רע"א 7386/06 פרופ' יוסף מתתיהו בלוך נ. נציגות הבית המשותף

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת ש' דותן) מיום 27.6.06 בע"א 1595/06, בגדרו נדחה ערעור על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב (המפקחת א' קניון) מיום 26.1.06 בתיק 234/05.

ב.

(1) המבקש הוא בעל דירה בבניין ברחוב דובנוב 22 תל אביב. המשיבה היא נציגות הבית המשותף. מוסכם על הצדדים כי היה על דמי האחזקה, שאותן גובה המשיבה מדיירי הבניין, להיות מחושבים על פי שטח הדירות בפועל. לטענת המבקש, כבר בשנת 1998 קבל בפני המשיבה כי נפלה טעות בחלוקת נטל האחזקה, וכי החישובים עליהם התבססה בטעות יסודם, אך זו התעלמה מפנייתו, ומפניות נוספות אליה בעניין זה במהלך השנים. בשנת 2003 החליט המבקש לשלם רק חלק מדמי האחזקה. לימים, בשנת 2005, תבעה המשיבה את המבקש על סך 4,595 ₪, סכום שלטענתה הוא חב לה בעבור חלקו בנטל האחזקה. לטענת המשיבה, חלקו של כל בעל דירה בהוצאות הרכוש המשותף מחושב על פי מספר אמות מידה המוסכמות על כל בעלי הדירות כבר משנת 1988: המרשם, מדידות שערכה העירייה לצרכי ארנונה וחלק מהשינויים שנעשו בדירות. לטענת המבקש, יש למדוד מחדש את שטחן של הדירות, מאחר שאמות המידה אינן משקפות את שטח הדירות בפועל, נוכח השינויים הרבים שלא בא זכרם במרשם.

(2) המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב קבעה, כי שיעור השתתפותו של כל בעל דירה בבית המשותף יחושב על פי החלקים ברכוש המשותף הצמודים לכל אחת מהדירות בהתאם לצו הבית המשותף, זאת למרות השוני האפשרי בין הצו לבין המצב בפועל. יוצא מכך, כך נקבע, שהיה על המבקש לשלם יותר ממה שהטילה עליו בפועל המשיבה, ועל כן אין באמות המידה הנהוגות כדי לפגוע בזכויותיו.

(3) בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על החלטת המפקחת, קבע בית המשפט (ע"א 1595/06), כי "אין ספק שרצוי שהחישובים ייעשו בדייקנות מרבית", אך נוכח תום ליבה של המשיבה, כנאמר, ונוכח העלות הכבדה של מדידה מחודשת של דירות הבניין, ומנגד ההפרש הזניח בין דמי האחזקה הנגבים בפועל לבין אלה שראויים היו להיגבות לפי חישובי המבקש, דחה בית המשפט את הערעור. בית המשפט מדגיש כי "הובהר על ידי הנציגות שכאשר יעלה בידה לבצע שיפוצים בבניין כולו על פי תכנית שהיא מנסה לקדם, תיערך מדידה מחודשת של הדירות באופן שלא תיפול כל טעות ולו קטנה בשיעור ההשתתפות של כל דייר".

(4) מכאן בקשת רשות הערעור.

ג.

בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 11.9.06 וצורפה לה בקשה להארכת מועד. המבקש קובל על קביעת בית המשפט לפיה חלוקת נטל האחזקה בידי המשיבה נעשית בתום לב, תוך שהוא מעלה עובדות, בהן בחר בית משפט קמא לטענתו שלא לדון, המצביעות, על משוא פנים בהחלטות המשיבה ועל הפלייתם לטובה של חברי הנציגות. נטען, כי אין ממש בקביעת בית המשפט כי הטעות בגביית דמי האחזקה היא זניחה, וכי ניתן למדוד מחדש את שטחן של הדירות "עם סרט מדידה, וקצת רצון טוב ושיתוף פעולה". נטען, כי בית משפט קמא לא מצא לנכון לאפשר למבקש לומר את דברו באשר למפתח של חלוקת נטל האחזקה. עוד נטען, כי פסק דינו של בית המשפט אינו בהיר די צרכו – אין זה ברור אם דמי האחזקה יחושבו על פי שטח הדירות בפועל, או שמא על פי אמות המידה הנהוגות בבניין עד שיבוצעו השיפוץ והמדידה.

ד.

לאחר העיון לא אוכל להיעתר לבקשה. חרף ניסיונות המבקש לדווח לטענותיו אופי כללי, הריהן תחומות למחלוקת הצדדים. ככזו, אין הבקשה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה לגבי מקרים, בהם תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). באשר לטענות בדבר אופן ניהול המשפט – נושא זה מסור, כנודע, לידיה ולשקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין ערכאת ערעור נוטה להתערב בכגון דא, וכל שכן בערעור בגלגול שלישי (ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קורפורישאן "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט , פ"ד כה(2) 441, 443 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - זוסמן); רע"א 2048/03 יוסף שוחט ז"ל נ' United States of America (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - ריבלין); רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)); הדבר ייעשה במקרים קיצוניים שהתיק דנא אינו אחד מהם. יתרה מזו, אין ערכאת ערעור, וכל שכן בערעור בגלגול שלישי, נוטה להתערב במחלוקות עובדתיות ובממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית

(רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם) (הנשיא ברק); רע"א 5727/04 שמעון בן עמי נ' שולמית ברסלב (לא פורסם). די בכך שלא להיענות לבקשה.

(2) מעבר לצורך אציין, כי המבקש לא הציג בפני הערכאות הקודמות מדוע חזר בו מהסכמתו בשנת 1993 לחלוקת נטל האחזקה על פי אמות המידה שהיו נהוגות בבניין, כנטען, משנת 1988 (ראו גם: ע"א 815/81 כליפא נ' שאול , פ"ד לו(3) 78,

84 (הנשיא לנדוי)), ועל שום מה שילם דמי אחזקה מופחתים משחויב, שעה שעיקר טענתו כי אין הוא והמשיבה יודעים אל נכון מהו השטח בפועל של הדירות בבניין. מכל מקום, נוכח הצהרת המשיבה בפני בית המשפט המחוזי "שכאשר יעלה בידה לבצע שיפוצים בבניין כולו על פי תכנית שהיא מנסה לקדם, תיערך מדידה מחודשת של הדירות באופן שלא תיפול כל טעות ולו קטנה בשיעור ההשתתפות של כל דייר", אין מקום להידרש כאן לאמת המידה הראויה ליישומו של סעיף 58 לחוק המקרקעין, תשכ"ט–1969, שעניינו נשיאה בהוצאות, ולרוב הדרוש לאשר אותה נוכח סעיף 62 לחוק. אפשר להביע את התקוה כי הסכסוך, הנסב על סכומים קטנים יחסית, והכרוך ביחסי שכנות שבהם אוירה עכורה עלולה למרר את חיי הכל – כל הנוגעים בדבר – ואולי כבר עשתה כן, יגיעו המבקש והמשיבה להבנה הגיונית וסבירה.

(3) על פי האמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.