רע"פ 183/11 ד"ר יאלי הרן נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דיסקין) בעפ"א 34466-04-10 מיום 8.12.10, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (השופטת מרגולין-יחידי) בת"ב 5815/09 מיום 11.4.10. בגדר פסק הדין הורה בית המשפט לעניינים מקומיים על הריסת מבנה שהוקם ללא היתר.

רקע והליכים קודמים

ב.

ביום 18.6.09 הוציאה המשיבה צו הריסה מינהלי לפי סמכותה בסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 כלפי מבנה המהוה חלק מדירת המבקשים, אשר כנטען נבנה שלא כדין. עתירת המבקשים לביטול הצו נדחתה על-ידי בית משפט לעניינים מקומיים ביום 11.4.10. בית המשפט דחה את טענת המבקשים, לפיה במקום בוצעו עבודות שיפוצים שאינן חורגות מגבולות המבנה הקיים, אשר נבנה מתחילה בהיתר. בית המשפט ביסס את קביעתו, בין היתר, על תצלומי האויר (מהתקופה שבין שנת 2008 לבין שנת 2009) שפוענחו בפניו על ידי מומחה מטעם המשיבה, מהם עולה, כי מבנה שמוקם בעבר על גג הנכס הוסר - ותחתיו הוקם מבנה חדש. הוזכרה גם עדותו של מהנדס מטעם עיריית תל-אביב, לפיה בביקורו במקום בחודש מאי 2009 לא הבחין במבנה נשוא הצו אלא בשרידי מבנה ישן, ואילו בביקורו השני (בחודש יוני 2009) הבחין בעבודות הבניה של המבנה נשוא הצו. עדותו של המהנדס נתמכה בתמונות שצילם בזמן אמת. לבסוף, נדחתה טענת המבקשים בנוגע להפרת חובת ההיועצות של יושב ראש הועדה עם יועצה המשפטי. נקבע, כי לרשות עומדת חזקת תקינות ההליך, ולפיה הקפידה וקיימה את ההיועצות כנדרש. משלא עלה בידי המבקשים להרים את הנטל הנדרש לסתור חזקה זו נקבע, כי אין להיענות לבקשתם לזימון עדים. עתירה שהגישו המבקשים נגד החלטה זו נדחתה על הסף על ידי בית משפט זה (בג"ץ 8908/09 הרן נ' השופטת מרגולין (לא פורסם)).

ג.

נוכח סתירות ואי דיוקים בעדותה של המבקשת 2, נקבעו ממצאי מהימנות שאינם חיוביים. כך - למשל - ציין בית המשפט, כי עדות המבקשת, לפיה במהלך העבודות הוסרו הקירות במלואם, סותרת את האמור בתצהירה בו טענה, כי במהלך העבודות לא הוסרה המעטפת החיצונית של המבנה.

ד.

ערעור שהגישו המבקשים על החלטה זו נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 8.12.10. יצוין, כי לפסק הדין קדמה החלטה בה נדחו טענות המבקשים, לפיהן החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ניתנה בהיעדר סמכות, וכי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון בערעור (החלטת השופטת דיסקין מיום 7.10.10). עתירה שהוגשה נגד החלטה זו נדחתה בבית משפט זה (בג"ץ 8108/10 הרן נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב (לא פורסם)) בקביעה שאין להתערב בהחלטות ביניים בהליכים תלויים ועומדים. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים בנוגע לבהירות צו ההריסה ומסוימותו, בקבעו, כי הצו מגדיר בבירור את החומרים מהם נבנה המבנה נשוא הצו, וכן מסומנים בו באופן ברור הקירות המיועדים להריסה. טענות המבקשים לעניין הפרת חובת ההיועצות ואי זימונם של עדים חיוניים נדחתה אף היא, בנימוק שאלה נטענו בעלמא ולא הובאו כל חיזוקים פוזיטיביים להוכחתן. נדחו גם טענות המבקשים בנוגע לאופי העבודות שבוצעו במקום, בנימוק שטענות אלה מכוונות, בעיקר, כלפי קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית - וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בממצאים אלה. מעבר לכך צוין, כי גם מבחינת הראיות עולה, שלא נפל פגם בקביעות הערכאה הדיונית. טענות ההגנה שהעלו המבקשים בדבר זוטי דברים והגנה מן הצדק נדחו מטעמים שונים, וביניהם העלאתן לראשונה בדיון וללא ביסוס. בית משפט זה הורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין (החלטת השופט הנדל בבש"פ 9133/10 הרן נ' יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובניה מיום 4.1.11; להלן בש"פ 9133/10).

