רע"א 7589/18חב' אחים זחאיקה ניהול ואחזקות בע"מ נ. חב' אחים משהור בנין ופ

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.9.2018 בהפ"ב 18387-01-18 (כב' השופט י' צבן ) במסגרתו אושרה חוות דעת שהוגשה על ידי מהנדס-מומחה שמונה על ידי בית משפט, כפסק בוררות.

הרקע לבקשה

1.

המשיבה, חברה העוסקת בעבודות בניה, שימשה כקבלן ראשי בפרויקט בירושלים עבור חברת מנרב פרויקטים בע"מ. המשיבה התקשרה ביום 1.4.2017 עם המבקשת, אף היא חברה העוסקת בעבודות בניה, בהסכם לביצוע עבודות גמר וגבס במסגרתו נדרשה המבקשת – כקבלן משנה – לבצע עבודות גבס שונות בפרויקט, כנגד תמורה מוסכמת שתשולם על ידי המשיבה. לאחר שהחלה המבקשת לבצע את העבודות, התגלעו מחלוקות בין הצדדים – כאשר המבקשת טענה לעיכוב בתשלומים והמשיבה טענה נגד קצב ביצוע העבודות ואיכותן. מחלוקות אלו הביאו ביום 7.11.2017 לכריתתו של הסכם, כאשר בין הצדדים נתגלעה מחלוקת אם מדובר ב"הסכם בוררות" כשיטת המבקשת או ב"הסכם ליישוב סכסוך" לדעת המשיבה (לשם הנוחות, ייקרא להלן: הסכם הבוררות ). במסגרת ההסכם נקבע כי כל צד ימנה מהנדס שישמש כבורר מטעמו, ואלו יכריעו בסכסוך שבין הצדדים. כמו כן הוסכם כי אם לא יגיעו הבוררים להחלטה מוסכמת, ימונה בורר מכריע, אף הוא מהנדס במקצועו, שיכריע בנושא. במסגרת ההסכם מונו שני בוררים מטעם הצדדים. עם זאת, מסיבות שונות – שהצדדים נחלקו לגביהן – הבוררים לא הגיעו לכלל החלטה מוסכמת.

2.

על כן, ביום 9.1.2018 הגישה המבקשת בקשה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) במסגרתה התבקש בית המשפט למנות בורר, וזאת בטענה שהמשיבה מתחמקת מקיום תנאי הסכם הבוררות. לאחר שהתקיימו שני דיונים, מינה בית המשפט את המהנדס אחי קליין (להלן: המומחה ) "להכריע במחלוקת שבין הצדדים, בעניין עבודות גבס". לאחר שהתקיימו מספר ישיבות על ידי המומחה, הוא פנה לבית המשפט בבקשת הבהרה באשר לסמכותו להכריע במחלוקות העובדתיות שהתגלו. לאחר שהתקיים דיון נוסף בבית המשפט במהלכו השיב המומחה לשאלות הצדדים על דוכן העדים, הבהיר בית המשפט בהחלטה מיום 14.5.2018 כי נוכח העובדה שמדובר במחלוקות מקצועיות-עובדתיות, המומחה מוסמך לקבל הכרעות בנושאים אלו. בעקבות זאת קיים המומחה שתי ישיבות נוספות וביום 6.6.2018 הגיש מסמך הנושא כותרת בשם "חוות דעת של מומחה" בו פירט את הכרעתו במחלוקות שבין הצדדים (להלן: ההכרעה ). המומחה הכריע כי על המשיבה לשלם למבקשת סך של 172,620 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח.

3.

אך בכך לא תמו המחלוקות שבין הצדדים וביום 16.7.2018 המומחה עלה שוב על דוכן העדים והשיב לשאלות על ההכרעה, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב. בהמשך, ביום 26.8.2018 התקיים דיון נוסף בבית המשפט. המבקשת טענה כי ההכרעה הייתה שגויה ובלתי מבוססת, נסמכת על טענות שגויות שהעלתה המשיבה מבלי שהנתונים נבדקו לגופם ומוטה באופן בלתי הוגן לטובת המשיבה. בין היתר, נטען כי בהכרעתו התעלם המומחה מהסכם הבוררות שעל פיו הסכמים קודמים שנחתמו בין הצדדים – בטלים. מנגד, המבקשת סמכה ידה על ההכרעה.

4.

ביום 17.9.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית, נקבע כי יש לסווג את ההכרעה כפסק בוררות לכל דבר ועניין. זאת, בהתחשב בכך שההליך נפתח ב"בקשה למינוי בורר" על בסיס הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים שעל פיו במקרה של מחלוקות בין המהנדסים שמינו הצדדים, ימונה מהנדס כבורר מכריע והחלטתו תהיה סופית ומחייבת. מכאן, מינוי המומחה על ידי בית משפט נעשה כאמור על מנת להכריע במחלוקות שבין הצדדים. שנית, מדובר בפסק בוררות המחייב את הצדדים. נקבע כי מעיון בהכרעה, כמו גם מחקירתו של המומחה על דוכן העדים, עולה כי המומחה נתן דעתו להסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים, בחן את טענות הצדדים ואת הנתונים הרלוונטיים לעניין, עד אשר הגיע למסקנה אליה הגיע. פסק הבוררות אושר, והמשיבה חויבה לשלם למבקשת את הסכום שנקבע בו.

