רע"א 7581/06 ג'רני הפקות בע"מ נ. יצחק עובדיה

בפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופטים ע' פוגלמן, ש' גדות, א' ש' שילה), שלפיו נדחה הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לדחות את תובענת המבקשת לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה על-ידי המשיבים.

1.המשיבים היו חברי להקת הרוק "האלמנה השחורה" (להלן: הלהקה ), שפעלה משנת 1985 עד אפריל 1997. לצד זה, היו המשיב 1 והמשיב 2 שותפים בשותפות עסקית בשם "האלמנה השחורה". המבקשת הינה חברת הפקות ששימשה כמפיקה הבלעדית של הלהקה החל משנת 1996, זאת על-פי הסכם שנכרת בינה לבין המשיבים 1-3, אחד בשם אלי זולטא ובין השותפות "האלמנה השחורה". במסגרת הסכם זה נקבע כי המבקשת תלווה את הפקת תקליטי הלהקה, ובכלל זה תעסוק בהפצה, הופעות, פרסום, יחסי ציבור ופעילות מסחרית, וכי חברי הלהקה מצדם מתחייבים לכתוב, לעבד, להפיק ולשיר את החומר של הלהקה, וכן להופיע, להצטלם ולהגיע לחזרות ולאולפן. סעיף 13 לחוזה קבע כי הפרת סעיף 12 לחוזה, העוסק בהתחייבות האמנים כמפורט לעיל, תהווה הפרה יסודית של ההסכם ותגרור פיצוי מוסכם. עוד קבע הסעיף כי הפסקת פרויקט שיוחל בהפקתו, על-ידי מי מחברי הלהקה, מסיבה שאינה כוח עליון, תחייב את הלהקה בתשלום עלות הפרויקט עד אותו שלב למבקשת. לבסוף קבע הסעיף, כי במקרה שבו יאחרו חברי הלהקה או שלא יופיעו לחזרות, לצילומים וכד', שלא עקב מחלה או כוח עליון, יחויבו חברי הלהקה בפיצוי המבקשת.

2.ביום 17.4.97 לא הופיעו המשיב 1 והמשיב 2 לצילומים ולראיון שנקבעו ללהקה בעבור העיתון "מעריב לנוער". בחלוף ימים אחדים, הודיעו השניים כי לא יגיעו להופעה במועדון "הגולם", שנקבעה ליום 25.4.97 (להלן: ההופעה ). יצוין בהקשר זה כי המבקשת חולקת על כך שהשניים הודיעו על היעדרותם הצפויה מן ההופעה. ההופעה התקיימה בכל זאת, כשהמבקשת צירפה ללהקה שתי נגניות שהחליפו אותם. המשיב 3 המשיך להופיע עם הלהקה בהרכבה החדש עד לחודש יוני 1997, שאז הודיע כי לא יוסיף עוד להשתתף בהופעותיה של הלהקה. ואמנם, המשיב 3 לא התייצב להופעה שהייתה אמורה להיערך בכוכב יאיר ביום 5.6.97.

3.בתביעתה בפני בית המשפט השלום, טענה המבקשת כי בהתנהגותם הפרו המשיבים את החוזה הפרה יסודית ועתרה לקבלת פיצויים בסך 300,000 ש"ח. לחלופין תבעה המבקשת לקבל לידיה את הפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 13(א) להסכם בסך 4,136,000 ₪ . בית משפט השלום (כב' השופטת א' כהן) דחה את תביעת המבקשת לקבל פיצוי מוסכם. לצד זה קבע בית המשפט, כי המבקשת לא הוכיחה את הנזק הנטען על ידה. לגבי המשיב 1 קבע בית המשפט, כי אין במעשיו משום הפרת חוזה, שכן נמנע מלנגן בהופעה עקב בעיה רפואית בזרועו, ולאחר שזו חלפה, לא ניתנה לו אפשרות כנה ואמיתית לשוב ולהופיע. לגבי המשיב 2 קבע בית המשפט, כי לא היה במעשיו כדי להפר את החוזה, שכן בתקופה האמורה התערער מצבו הנפשי ומנע ממנו להופיע, דבר המהווה שינוי נסיבות מהותי. גם לגבי המשיב 3 קבע בית המשפט השלום כי לא הפר במעשיו את החוזה, שכן משפרשו שניים מחברי הלהקה, הרי שהלהקה שעמה התקשרה המבקשת לא הייתה קיימת עוד, והלהקה החדשה שהוקמה במקומה הייתה משוחררת מכל התחייבות חוזית עם המבקשת.