הבקשה וטענות הצדדים

ה.

המבקשים חוזרים על עיקר טיעוניהם מקדם, בין היתר , כי החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ניתנה בהיעדר סמכות, משום שסמכותו מתמקדת בדיון בעבירות על-פי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ואילו הליך שעניינו בקשה לביטול צו הריסה הוא כנטען בעל אופי אזרחי ולכן אינו מצוי בגדרי סמכותו. המבקשים חזרו על הטענה, לפיה לא נבנה במקום מבנה חדש אלא נערכו שיפוצים חיוניים במבנה קיים, ומשכך צו ההריסה שהוצא שגוי ודינו בטלות. לבסוף חוזרים המבקשים על טענתם, כי שגו הערכאות הקודמות בסירובן לאפשר למבקשים לזמן לעדות את ראש העיר ומהנדס העיר, שכן עדותם חיונית להוכחת שגיאות שנפלו בצו.

ו.

המשיבים הגישו תגובתם לעניין סיכוייה של בקשת רשות הערעור (בהתאם להחלטת השופט הנדל מיום 4.1.11). לשיטת המשיבים, הבקשה שלפנינו חוזרת על טענות שהועלו בעבר בפני הערכאות הקודמות. המשיבים הלינו גם על התנהלות המבקשים, אשר צורפו לבקשה מסמכים שונים שלא היו חלק מראיותיהם בהליכים הקודמים. המשיבים הזכירו, כי טענות המבקשים בדבר שגיאות שכביכול נפלו בצו נדחו בהחלטות מנומקות על ידי הערכאות הקודמות.

הכרעה

ז.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר למבוקש. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית, שבגינה עשוי להישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 5427/06 כליף נ' אבישי (לא פורסם); רע"פ 6963/08

גמל נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה (לא פורסם)). בסופו של יום, עיקר הבקשה עניינו ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט לעניינים מקומיים, ואלה שבו ונבחנו על ידי בית המשפט המחוזי – ובכגון דא, כידוע, נמנעת ערכאת ערעור מהתערבות אלא במקרים חריגים (רע"פ 8928/10 אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם);

רע"פ 567/11 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ח.

אין להלום גם את טענות המבקשים (שהועלו רק בשלב הערעור בבית המשפט המחוזי) בדבר חלוקת הסמכויות בין בית משפט השלום לבית המשפט לעניינים מקומיים. העלאתן המאוחרת, לאחר שהתדיינו בבית המשפט לעניינים מקומיים אומרת דרשני (ראו ע"א 1049/94 דור אנרגיה נ' חמדן , פ"ד נ(5) 820), ואולם כיון שבשאלת סמכות עניינית עסקינן, אדרש לה בתמצית. ראשית, כפי שצוין על ידי בית המשפט המחוזי, סעיף 55(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (בצירוף סעיף 55(ג)) מסמיך את בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בעבירות לפי חוק התכנון והבניה, בצד עבירות לפי פקודת העיריות ופקודות המועצות המקומיות. די אם נזכיר, כי צו ההריסה המנהלי הוצא בהתאם לסמכות שבסעיף 238א לחוק זה, אשר עניינו ייעול הטיפול בבניה בלתי חוקית (ראו ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים , פ"ד לח(1), 494; עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית (לא פורסם) פסקה 12 לפסק דינו המקיף של השופט גרוניס, להלן עניין

רג'בי ), וכי הסעיף מצוי בפרק י' לחוק התכנון והבניה שעניינו (לפי כותרתו)

"עבירות ועונשין" . על כן אין להלום את הטענה כי להליך לביטול צו הריסה (לפי סעיף 238א(ז) לחוק התכנון והבניה) אופי אזרחי ולא פלילי. בסופו של יום עסקינן בסמכות מינהלית כנגד עבריינות, והיא בעלת אופי עונשי, היא ההריסה. סמכות הערעור המופעלת כדרך שמערערים בפלילים (סעיף 250 לחוק התכנון והבניה) אף היא תוכיח.

ט.

