רע"א 7494/10 אסתר חזקיה נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיאה ד' פלפל), בה בוטלו זימוניהם לעדות של מספר עדים, וכן על החלטה נוספת של בית המשפט, בה נותר ביטול הזימונים על כנו.

2.

המבקשות הגישו תביעה נגד המשיב, שעניינה פרשנות החלטה 534 של מועצת מקרקעי ישראל, הקובעת חובת תשלום דמי הסכמה בעת העברת זכות חכירה. המבקשות מכרו זכויותיהן בנחלה בשנת 1999 ושילמו דמי הסכמה בשנת 2001. בשנת 2006 הוגשה התביעה, במסגרתה תוקפות המבקשות את החלטת המועצה, את סבירותה וכן משיגות על גובה דמי ההסכמה ועל אופן חישובם.

3.

במסגרת תביעתן, הגישו המבקשות בקשה לזמן מספר עדים, ביניהם מנהל מנהל מקרקעי ישראל, השמאי הממשלתי הראשי ויו"ר הקרן הקימת לישראל. לטענת המשיב, הבקשה הוגשה מבלי שנתאפשר לו להגיב. זאת, בניגוד להסדר הדיוני עליו הסכימו הצדדים ושבא לידי ביטוי בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 2.12.2009: בסעיף 4 לאותה בקשה הסכימו הצדדים, כי "התובעות יגישו לבית המשפט בקשה נפרדת על פי תקנות סדר הדין, בקשר ליתר העדים שברצונם להביא לדיון, שהם עובדי מנהל, או מדינה, או רשויות אחרות, ושאין ביכולתם של התובעות להביא עדויות ראשיות מטעמם לביהמ"ש. אם הנתבע יבקש להגיש תגובתו לבקשה להזמנת עדים, או לטעון טענותיו כנגד בקשת התובעות, או להודיע כי חלק מהם יהיו עדים מטעמו הוא יהיה רשאי לעשות זאת עפ"י הוראות סדר הדין ועפ"י הוראות כל דין". יוזכר, כי באשר להזמנת עדים שהינם עובדי ציבור, קובעת תקנה 178(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: "לא תישלח הזמנה לעובד ציבור לתת עדות בעל פה, אם ניתן לקבל עדותו באמצעות תעודה של עובד הציבור או תעודה ציבורית... היתה העדות כזו שאי אפשר לתיתה בתעודה כאמור, יגיש בעל הדין בקשה לבית המשפט לשלוח הזמנה לעובד הציבור לתת עדות בעל פה ".

לאחר שהוגשה הבקשה הוצאו זימונים לעדים – מבלי שנשמעה תגובת המשיב. המשיב הגיש בקשה לביטול זימונים אלו. בהחלטתו מיום 15.9.2010 קיבל בית המשפט את הבקשה לגבי מרבית העדים, וביטל את הזימונים שהוצאו להם. זימונו לעדות של מנהל מנהל מקרקעי ישראל, מר ירון ביבי, נותר על כנו. החלטה זו נותרה בעינה בהחלטת בית המשפט מיום 15.9.2010.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענות המבקשות כי ביטול זימונם של עדים אלו פוגע ביכולתן להוכיח את תביעתן. המשיב טוען, בתשובה שהגיש על פי החלטתי מיום 27.10.2010, כי החלטת בית המשפט המחוזי – בדין יסודה, וכי אין מקרה זה נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת ערעור בעניין שבסדרי דין. לטענתו, העדים שזימונם התבקש, חלקם בעלי תפקידים בכירים, אינם מכירים את המקרה של המבקשות ואינם דרושים לבירור הסוגיות שבמחלוקת.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט שלערעור לא יתערב על נקלה בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהולו של ההליך. הלכה היא, כי " לבית המשפט המחוזי שיקול דעת רחב להחליט כיצד יברר את המחלוקת שבפניו, מבחינת סדרי הדיון ומהלך שמיעת הראיות וכלל נקוט הוא בידנו כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת זה הנתון לערכאה הדיונית, אפילו נראה כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, להוציא מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים " (רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' ד"ר יצחק חיוטין (לא פורסם, 6.4.2009)).

החלטת בית המשפט המחוזי במקרה דנן, נמצאת בתחום שיקול הדעת הרחב המסור לו בהחלטות לגבי אופן ניהול ההליך. לא שוכנעתי כי מקרה זה נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים, בהם ערכאת הערעור תתערב בהחלטה דוגמת זו. אם יתעורר צורך מבוסס בהמשך לזימון עד מסוים, תהא פתוחה הדרך בפני המבקשות להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי, אשר ינהג בה כחכמתו. למותר לציין, כי באפשרותן של המבקשות להשיג על ההחלטות שבמוקד בקשת רשות הערעור במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. כל טענותיהן של המבקשות שמורות להן ואיני מחווה לגביהן דעה.

6.

כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

אין צו להוצאות.