פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7303/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. נאוה ממן הללי
2. איתן ממן
נ ג ד
המשיב:
עודד בולדו
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה (השופט
סוקול
) מיום 29.9.14 בע"א
2285-06-14
בשם המבקשים:
עו"ד י' שוורץ
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סוקול ) מיום 29.9.14 בע"א 2285-06-14, במסגרתו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת לפין הראל ) מיום 30.4.14 בת"א 16270-09-09. עניינה של הבקשה סכסוך שכנים.
ב.
בגדרי שכנות בבית משותף בחיפה, שימש המשיב כנציגות הבית המשותף, ובמסגרת תפקידו היה אחראי בין היתר על תחזוקתו השוטפת של הבניין. המבקשים הגישו תובענה לבית משפט השלום, בטענה כי המשיב הסב להם נזקים והפסדים בכך שהשקה את הגינה המשותפת שלא לצורך, התעמר בהם ולכלך את חדר המדרגות, בין בעצמו ובין על-ידי לקוחותיו (המשיב הוא עורך דין שמשרדו היה ממוקם, בתקופה הרלבנטית, באותו בניין); המשיב הגיש תביעה שכנגד בה טען כי מתוקף תפקידו כנציגות הבית המשותף הוא משמש כעובד ציבור, ואילו המבקשים הפריעו לו במילוי תפקידו הציבורי. תביעת המבקשים התקבלה ברובה בבית משפט השלום ואילו התביעה שכנגד נדחתה. נמצא, כי עדות המבקשת מהימנה, וממנה עולה כי המשיב התעמר במבקשים, ונוכח התעמרות זו נאלצו לעזוב את הדירה אותה שכרו בבית המשותף. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי המשיב ישלם למבקשים 37,000 ₪ עבור הנזק שנגרם להם ממעבר דירה, 15,000 ₪ נוספים בעבור עגמת נפש וכן הוצאות.
ג.
ערעור המשיב לבית המשפט המחוזי התקבל ברובו. נקבע, כי פסק דינו של בית משפט השלום לא היה מנומק די הצורך, ולכן יש מקום להתערבות בית משפט של ערעור בממצאי העובדה שקבע בית המשפט הדיוני. בהמשך לכך נקבע, כי לא הובאו דיי ראיות לביסוס העוולות השונות שגרם לכאורה המשיב, ומכל מקום המבקשים לא הצביעו על נזק שנגרם להם כתוצאה מכך, ולכן לא היה מקום לפסוק את הסכומים האמורים. בית המשפט המחוזי קיבל איפוא את ערעור המשיב במובן זה, שהורה על ביטולו של פסק דינו של בית משפט השלום, לרבות החיוב בהוצאות. עם זאת, בית המשפט דחה את השגת המשיב על דחיית התביעה שכנגד, בציינו כי זו לא הוכחה כנדרש.
ד.
בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתערבותו בממצאי העובדה המבוססים של בית משפט השלום, אשר התרשם ישירות מן העדים שהובאו בפניו ומחומר הראיות וקבע ממצאיו בהתאם. נטען, כי די בכך להצדיק מתן רשות ערעור בבית משפט זה, הן נוכח חשיבות הסוגיה והן לשם עשיית צדק.
ה.
לאחר עיון בבקשה, לא מצאתי להיעתר לה. חרף טענתו של המבקש לחשיבות משפטית וציבורית, ענייננו בסופו של יום בבקשה למתן רשות ערעור שעניינה סכסוך קונקרטי התחום למחלוקת הצדדים. אין היא תואמת את אמות המידה לדיון בגלגול שלישי, וזאת אף אם מצא בית המשפט המחוזי לשנות מממצאיו של בית משפט השלום (רע"א 8841/12 מטבחי מילניום בע"מ נ' ש. אנפה בע"מ , פסקה 9 (2013); בע"מ 4480/14 פלונית נ' פלוני , פסקה ו' (30.7.14). די בכך שלא להיעתר לבקשה. עם זאת אדגיש, כפי שציינתי אך לאחרונה, "כי דחייתה של בקשת רשות ערעור אין פירושה בהכרח כי בית המשפט דוחה הבקשה סומך ידיו על האמור בהחלטה (ראו בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 122, 124), אלא כי הבקשה לא נמצאה ראויה להידון בערעור נוסף" (רע"א 6066/14 מ.ל.ב.ס טכנלולוגיות בע"מ נ' רחל שחור (8.12.14)). אוכל להבין את תסכולם של המבקשים, אך לא אוסיף, שכן כדי לחסוך בהוצאות לא נתבקשה תשובה.
ו.
אשר לחובת ההנמקה, כפי שציין בית המשפט המחוזי היעדר הנמקה ראויה על-ידי הערכאה הדיונית יכול שיהיה בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, השמורה ככלל לנסיבות חריגות; לכן, שלא כטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי לא חרג במישור הדיוני מן ההלכות שנקבעו בבית משפט זה, כאשר בחן את ממצאי העובדה שנקבעו על-ידי בית משפט השלום ומצא לשנותם, לאחר שסבר כי פסק דינו לא היה מנומק כנדרש (ראו לעניין זה רע"א 4672/14 גליק נ' משטרת ישראל , פסקה י"ב (7.1.15); רע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 8
(1990)); ועם זאת, אף דברים אלה נאמרים בכפוף להערתי בפסקה הקודמת.
ז.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ' בטבת התשע"ה (11.1.2015).
ש ו פ ט