פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
986/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
ציונה כהן
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
מרכז בע"א 1528-06-08 שניתן ביום 5.1.09 על-ידי
השופטים שילה, נד"ב ודודקביץ
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים שילה, נד"ב ודודקביץ) מיום 5.1.09 בע"א 1528-06-08, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופט פינשטין) מיום 6.3.08 בתיק א' 3424/04.
ב.
המבקשת ירשה מסבתה זכות דיירוּת מוגנת בדירה שבמקרקעי ישראל. המשיב תבע בבית משפט השלום סילוק ידה של המבקשת מן הדירה ומחצר סמוכה, בטענה שהמבקשת פלשה לחצר בלא זכות בה, וכי נטשה את המקום וכבר אינה מתגוררת בו. המבקשת טענה לזכויות בחצר, והכחישה את טענת הנטישה. בתביעה שכנגד שהגישה, תבעה רישום זכויות בעלות בדירה ובחצר על שמה, וכן פיצויים בגין הפרת חוזה.
ג.
בית משפט השלום קיבל את התביעה ודחה את התביעה שכנגד. בניתוח ראיות שני הצדדים נקבע, כי אין למבקשת זכויות בחצר, וזאת במיוחד נוכח הסכם השכירות בין עמידר לבין סבתה של המשיבה, המתאר את הדירה המושכרת ואינו מזכיר חצר. עוד נקבע, כי המבקשת אכן נטשה את הדירה. נדחו ראיות המבקשת לבעלות (שלה או של אחותה) בדירה או בחצר, ונקבע, כי המבקשת לא הוכיחה הפרת חוזה (או נזק שנגרם לה בגין הפרה). התביעה שכנגד שהגישה המבקשת נדחתה הן לגופה, הן מן הנימוק שהכרעה בסוגיית הבעלות אינה בסמכותו של בית משפט השלום.
ד.
ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט חזר על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, ועל עיקרי הראיות שעליהן התבססו קביעות אלה, וציין שלא מצא מקום להתערב בהן. עוד נאמר, כי המבקשת ביקשה להגיש ראיות נוספות – חשבונות חשמל ומים – אך לא עמדה על בקשה זו, "לאחר שהסברנו לה שהיה עליה להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות לפני שמיעת הערעור".
ה.
מכאן הבקשה הנוכחית, בה טוענת המבקשת טענות מטענות שונות כנגד פסקי הדין של שני בתי המשפט. אעיר, כי המבקשת אינה מיוצגת בהליך הנוכחי, וכך היה במרביתם של ההליכים הקודמים, ובתי המשפט הקודמים העירו על קשיים בניהול ההליך כתוצאה מהעדר ייצוג. בין השאר נטען בבקשה עתה, כי עתירת המבקשת להגיש ראיות נוספות נדחתה בדיון בעל פה, ואין לומר שלא עמדה על הבקשה, וכי ראוי היה לבחון את הראיות לגופן. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לעיקרי טענותיה של המבקשת בערעור לפניו, וביניהן טענות כנגד ממצאי המהימנות של בית משפט השלום; טענות כנגד הכרעות דיוניות שונות של בית משפט השלום; טענה, כי עילת הפלישה ועילת הנטישה אינן עולות בקנה אחד; טענה, כי נטל הראיה לעניין הנטישה מוטל היה על המשיב, והמשיב לא עמד בו; וטענה, כי הואיל והחצר לא הוחרגה מפורשות בתיאור הנכס בחוזה השכירות, יש ללמוד שהזכויות בה הועברו לסבתה של המבקשת יחד עם הזכויות בדירה.
ו.
לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. בראש וראשונה, במובהק אין היא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, שבגינה עשוי להישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"א 5427/06 כליף נ' אבישי (לא פורסם, 14.9.06)). על אחת כמה וכמה, משעניינה של הבקשה ממצאי עובדה, שיסודן בהערכת מהימנות – ובאלה גם ערכאת ערעור בגלגול שני נמנעת, ברגיל, מהתערבות (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי , פ"ד נב(2) 582, 594; ע"א 78/84 סווילם נ' אלג'ילאני , פ"ד מב(2) 142, 145). גם לגופם של דברים התקשיתי להלום את טענותיה של המבקשת. אציין, כי רוב הטענות ככולן עניינן ביקורת פרטנית על שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, שאינן עילת התערבות בגלגול נוסף. עוד אזכיר, כי נוכח הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט שלערעור (במקרים המתאימים) להסתפק בהנמקה תמציתית יותר מזו שניתנה בבית המשפט המחוזי במקרה דנא; חזקה על בית המשפט שנתן דעתו לטיעוני המבקשת, אף אם לא כולם זכו להתייחסות מפורשת בכתובים. כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, ל' בשבט תשס"ט (24.2.09).
ש ו פ ט