רע"א 8977-22 רע"א 8977-22

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' דנינו) בת"א 7137-09-18 מיום 07.11.2022, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים ליתן תוקף שיפוטי להסכמות שעניינן גילוי מסמכים.

1.בקשה זו אינה אלא גלגול נוסף של בקשת רשות ערעור קודמת שהוגשה לבית משפט זה, באותו עניין, ונדחתה בהתאם להחלטת כב' השופט ע' גרוסקופף ברע"א 7396/21 אטיאס נתנאל נ' אלון גורן (30.12.2021) (להלן: ההחלטה בבר"ע הראשונה). למעשה, גם לאחר מתן ההחלטה בבר"ע הראשונה, הונחו לפתחו של בית משפט קמא בקשות נוספות, באותו עניין, ואלו נדחו בהחלטותיו – פעם אחר פעם. במסגרת הבקשה שבכותרת, חוזרים המבקשים – שוב – על אותן טענות שפורטו, נדונו ונדחו; באופן המצדיק דחייתה של הבקשה, אף מבלי להידרש לתשובות לה, ואבאר מדוע.

2.במוקד ההליך ניצב סכסוך שנתגלע בין חברת הנדל"ן קרן יוסף חיים בע"מ (להלן: החברה), שבעל השליטה בה הוא המשיב 1 – עו"ד אלון גורן (להלן: גורן; החברה וגורן, להלן יחד: המשיבים); לבין המבקשים, בקשר לשלושה הסכמי מכר מקרקעין שנכרתו במהלך קיץ 2011 (להלן: עסקאות המכר). זאת, בעקבות שינוי יעודן של הקרקעות מושא עסקאות המכר, והפקעתן מידי המבקשים כנגד פיצוים בהתאם, לכאורה, לתנאי הסכמי המכר.

3.על רקע כך הגישו המבקשים בחודש ספטמבר 2018, תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בסך של 3.3 מיליון ש"ח – בגין שלל עילות חוזיות ונזיקיות נטענות, ובגין הפרה לכאורה של חוק המכר. בהמשך ביום 27.02.2019 תוקן כתב התביעה, כך שסכום התביעה הועמד על סך של 6.6 מיליון ש"ח. ביום 31.10.2019 הוגשה גם תביעה שכנגד על-ידי גורן והחברה נגד מבקשים 2-1, בעילה של לשון הרע.

4.בטרם הוגשה בקשת רשות הערעור הראשונה, עוד ביום 05.07.2021 – לפני למעלה משנה וחצי – הגישו המבקשים בקשה לבית משפט קמא, ליתן תוקף של החלטה להסכמה דיונית שהתגבשה, כך לטענתם, בינם לבין גורן. במסגרת תצהירו של גורן, שהוגש בגדרי ההליכים המקדמיים בתיק, הוצהר כי ברשותו "הקלטות (חסוי - יגולה לאחר חקירת מרשיך)" (סעיף 2(ד) לתצהיר); ובתצהירם של המבקשים הוצהר, כי ברשותם "הקלטות (חסוי, יגולה במהלך [חקירה נגדית])" (סעיף ד לתצהירים). לטענת המבקשים, הצהרות דומות אלו גיבשו למעשה הסכמה דיונית, שלפיה ההקלטות הנזכרות לא יוגשו במסגרת הליכי הגילוי, אלא רק במהלך שלב ההוכחות. גורן והחברה התנגדו לבקשה, בטענה כי על ההליך להתנהל ב"קלפים גלויים". ביום 12.08.2021 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בקבעו כי טעמי הבקשה אינם מצדיקים חריגה מהכללים שהותוו בפסיקה.

5.כעבור כחודש, ביום 20.09.2021, הגישו המבקשים בקשה נוספת לבית משפט קמא לדחיית מועד העיון בקלטות עד לשלב ההוכחות. בבקשתם נטען, כי אין גורן רשאי לחזור בו מהסכמה דיונית שהתגבשה ביוזמתו, ולעניין זה ציינו שלל פסיקות של בית משפט זה המצמצמות את יכולתם של צדדים לחזור בהם מהסכמות דיוניות שנתנו במסגרת הליכים משפטיים. עוד ציינו המבקשים, כי תכליתן של ההקלטות האמורות להפריך את מהימנותו של גורן. בתגובתם, התכחשו גורן והחברה לקיומה של הסכמה דיונית (וממילא גם להפרתה), והדגישו כי החלטה בעניין ההקלטות ניתנה בהחלטת בית המשפט ביום 12.08.2021, והפכה חלוטה משלא ערערו עליה המבקשים.

