פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7340/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. עפר כהן
2. עידית ביבאס (כהן)
נ ג ד
המשיב:
יחזקאל כהן
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו מיום
26.6.06 בע"א 1528/05 שניתן על ידי השופטים ע' פוגלמן (אב"ד), ר'
רונן, א' שילה
בשם המבקשים:
עו"ד ערן לאופמן
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופט ע' פוגלמן (אב"ד), השופטת ר' רונן, השופט א' שילה) מיום 26.6.06 בע"א 1528/05, בגדרו התקבל בחלקו ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני) מיום 24.2.05 בת"א 3446/00.
ב.
(1) בתביעה שהגיש המשיב בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים בבית משפט השלום ברמלה (ת"א 3446/00) נטען, כי הם חבים לו סך 150,000 דולר ארה"ב בגין הפרתו של הסכם הלוואה, שנחתם בין הצדדים ביום 18.12.95. המבקשים קיבלו רשות להתגונן (החלטת השופטת ז' בוסתן בבש"א 1307/01) למעט על סך 20,000 דולר ארה"ב, שלגביו ניתן פסק דין חלקי. מנגד הגישו המבקשים תביעה נגדית, בה נטען כי המשיב חב להם סך 70,000 דולר ארה"ב בגין הצבת מכולות במגרש המצוי בחזקתם.
(2) בפסק דין מיום 24.2.05 קבע בית משפט השלום, כי ביום מתן ההלוואה (18.12.95 כאמור) ניתן למבקשים סך 80,000 דולר ארה"ב בלבד. טענת המבקשים, לפיה השיבו למבקש 60,000 דולר ארה"ב על חשבון סכום זה – נדחתה. לפיכך קבע בית המשפט כי המשיב זכאי להשבת סך 180,000 ₪ השוה בשקלים לפי שער הדולר הרלבנטי ל- 60,000 דולר ארה"ב (כזכור, לגבי יתרת הסכום ניתן פסק דין חלקי), בתוספת ריבית והצמדה (כפי שנקבעו בהסכם ההלוואה) בשיעור 5.5% מיום ההלוואה ועד יום 18.5.96 (מועד הפירעון). החל ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל – נפסקה ריבית בשיעור 12%. עוד נקבע, כי עלה בידי המשיב להוכיח שבתקופה שבין 19.12.95 ל- 31.10.96 נתן למבקשים סכום נוסף בסך 198,810 ₪, ועל כן חויבו המבקשים בסכום זה בתוספת ריבית והצמדה בשיעור 5.5%. אשר לתביעה שכנגד: נקבע, כי עד סוף 1996 שילם המשיב סך 60,000 דולר ארה"ב בעבור המכולות, וכי בשנת 1997 סירבו המבקשים לדרישתו של המשיב להחזירן לידיו. נוכח האמור נקבע, כי על המשיב לשלם למבקשים סך 12,000 דולר ארה"ב כדמי שכירות בעבור החודשים ינואר - דצמבר 1997 (לפי חישוב של 1,000 דולר ארה"ב לחודש), השווה ל - 58,440 ש"ח.
(3) המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 1528/05). בפסק דין מיום 26.6.06 נקבע, כי בדין קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב ביחס לסכום של 80,000 דולר ארה"ב, כי גם פסיקת הריבית וההצמדה מעוגנת היטב בהוראות הסכם ההלוואה, וכי טענת המבקשים כנגד שיעור הריבית עלתה לראשונה בשלב הערעור. אשר לסך 198,810 ₪ שנפסק כנגד המבקשים: נקבע, כי גרסתו העובדתית של המשיב אינה מסתברת יותר מזו שהציגו המבקשים לעניין זה, וכי קשה לומר כי מי מן הצדדים ביסס עדיפות ראייתית על פני יריבו. משאלה פני הדברים, כך נקבע, יש לפסוק על פי השאלה על מי נטל ההוכחה, ולעניין זה נפסק, כי המשיב לא הרים את הנטל הרובץ עליו להוכיח את מתן הסכום האמור; על כן נתקבל הערעור בסוגיה זו. עוד נקבע, כי בכל הנוגע להצבת המכולות ולתביעה שכנגד "גרסות שני הצדדים מלאות פרכות וסתירות", אולם בהעדרו של ערעור מצידו של המשיב, יש להותיר את הכרעת בית משפט השלום על כנה.
(4) מכאן הבקשה הנוכחית.
ג.
