני קובע כדלקמן: המזכירות תשנה את סיווגו של ההליך מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, ותתייק את החלטתי זו בתיק בקשת רשות הערעור. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים 2-1 בגין הבקשה שלפניי בסך של 3,000 ₪.