רע"א 7547/14 ויקטור עמירה נ. בנק מזרחי

המבקש הגיש ביום 26.2.2015 "בקשה להחזר כספי". בכותרת הבקשה ציין כי מדובר ב"ערעור" על החלטתי מיום 19.2.2015, אך משעל פי לשונה מופנית הבקשה אליי (ולא כהליך ערעורי) קיבלה מזכירות בית המשפט את הבקשה לרישום בתוך התיק שבכותרת כמעין בקשה לעיון חוזר.

עיינתי בבקשה ובחומר שבתיק, ולא מצאתי כי קמה עילה בדין לשנות מהחלטתי מיום 19.2.2015.

אכן, ביום 1.2.2015 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון עד ליום 2.2.2015, וציין בבקשתו כי הוא מקיים מגעים עם המשיב לסיום הסכסוך. בקשתו זו להארכת מועד התקבלה, והאגרה שולמה בפועל ביום 3.2.2015. ואולם, שלא כסברת המבקש, העובדה שההליך הסתיים לבסוף בהסכמת הצדדים אינה גורעת מן החיוב שהיה מוטל עליו לכתחילה בתשלום אגרה, ככל בעל דין היוזם הליך משפטי. מדובר בחובה העומדת על רגליה, ויוזכר כי כב' הרשם לובינסקי החליט שלא להיעתר לבקשה שהגיש המבקש לפטור מתשלום אגרה ואך נעתר לבקשתו לדחות את מועד תשלומה. עוד יוזכר כי בשים לב למספר ההחלטות שניתנו בידי כב' הרשם לובינסקי יש לומר כי ניתן לעותר שירות שיפוטי בהיקף לא מבוטל.

כן אוסיף ואדגיש כי הנסיבות בהן ניתן להורות על השבת האגרה קבועות בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, וכפי שצוין בהחלטה מיום 19.2.2015 הליך של בקשת רשות ערעור אינו בא בגדר ההליכים בהם ניתן להורות על השבת האגרה בהתאם לתקנות אלו, ובהעדר עילה בדין אין בידי להורות כן.

אשר על כן, הבקשה לעיון חוזר נדחית.