בבקשה נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענות רבות שהועלו בהודעת הערעור שהגישו המבקשים, וכי התעלמות זו מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול נוסף. לגופם של דברים נטען, כי המבקשים הגישו לבית משפט השלום תצהירים של שלושה אנשים, המעידים כי הוחזר למשיב סך 60,000 דולר ארה"ב, ולפיכך שגה בית המשפט קמא בדחותו את הערעור בסוגיה זו. לטענת המבקשים, אף שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי טענתם כנגד שיעור הריבית היא טענה חדשה, שכן טענה זו מצאה מקום בסיכומיהם ואף בפסק דינו של בית משפט השלום. עוד נטען, כי משנדחתה טענת המשיב לפיה זויפה חתימתו על הסכם הצבת המכולות ובהעדרה של טענת הגנה אחרת, היה על בתי המשפט הקודמים לפסוק את מלוא הסכום שתבעו המבקשים, היינו 70,000 דולר ארה"ב. הוטעם, כי מקרה זה נופל בגדר החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה שנקבעו בערכאה הדיונית, שכן "נפלו אכן פגמים מהותיים וטעויות עובדתיות של ממש בניהולו של ההליך בפני בית משפט השלום". לבסוף טוענים המבקשים, כי נוכח העובדה שהמשיב לא שילם את מלוא אגרת בית המשפט במועד, היה על בית משפט השלום להימנע משמיעת הוכחות וממתן פסק דין.
ד.
(1) לאחר עיון בבקשה, לא אוכל להיעתר לה. חרף טענת המבקשים, לפיה הבקשה דנא היא "ממין המקרים המעלים לדיון שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת", הריהי תחומה, באופן מובהק , למחלוקת הצדדים. ככזו, אין היא קרבה לקהלם של המקרים בהם יישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). בסופו של יום, טענות המבקשים - רובן ככולן - הן טענות עובדתיות, שאינן מקימות עילה להתערבות ולדיון בגלגול שלישי: "המבקשים מבקשים, למעשה, כי בית משפט זה ישב וידון בשלישית בעניינם – יקבע ממצאים עובדתיים ויבסס עליהם הכרעות משפטיות. לא לכך נועד הערעור השני" (רע"א 7522/99 גבאי נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (לא פורסם) (הנשיא ברק); ראו גם רע"א 7104/05 לוי נ' ורדינון (לא פורסם); ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד
(תשנ"ט) 179 - 180). בהקשר זה אשוב ואזכיר את שציינתי במקום אחר:
"עלי לחזור למושכלות ראשונים, שחוששני שאינם מצליחים לחדור לתודעתם של בעלי דין חרף מאות רבות של החלטות שיפוטיות ... באשר לשיקולים שעל פיהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי ... כדי שרשות ערעור כזאת תישקל, השאלה המוצגת צריכה לחרוג מתחומם של הצדדים אל עבר עניין משפטי או ציבורי רחב יותר. דבר זה מעוגן בשכל הישר, לאחר שיומו הערעורי של הצד ניתן לו בערכאה קודמת; בית משפט זה, שמספר תיקיו בשנה התקרב זה לא כבר לתריסר אלפים, לעומת - למשל - כ-80 תיקים לשנה אצל מקבילו בארה"ב, אינו יכול להידרש כלל בגלגול שלישי למחלוקת פרטנית אם אינה עונה על התנאי האמור" (רע"א 5427/06 כליף נ' אבישי
(טרם פורסם)).
דומה, כי הדברים נכונים, וביתר שאת, לענייננו.
(2) למעלה מן הצורך אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת המבקשים בדבר אי תשלומה של אגרת בית המשפט, שכן באי תשלום אגרה כשלעצמו אין כדי לגרום לבטלותו של פסק הדין, והסנקציות לגביו אחרות:
"מן האמור בתקנות 2(ד) ו- (ה) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987, עולה כי הסנקציה החוקית בנסיבות בהן התקיים דיון בהליך בפני בית משפט וניתנה החלטה או פסק דין מבלי שהאגרה שולמה, איננה בטלות ההחלטה או פסק הדין, והיא מתמצית באי הוצאתם של העתק או עותק מפסק הדין או ההחלטה. כן עולה מן הסיפא לתקנה 2(ד), כי בתשלום האגרה, בהתאם לדרישת תשלום על פי תקנה 2(ה), יש כדי לרפא את הפגם ולפטור את המתדיין החייב באגרה מן הסנקציה האמורה. מכל מקום, לאור תקנות אלה אין באי תשלום האגרה כדי להביא לבטלות פסק דינו של בית משפט קמא, ופסק דין זה ניתן בסמכות" (ע"א 2702/92 גינזברג נ' בן יוסף , פ"ד מז(1) 540, 562 - 563 (הנשיא שמגר); ראו גם י' זוסמן סדרי הדין האזרחי
(מה' 7, 1995, בעריכת ש' לוין) 397, ה"ש 59).
(3) בטרם חתימת הדברים אדרש לעניין נוסף: לבקשה לא צורפו מסמכים שונים, חרף העובדה שחלק ניכר מטענותיהם של המבקשים נסמכו על מסמכים אלה (כגון הודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, סיכומי המבקשים וכתב ההגנה של המשיב בבית משפט השלום). אזכיר, במבט צופה פני עתיד, את שברור: ראוי לו לאותו בעל דין, המסתמך בטענותיו על מסמכים כאלה ואחרים, שיצרפם לטענותיו.
ה.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. משכך, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה ביום 14.1.07.
ניתנה היום, כ"ח בטבת תשס"ז (18.1.07).
ש ו פ ט