4.על החלטה זו ערערה המבקשת בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור על כל חלקיו בקבלו את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי באשר לנסיבות עזיבת הלהקה על-ידי המשיבים 1 ו-2 ובאשר להיעדר היכולת לחשב את הנזק שנגרם למבקשת. לגבי המשיב 3, ניתח בית המשפט המחוזי את ההסכם, וקבע כי פרשנותו הנכונה של החוזה מלמדת כי לאחר עזיבת המשיבים 1 ו-2 את הלהקה, חדלה זו מלהתקיים, ומשכך לא היה המשיב 3 עוד מחויב לחוזה עם המבקשת. על החלטה זו פונה המבקשת לבית משפט זה בבקשת רשות לערער.

5.טוענת המבקשת בבקשתה שבפניי שלל טענות החולקות על הממצאים העובדתיים של שני בתי המשפט קמא. כך, טוענת המבקשת בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, כי המשיבים 1 ו-2 לא התייצבו להופעה במועדון הגולם ללא שהודיעו על כך וכי ההופעה כלל לא התקיימה, משהנגניות שצורפו ללהקה החלו להופיע רק שבועיים לאחר מועד ההופעה שבוטלה. עוד טוענת המבקשת כי עזיבתו של המשיב 1 את הלהקה נעשתה ללא קשר למצבו הרפואי, אלא, על-פי דבריו, עקב מיצוי עצמי, ולמרות פניותיה הרבות של המבקשת. בהקשר זה מוסיפה המבקשת, כי המשיב 1 מעולם לא פנה למבקשת בבקשה לחזור ללהקה. גם באשר למשיב 2 טוענת המבקשת, כי בניגוד לממצאי הערכאה קמא, הסיבות לעזיבתו היו אישיות וכלכליות וכי עדותו של המומחה הרפואי מטעמו, לפיו מצבו הנפשי לא אפשר לו לצאת מן הבית אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי המשיב 2 עבד בעבודות שונות הכרוכות ביציאה מן הבית ובכלל זה מספר הופעות פומביות בפני קהל. עוד טוענת המבקשת, כי גם אם אמנם סבל המשיב 2 מן הבעיות הנפשיות האמורות, אין לומר כי אלו מהוות "שינוי מהותי בנסיבות חיצוניות", היות שהמשיב 2 סבל מבעיות אלו עוד מילדותו. לגבי המשיב 3 טוענת המבקשת, כי הופיע עם הנגניות החדשות רק למשך שבועיים, ומכאן שאין לטעון כי נוצרה למעשה להקה חדשה. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי התעלם מעדותו של המשיב 3 לפיה בעזיבתו את הלהקה הוא מפר את ההסכם ומודע לנזקים שנגרמים בשל מעשיו למבקשת. לבסוף טוענת המבקשת כי הוכיחה את גובה הנזק בקבלות ובאסמכתאות שונות.

6.לצד טענות עובדתיות אלו, מעלה המבקשת מספר טענות שעיקרן יישום הדין על-ידי בית המשפט. כך, טוענת המבקשת כי התחייבות המשיבים כלפי המבקשת וכלפי שאר חברי הלהקה הינה ביחד ולחוד על-פי לשון ההסכם ועל-פי תכליתו. עוד טוענת המבקשת כי משהודו המשיבים בעובדות הנטענות, הרי שהמדובר למעשה בטענה מסוג הודאה והדחה ומכאן שנטל הראיה מונח על כתפיהם לשכנע מודע אין התנהגותם מהווה הפרה של ההסכם. לבסוף קובעת המבקשת, כי עזיבת המשיבים את הלהקה מהווה הפרה יסודית של החוזה אשר נחתם בין המבקשת לבין המשיבים, זאת על פי סעיף 13 להסכם ובהתאם להלכה הפסוקה.

7.לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי להידחות.

הלכה פסוקה היא כי בקשת רשות לערער תתקבל אך במקרים המעוררים שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הספציפי של בעלי-דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). כשם שצוין, מרבית השאלות שהעלתה המבקשת בבקשתה הינן שאלות שבעובדה, ומשנקבעו ממצאים עובדתיים ברורים על-ידי שתי ערכאות, לא ראיתי כל טעם המצדיק העברת עניינם של הצדדים לשמיעתה של ערכאה שלישית. גם השאלות אשר הציגה המבקשת ואשר טיבן לא היה השגה על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, כי אם טענות כנגד מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט, אינן מצדיקות את קבלת הבקשה, משהן עוסקות בשאלות אשר הוכרעו זה מכבר על-ידי בית משפט זה, כשם שאף מציינת המבקשת עצמה, וכל מהותן ביישום הדין. כשם שנקבע זה מכבר, שאלת יישומה של ההלכה במקרה קונקרטי אינה מעמידה עילה לקיומו של דיון בערכאה שלישית (רע"פ 88/04 ורטהיימר נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(2),69; רע"פ 101/05 בן יקיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 2538).

8.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.