6.ביום 11.10.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט חזר על הכלל בדבר גילוי רחב בשלב המקדמי ומשחק "בקלפים פתוחים", ולא מצא כי הבקשה "מעלה כל טעם ענייני שיש בכוחו להבהיר מדוע יש מקום לדחות את העיון בקלטות", שכן "לא הוברר מדוע דחיית הדיון נדרשת על מנת למנוע פגיעה בחקר האמת ושיבוש ראיות לכאורי [...] או כיצד חשיפת הקלטות [...] תגרום להתאמת גרסתם של [גורן והחברה] לתוכן ההקלטות".

זאת ועוד, נדחתה טענת המבקשים בדבר קיומה של הסכמה דיונית. נקבע, כי כאשר "צדדים חפצים להגיע להסדר דיוני, עליהם להעלות על הכתב במשותף את ההסכמות המפורשות ביניהם", ואין לבסס קיומה של הסכמה דיונית משתמעת ובדיעבד בהסתמך על שברי פרשנויות של דברי הצדדים במסגרת תצהירים שהוגשו מטעמם. מעבר לכך, עמד בית המשפט על כך שממילא לא ניתן לקרוא לתוך הצהרתו של גורן את הפרשנות שהמבקשים נותנים לה – וזאת, שכן הצהרתו סובלת מכשל אינהרנטי, במובן הזה שחיסיון מנוגד לגילוי, ומשהכריז גורן כי ההקלטות חסויות, אין הוא יכול לעתור לגילוין בעת דיון ההוכחות.

7.על בקשה זו הוגשה, כאמור, בקשת רשות הערעור הראשונה לבית משפט זה – וזו נדחתה, בהתאם להחלטת כב' השופט ע' גרוסקופף מיום 30.12.2021. בתוך כך נקבע, כי שעה שמדובר בבקשה הנוגעת במהותה לסדרי הדין ולאופן ניהול הדיון, ובתוך כך לסדר ואופן הבאת הראיות – הרי שאין מקרה זה חוסה תחת אותם מקרים חריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנדון. וכן נקבע, כי בכל הנוגע לטענת המבקשים בדבר קיומה של הסכמה דיונית בין הצדדים, שהתגבשה בתצהירי גילוי המסמכים שהוגשו מטעמם – הרי שזה לא הוצעה, וממילא לא השתכללה. ומשכך, בצדק לא נעתר בית המשפט המחוזי לאישור ההסדר הדיוני, ואין מקום להתערב בהחלטה.

8.הצדדים לא השלימו עם ההחלטות השיפוטיות שניתנו, ולאחר מתן ההחלטה בבר"ע הראשונה, הגישו בקשות נוספות בעניין ההליכים המקדמיים לבית משפט קמא, לרבות לחשיפת הקלטות. בקשות אלו נדחו על-ידי בית משפט קמא, וכך:

בהחלטה מיום 17.01.2022 בבקשת המשיבים 1 ו-4 (להעברת כל ההקלטות ותמלולי ההקלטות שבידיהם) נקבע, כי בכוח הצדדים להגיע להסכמה הדדית, אך אין מקום לערב את בית המשפט בנדון. זאת, שעה שבית המשפט כבר נתן דעתו לעניין;

בהחלטה מיום 17.02.2022 בבקשת המשיבים 1 ו-4 (להעברת כל ההקלטות ותמלולי ההקלטות שבידיהם) נקבע, כי בהעדר הסכמה – בית המשפט לא יתיר להגיש במסגרת דיוני ההוכחות מסמך או ראיה שלא הוחלפו בהליכי גילוי המסמכים ולא ניתנה החלטה המתירה הגשתם בשלב מאוחר יותר. נוכח זאת, הוצע לצדדים להגיע להסכמה לחשיפה הדדית של כל ההקלטות והתמלולים שבידיהם תוך 30 יום, והכל בכפוף להסכמה הדדית כאמור;