לא אוכל גם לקבל את ההבחנה החריפה שמנסים לגזור המבקשים מן השילוב בין סעיף 55 לחוק בתי המשפט, לפיה כנטען הסמכות לדון על פי פרק י' לחוק העונשין נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים רק כשהמדובר בעבירות ולא בנושא בעל אופי אזרחי. ראשית , כאמור, בענייננו אין מדובר בנושא "אזרחי"; ושנית , הן מן החקיקה והן מן הפסיקה עולה, כי הסמכות שניתנה לבית משפט השלום ולבית המשפט לעניינים מקומיים כאחד היא מקבילה, ואין ביניהם חלוקת תפקידים עניינית (ראו עניין רג'בי , פסקה 7 לפסק דינו של השופט גרוניס). הדבר מתישב גם מוסדית, בהיות בית המשפט לעניינים מקומיים חלק ממערך בית משפט השלום, ושופטיו הם שופטי בית משפט השלום, כעולה מסעיף 56 לחוק בתי המשפט - ובעליל. אכן, המחוקק הגביל (סעיף 203(א)) לעניין קנס ומאסר את סמכות בתי המשפט לעניינים מקומיים, אך בכך לא שינה מטיבם הבסיסי. בנוסף, נזכיר, כדי להפיס את הדעת - כי סמכות הביקורת על צוי הריסה היא מצומצמת, וגדורה לעילות התקיפה המנויות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה - "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". עולה כי נסיונות המבקשים להסביר את ההבחנה לה הם טוענים בסמכויות המוקנות לבתי משפט אלה לא הצליחו להקנות להם אחיזה, שהרי ממילא סמכויות הביקורת בתחום זה מוגבלות לאמור בחוק (ראו ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון , פ"ד מ(2) 445). סוף דבר: אין מניעה – והמדיניות השיפוטית בנוסף ללשון החוק תומכת בכך בעליל – כי בית המשפט לעניינים מקומיים ידון בנידון דידן, הגם שאין הוא נדרש לכך מן הפן ה"עונשי" הפרסונלי אלא מן הפן המינהלי, והרי תוצאת ההליך היא הריסה - ומי יאמר שאין בה מימד עונשי, שהרי כך הוא גם אם הוחלט על ההריסה בצו מינהלי.

י.

דומני, כי נוכח היקפה הרחב של תופעת הבניה הלא חוקית, שהפכה זה מכבר למכת מדינה, ורוב דברים אך למותר, נדרשת פעילות נמרצת להסרת חסמים. נביא רק "דוגמית" מן הנאמר באשר לחשיבות פעולות האכיפה במאבק בתופעת הבניה הבלתי חוקית, לרבות על-ידי צו הריסה מינהלי:

"צו הריסה מינהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה [...] אבקש לחזור ולהטעים את שנאמר לא אחת, כי אין מנוס ממאבק עיקש, ובכלל זה מענה שיפוטי, באשר לתופעות הבניה הבלתי חוקית, אשר הפכו, למרבה הצער, לשגרה במקומותינו". (עע"ם 8759/06 רג'א נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה - גבעת אלונים

(לא פורסם)).

צו ההריסה המינהלי אמור להיות הליך יעיל ואפקטיבי ובמיוחד מהיר יחסית, לעומת הליכים שיפוטיים "רגילים" שמשכם – מטבע עומסי המערכת – ארוך יותר ברגיל. אין פירוש הדבר שגם לגביו, נוכח הליכי ההשגה, לא ניתן "להרויח זמן", ועל כגון אלה ראו דברי השופט מלצר בע"פ 8915/08 מדר נ' עירית נתיבות (לא פורסם):

"מקרה זה הוא דוגמא לעבריינות בתחום התכנון והבנייה, שפשתה, לצערנו, במחוזותינו. הנה קם אדם, ומקדים מעשה בנייה לכל אישור, או היתר חוקי נדרש (והמערער מודה כי לא פנה כלל בבקשה להיתר בנייה), בהתעלמו כליל מן הכללים והמגבלות שמטילים דיני התכנון והבנייה. לעומת זאת, כאשר קמה הרשות המינהלית ומבקשת לסכל את יוזמתו העבריינית, נוקט הוא שלל הליכים, שמטרתם לשים לאל את פעולת הרשות. בית משפט זה, כמו הערכאות הנכבדות דלמטה, לא יתן ידו להתנהלות מסוג זה " (הדגשה הוספה - א"ר).

יא.

סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש. ממילא מתייתר הדיון בבש"פ 9133/10, ובטל גם עיכוב הביצוע שניתן במסגרתו. כיון שבהליך זה, וכן בבג"ץ 8908/09 התבקשה תגובת המשיבה, וההליך העסיק את בית המשפט גם מעבר לכך כאמור, ישאו המבקשים בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסך 6,000 ₪.