רע"א 7396/21 אטיאס נתנאל נ. אלון גורן, עו"ד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בבאר-שבע (כב' השופט יעקב דנינו ) בת"א 7137-09-18 מיום 11.10.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לדחות את מועד הגשת הקלטות המצויות ברשותם עד לשלב חקירת המצהירים.

1.

במוקד ההליך שלפנינו ניצב סכסוך שנתגלע בין המשיבה 4 – חברת הנדל"ן קרן יוסף חיים בע"מ (להלן: החברה או המשיבה ), שבעל השליטה בה הוא המשיב 1 – עו"ד אלון גורן (להלן: גורן ), לבין המבקשים, בקשר לשלושה הסכמי מכר מקרקעין שנכרתו במהלך קיץ 2011: שני הסכמים שכרתו המבקשים 1 ו-2 כל אחד בנפרד עם המשיבה, והסכם נוסף שכרתו המבקשים 7-3 עם המשיבה (להלן יכונו יחד עסקאות המכר: עסקאות המכר ). במהלך חודש ספטמבר 2016, שינתה רשות מקרקעי ישראל את ייעודן של הקרקעות מושא עסקאות המכר (להלן: רמ"י ו- הקרקעות ). עקב כך, ובהתאם לחוזה החכירה שבין החברה לבין רמ"י (להלן: חוזה החכירה ), המאפשר לרמ"י להשיב לעצמה את הקרקעות במקרה של שינוי ייעודן – הופקעו הקרקעות מידי המבקשים והושבו לידי רמ"י, תוך מתן פיצוי למבקשים.

2.

על רקע זה, הגישו המבקשים בחודש ספטמבר 2018 תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בסך של 3.3 מיליון ש"ח. התביעה הוגשה נגד החברה, גורן, מר שלומו דהרי – הוא המשיב 3, אשר על פי הנטען שימש במועדים הרלוונטיים כמתווכה של החברה בעסקאות המכר ועו"ד צבי מועלם – לגביו נטען כי שימש כעורך דינם בעסקאות המפורטות (המשיב 2). בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי המשיבים הסתירו את קיומו של הסכם החכירה מהמבקשים, ובכלל זה את התנאי המנוי בסעיף 15 להסכם החכירה, שלפיו " מוסכם בין הצדדים כי במקרה שישונה יעד המוחכר, כולו או מקצתו [...] רשאי המחכיר [...] להביא לידי סיום מוקדם את תקופת החכירה של המוחכר ", באופן המקים נגדם שלל עילות חוזיות ונזיקיות וכן מהווה הפרה של חוק המכר.

3.

להשלמת התמונה יוער, כי בהמשך, ביום 27.2.2019 תוקן כתב התביעה, כך שסכום התביעה הועמד על סך של 6.6 מיליון ש"ח. עוד יוער, כי ביום 31.10.2019 הגישו גורן והחברה תביעה שכנגד נגד המבקשים 2-1 בעילה של לשון הרע.

4.

ביום 5.7.2021 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט לתת תוקף של החלטה להסכמה דיונית שהתגבשה, כך לטענתם, בינם לבין גורן. כפי שביארו בבקשתם, במסגרת ההליכים המקדימים הגישו הצדדים תצהירי גילוי מסמכים. בתצהירו של גורן, הצהיר כי ברשותו " הקלטות (חסוי - יגולה לאחר חקירת מרשיך) " (סעיף 2(ד) לתצהיר), ובתצהירם של המבקשים, הצהירו כי ברשותם " הקלטות (חסוי, יגולה במהלך [חקירה נגדית] ) " (סעיף ד לתצהירים). לדידם של המבקשים, הצהרות דומות אלו גיבשו למעשה הסכמה דיונית, שלפיה ההקלטות הנזכרות לא יוגשו במסגרת הליכי הגילוי, אלא רק במהלך שלב ההוכחות. גורן והחברה התנגדו לבקשה, בטענה כי על ההליך להתנהל ב"קלפים גלויים". ביום 12.8.2021 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי טעמי הבקשה אינם מצדיקים חריגה מהכללים שהותוו בפסיקה.

5.

כעבור כחודש, ביום 20.9.2021, הגישו המבקשים בקשה נוספת לבית המשפט לדחות את מועד העיון בקלטות עד לשלב ההוכחות. בבקשתם, טענו המבקשים כי אין גורן רשאי לחזור בו מהסכמה דיונית שהתגבשה ביוזמתו, ולעניין זה ציינו שלל פסיקות של בית משפט זה המצמצמות את יכולתם של צדדים לחזור בהם מהסכמות דיוניות שנתנו במסגרת הליכים משפטיים. עוד ציינו המבקשים, כי תכליתן של ההקלטות האמורות להפריך את מהימנותו של גורן. בתגובתם, התכחשו גורן והחברה לקיומה של הסכמה דיונית (וממילא גם להפרתה), והדגישו כי החלטה בעניין ההקלטות ניתנה בהחלטת בית המשפט ביום 12.8.2021, והפכה חלוטה משלא ערערו עליה המבקשים.

6.