בהחלטה מיום 07.11.2022 בבקשה נוספת מטעם המבקשים למתן תוקף של החלטה לאותו הסדר דיוני, נקבע, כי בשלב זה אין בדעתו של בית המשפט ליתן תוקף שיפוטי להסכמות שעניינן גילוי מסמכים, שכן המועד לכך חלף זה מכבר ובוודאי שאין להיזקק לכך לאחר שהוגשו ראיות – על החלטה זו הוגשה הבקשה שבכותרת;

ובהחלטה נוספת מיום 07.12.2022, בהחלטה לעיון מחדש בהחלטה מיום 07.11.2022, נקבע:

"בכל ההערכה. תרופתו של בעל דין שאינו שבע רצון מהחלטה שיפוטית, איננה יכולה להיות בדרך של הגשת בקשות נוספות שתכליתן שינוי ההחלטה. ממילא, הובהר – והדברים עולים מפורשות מהחלטת ביהמ"ש העליון – כי אין מדובר בהסדר דיוני. על כן, ברי כי אין ליתן תוקף להסדר שאינו מוסכם, בפרט כאשר בין הצדדים ניטשת מחלוקת האם ההסדר השתכלל. הניסיון של התובעים להיבנות משברי החלטות שניתנו בינתיים, דינו להידחות. אין בהחלטות אלו כל כוונה לקבוע אחרת. ממילא, סירובו של הנתבע 1 להוסיף סנקציה להסכם אינה יכולה להתפרש כשינוי נסיבות מאז ניתנה החלטתי הראשונה בנדון".

9.ובכל אלה אין די – ועתה מונחת לפניי בקשת רשות ערעור שנייה למתן תוקף של החלטה שיפוטית להסדר הדיוני נשוא כל ההחלטות הנ"ל. כאמור – דין הבקשה להידחות.

10.מדובר בבקשה חוזרת באותו עניין – שנדון, והוכרע; ודינה להידחות מכל הטעמים שפורטו, שוב ושוב, הן על ידי בית משפט זה, הן על ידי בית משפט קמא. גם לגופן של טענות, אין מקום להיעתר לה. ודוק, כלל הוא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, ובהן החלטות הנוגעות לסדר ואופן הבאת הראיות, כמו גם למידת הרלבנטיות של הראיות, וערכאת הערעור לא תתערב בהן בנקל (רע"א 3686/18 בלהה נ' טבור הארץ טבריה בע"מ, פסקה 7 (30.05.2018); רע"א 4295/19 מעוז דניאל חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' חברת פרויקט לוגאנו יהוד בע"מ, פסקה 8 (28.08.2019)). בעניינו, מקום בו בית משפט קמא נדרש לסוגיה, לא אחת, מקבלים הדברים משנה תוקף.

11.אשר לטענות המבקשים בנוגע לקיומה של הסכמה דיונית, שאת אישורה מבוקש – גם אלו נדונו, ונדחו, על-ידי שתי הערכאות, באופן מנומק. כאמור, לצורך הוכחת קיומה של הסכמה דיונית בין הצדדים, שהתגבשה בתצהירי גילוי המסמכים שהוגשו מטעמם – אין די במתן הצהרות דומות (ואף לא זהות) במסגרת תצהירי גילוי מסמכים כדי לגבש הסדר דיוני. בהודעת גורן אין דבר המלמד על כוונה מצדו להציע הסדר דיוני הדדי מהסוג האמור, וממילא לא יכלו המבקשים לבצע קיבול על הצעה שלא הוצעה (ראו סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) – "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה").

12.מכל אלה, כאמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. בנסיבות אלה, ומשלא נדרשתי לתשובת המשיבים לצורך דחיית הבקשה גופא, מתייתרת בקשתם למתן זכות תגובה.

13.אשר לסוגית ההוצאות – משלא נתבקשו תשובות, לא מצאתי לעשות צו להוצאות לטובת המשיבים בבקשה דנן. ואולם, בכל הנוגע לחיוב המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, לאחר ששקלתי והפכתי בדבר – לפני ולפנים משורת הדין, נמנעתי מלעשות כן. זאת, חרף העובדה, כי התנהלותם של המבקשים מייצרת עומס של ממש על בתי המשפט, תוך השחתת משאבים ציבוריים וזמן יקר. בית משפט קמא נהג באורך רוח רב שעה שהוסיף לדון, לגופן, באותן בקשות חוזרות ונשנות, באותו העניין. אולם דומני כי בכך די.

14.סוף דבר: הבקשה נדחית אפוא.