רע"א 5427/06 רפאל (רפי) כליף נ. רמי אבישי

א. בקשת

רשות

ערעור

על

פסק

דינו

של

בית

המשפט

המחוזי

בתל

אביב

מיום 28.5.06 (השופטת דותן) בתיק

ע " א 1265/06, בו

נדחה

ערעור

המבקשים על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 26.1.06 (השופט ברוך) בתיק א' 2436/05, ובתיקים בש"א 27200/05, 23372/05, 24119/05, 26230/05.

ב . בין המבקשים למשיב, קרובי משפחה, התגלה סכסוך כספי. במסגרתו, תבע המשיב את המבקשים ביום 8.11.05 על סך 2,726,042 ₪ בהליך של סדר דין מקוצר, ובמקביל הגיש בקשה להטלת עיקול זמני, עד לקבלת פסק דין, על כספים וזכויות המגיעים למבקש 1 ממנהלת ההתנתקות במשרד ראש הממשלה. ביום 9.11.05 ניתן צו עיקול זמני. ביום 16.11.05 הגיש המשיב בקשה להרחיב את העיקול הזמני ולהטילו על חשבון הבנק של המבקש שאליו אמורים להגיע הכספים מהמנהלת. צו עיקול מורחב, בתנאי העיקול המקורי, ניתן ביום 17.11.05 ע"י הרשם השופט ברוך.

ג.ביום 21.12.05 ביקשו המבקשים להורות על בטלות צווי העיקול או ביטולם. בבקשתם טענו כי המשיב לא קיים את התנאים הנצרכים לקבלת סעד של עיקול זמני לעניין מאזן הנזקים, חומרת הסעד והחשש הסביר להכבדה. בנוסף טענו, כי מכיוון שצווי העיקול לא הומצאו להם במועד – פקעו הצוים. נטען גם כי למבקשת 2 אין כל חיוב כלפי המשיב ולכן לא היה מקום להטיל כל עיקול לגביה. בתגובה מיום 29.12.05 טען המשיב כי המבקשים נוהגים שלא בתום לב בבקשתם, וכי התנאים לקבלת סעד של עיקול זמני מתקיימים, שכן המבקשים לא הצביעו על מקור אחר ממנו בידי המשיב לגבות את חובו אם יינתן פסק דין לטובתו.

ד.בדיון בבית המשפט המחוזי שהתקיים ביום 26.1.06 בפני הרשם, נדחתה הבקשה לביטול צווי העיקול. בית המשפט סמך את ידיו על העובדות כפי שהוצגו על-ידי המשיב, וחייב את המבקשים לשאת בהוצאות הגעתו של המשיב לישראל ובשכר טרחת בא כוחו.

ה.המבקשים ערערו על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי, בטענה כי טעה בית המשפט בקביעת גובה העיקול ובכך שחייב אותם בהוצאות כאמור. עוד נטען כי אחד המסמכים שהוצגו ע"י המשיב העלה תמיהות לגבי אמיתותו ולפיכך גם לגבי אמינות גירסתו של המשיב. כן שבו המבקשים והעלו את הטענות שהעלו גם בפני הרשם.

ו.ביום 28.5.06 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת דותן) את הערעור, בקבעו בין השאר כי גירסת המשיב מקובלת עליו, שכן בידי המשיב מסמכים התומכים בה, גם אם נתעלם מהמסמך שלגביו קיימות התמיהות. עוד נקבע, כי המבקשים עשו כל שביכולתם להבריח נכסים וכן לא סיפקו ביטחונות חלופיים ראויים. בית המשפט סמך את ידיו על החלטת הרשם לעניין ההוצאות וגובה העיקול. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ז.המבקשים העלו במפורט את עיקר הטענות שהיו בפני בתי המשפט הקודמים, ובין השאר נטען כי טעה בית המשפט בקבעו שהמבקשים עשו כל שביכולתם להבריח נכסים ושנמנעו לפרוע חובות מוכחים. מרבית הטענות הן עובדתיות ודיוניות.

ח.עיינתי ושבתי ועיינתי בבקשה ובמצורפותיה. יגעתי ולא מצאתי עילה להידרשותו של בית משפט זה בגלגול שלישי למחלוקת הצדדים. עלי לחזור למושכלות ראשונים, שחוששני כי אינם מצליחים לחדור לתודעתם של בעלי דין חרף מאות רבות של החלטות שיפוטיות המהדהדות את שאמר מ"מ הנשיא (כתארו אז) שמגר בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, 128, באשר לשיקולים שעל פיהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי; ראו גם ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ס' 188-185 בעמ' 181-177. כדי שרשות ערעור כזאת תישקל, השאלה המוצגת צריכה לחרוג מתחומם של הצדדים אל עבר עניין משפטי או ציבורי רחב יותר. דבר זה מעוגן בשכל הישר, לאחר שיומו הערעורי של הצד ניתן לו בערכאה קודמת; בית משפט זה, שמספר תיקיו בשנה התקרב זה לא כבר לתריסר אלפים, לעומת – למשל – כ-80 תיקים לשנה אצל מקבילו בארה"ב, אינו יכול להידרש כלל בגלגול שלישי למחלוקת פרטנית אם אינה עונה על התנאי האמור. זאת - למעט במקרים שבהם נגרם בלי משים עוול משווע, שעה שתחושת הצדק מכתיבה התערבות. מקרה זה אינו נופל לגדרים אלה, והניסיון להוסיף טענה בעלת אופי כללי כדי להעטות את מלבוש הנושא הרחב יותר על הבקשה, דבר הנעשה לא אחת בכגון דא, אינו יכול לסייע. אכן, ניתן להבין לעתים את תסכולו של בעל דין שערכאת הערעור הקודמת החמירה את מצבו לעומת הערכאה הדיונית (אין זה המקרה דנא), אך בכך אין די. אף לשיטה המבקשת לפתוח במידה מסוימת את שערי בית המשפט בגלגול שלישי תוך הכרה בטעות כעילה לכך (ראו נ' סולברג, "בקשת רשות ערעור – הלכה ואין מורין כן", משפטים, י"ח (תשמ"ט-1988) 447, 458-457), מוטל נטל כבד על המבקש; ראו גם בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2, 2004) 339-338. לא שוכנעתי במקרה דנן כי נטל כזה הורם, עם כל מאמציו של בא כוח המבקשים.

ט.אין בידי איפוא להעתר לבקשה.