ביום 11.10.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט חזר על הכלל בדבר גילוי רחב בשלב המקדמי ומשחק "בקלפים פתוחים", ולא מצא כי הבקשה " מעלה כל טעם ענייני שיש בכוחו להבהיר מדוע יש מקום לדחות את העיון בקלטות ", שכן " לא הוברר מדוע דחיית הדיון נדרשת על מנת למנוע פגיעה בחקר האמת ושיבוש ראיות לכאורי [...] או כיצד חשיפת הקלטות [...] תגרום להתאמתם גרסתם של [גורן והחברה] לתוכן ההקלטות ". זאת ועוד, נדחתה טענת המבקשים בדבר קיומה של הסכמה דיונית. נקבע, כי כאשר " צדדים חפצים להגיע להסדר דיוני, עליהם להעלות על הכתב במשותף את ההסכמות המפורשות ביניהם ", ואין לבסס קיומה של הסכמה דיונית משתמעת ובדיעבד בהסתמך על שברי פרשנויות של דברי הצדדים במסגרת תצהירים שהוגשו מטעמם. מעבר לכך, עמד בית המשפט על כך שממילא לא ניתן לקרוא לתוך הצהרתו של גורן את הפרשנות שהמבקשים נותנים לה – וזאת, שכן הצהרתו סובלת מכשל אינהרנטי, במובן הזה שחיסיון מנוגד לגילוי, ומשהכריז גורן כי ההקלטות חסויות, אין הוא יכול לעתור לגילוין בעת דיון ההוכחות.

7.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה שבים המבקשים על טענותיהם שנטענו, ועומדים על כך שהתגבשה הסכמה דיונית בינם לבין גורן עת מסרו הצהרות הדדיות במסגרת תצהירי גילוי המסמכים. עוד לעמדתם, לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין חזרה מהסכמות דיוניות שהושגו בין צדדים להליך. זאת ועוד, טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט פוגעת בעקרונות יסוד של חשיפת האמת, זכות הגישה לערכאות והליך שיפוטי תקין.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

9.

כלל הוא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, ובהן החלטות הנוגעות לסדר ואופן הראיות, כמו גם למידת הרלוונטיות של הראיות, ולפיכך לא בנקל תתערב בהן ערכאת הערעור (רע"א 3686/18 בלהה נ' טבור הארץ טבריה בע"מ , פסקה 7 (30.5.2018); רע"א 4295/19 מעוז דניאל חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' חברת פרויקט לוגאנו יהוד בע"מ , פסקה 8 (28.8.2019)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה.

10.

כפי שציין בית המשפט קמא, נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מרבי ו"משחק בקלפים פתוחים", וזאת הן בשל הצורך להבטיח את חקר האמת והן כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית. בעניין רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב , פ"ד נה(1) 515, 527 (1999) (להלן: הלכת סויסה ), נקבע כי סטייה מהכלל הרגיל של הגילוי והעיון תתאפשר מקום בו " סבור [בית המשפט] שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת ". בענייננו, לא הציגו המבקשים טעמים מיוחדים לדחיית מועד העיון בקלטות הנזכרות, אלא, כפי שקבע בית המשפט קמא, בקשתם הועלתה בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי ומשפטי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

11.

זאת ועוד, לא ראיתי לקבל את טענת המבקשים בדבר קיומה של הסכמה דיונית בין הצדדים שהתגבשה בתצהירי גילוי המסמכים שהוגשו מטעמם – זאת, שכן אין די במתן הצהרות דומות (ואף לא זהות) במסגרת תצהירי גילוי מסמכים כדי לגבש הסדר דיוני. ודוק, המבקשים קוראים את הודעתו של גורן כי ברשותו הקלטות אותן יגלה רק לאחר חקירת מרשיהם, כהצעה להחיל הסדר זה באופן הדדי על ההקלטות שברשות שני הצדדים, ואת הודעתם המקבילה בתצהיר הגילוי, כהסכמה להצעה זו (וראו סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ) –

" חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה ") . ואולם בהודעת גורן אין דבר המלמד על כוונה מצדו להציע הסדר דיוני הדדי מהסוג האמור, וממילא לא יכלו המבקשים לבצע קיבול על הצעה שלא הוצעה (ראו סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים). דמיינו מצב בו מעביד שולח לעובד הודעה כי מעתה ואילך יפחת שכרו ב-10%. בעקבות זאת העובד שולח למעביד הודעה שמעתה ואילך יעבוד רק 90% מהשעות עליהן התחייב. האם מחילופי ההודעות הללו נוצר חוזה לפיו המעביד פטור מתשלום 10% השכר והעובד פטור מביצוע 10% משעות העבודה? דומני שהתשובה השלילית ברורה על פניה. המעביד לא הציע הסדר הדדי של הפחתת שכר כנגד הפחתת שעות עבודה, וממילא העובד לא יכול היה לבצע קיבול על הצעה שלא הוגשה לו. אכן, אם הצדדים נוהגים לאורך זמן לפי הצהרותיהם, עשוי להיווצר ביניהם חוזה על דרך של קיבול בהתנהגות (המעביד יחשב כמי שקיבל בהתנהגות את ההצעה המשתמעת של העובד להפחתה הדדית של השכר ושעות העבודה). ואולם בענייננו הבהיר גורן כי אין הוא מקבל את ההסדר הדיוני ההדדי לו טענו המבקשים, ומשעשה כן, היה על בית המשפט להכריע בבקשת המבקשים על פי התנאים שנקבעו בהלכת סויסה , ולא לפסוק על פי הסדר דיוני שלא הוצע, וממילא לא השתכלל.

12.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.