מכאן לבקשת רשות הערעור שלפנַי.

5.

המבקשת טוענת כי בשל פגמים מהותיים שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הדבר מצדיק מתן רשות ערעור והתערבות בית משפט זה. כך, על אף שמדובר בבקשה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה למינוי בורר, בית המשפט נמנע לכל אורך ההליך מליתן את הסעד המבוקש, וחלף מינוי בורר מינה "מומחה" מטעמו. מדובר בחוות דעת מומחה שהיה על בית המשפט לדחות אותה, או לכל הפחות להעדיף את הכרעתו של המהנדס מטעם המבקשת על פניה. בית המשפט גם שגה בכך שקבע כי ההכרעה שהוגשה מהווה פסק בורר. מכל מקום, לא הוגשה כל בקשה לאישור ההכרעה כפסק בורר.

6.

בנוסף, בית המשפט גם התעלם מכלל הראיות שהוגשו לפניו ואף לא הסכים להגשתן. ועוד, הדרך שבה ניהל בית המשפט את ההליך גרמה למבקשת לפגיעה קשה בזכויותיה. ההכרעה שגויה ומבוססת על נתונים חלקיים ושגויים והיא אף נגועה בשיקולים ומניעים אישיים פסולים. בהכרעה גם התבסס המומחה

על

מסמכים שקדמו להסכם הבוררות באופן שגוי, מבלי שהיה רשאי להסתמך עליהם, בעוד שלא הובהר כלל אם הוא עיין במסמך הרלוונטי המחייב – הסכם הבוררות. כמו כן הוכח כי מסמכים מהותיים רבים לא הונחו לפני המומחה ולא נדרשו על ידו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי ובמסמכים השונים שהוגשו במסגרת אותו ההליך (שלא צורפו לבקשה אלא עיינתי בהם במערכת "נט המשפט"), הגעתי לכלל מסקנה דין בקשת רשות הערעור להידחות.

8.

כידוע, רשות ערעור בענייני בוררות תוענק רק במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (רע"א 7069/15 פלונית נ' פלוני (19.11.2015)). הבקשה שלפני אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין ואינה מצביעה על עיוות דין המצדיק התערבותה של ערכאה זו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט.

9.

התשתית העובדתית אינה מותירה כל ספק בכך שהמבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה למנות גורם אשר יכריע במחלוקת בינה לבין המשיבה, כפי שאכן אירע.

ראשית, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ההליך לפני בית המשפט החל בבקשה שהגישה המבקשת "למינוי בורר" לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות, במסגרתה התבקש מינוי "בורר, מהנדס, אשר ידון ויכריע במחלוקת שבין הצדדים". לא יכולה להיות מחלוקת כי בבקשתה רצתה המבקשת להביא לכך שיתמנה גורם אשר יכריע בסוגיות בהן התעוררו מחלוקות בינה לבין המשיבה.

10.

שנית, עיון בפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו לפני בית המשפט המחוזי מגלה כי המבקשת עצמה סברה כי מדובר היה במינוי בורר ל הכרעה במחלוקות שבין הצדדים. כך למשל, בפרוטוקול הדיון מיום 11.2.2018 הבהיר בא-כוח המבקשת: "אני מבקש למנות בורר מהנדס, בורר קבלן. הצעתי אנשים שהם נמצאים בשוק ויושבים כ בוררים חדשות לבקרים..." (עמ' 4, שורות 3-4). ובהמשך אותו דיון, טען בא-כוח המבקשת: "נמנה בורר, אם הבורר יכריע כך אני אשלם את זה" (עמ' 4, שורה 31). אמנם בסופו של אותו דיון הבהירו באי-כוח הצדדים כי הגיעו להסכמה שבית המשפט ימנה "מומחה" מטעמו, אך אין בכך כדי להצביע על כך שלא היה בדעת הצדדים כי מדובר הלכה למעשה, במינוי בורר. לא זו אף זו, בפתחו של הדיון שהתקיים ביום 6.5.2018 פתח בא-כוח המבקשת, ואמר כי: "בית המשפט מינה את אחי קליין כבורר מכריע, קיימו 3 ישיבות. הכל התקיים כמו שצריך..." (עמ' 7, שורות 8-9). בא-כוח המבקשת אף הבהיר כי כל שנותר בשלב הנוכחי הוא להמתין להכרעה: "אחי קליין שמע את המהנדס שלי, ואת שלו, כל מה שנותר זה לתת החלטה. התיק גמור, ההגנה היחידה שיש להם בתיק הזה היא רק למשוך את הזמן." (עמ' 8, שורות 15-17).

בהתחשב בכל האמור לעיל, לא נותר ספק כי המבקשת הייתה מודעת היטב לכך שמדובר בהליך של מינוי גורם שיכריע במחלוקות בינה לבין המשיבה, ואף היה לה ברור ונהיר שמדובר במינוי בורר . לא למותר לציין כי בהחלטתו מיום 14.5.2018 בית המשפט גם הבהיר – במענה להבהרה שהתבקשה על ידי המומחה – שהמומחה מוסמך להכריע בשאלות הנתונות במחלוקת.

11.

בין כה ובין כה, בין אם מדובר בפסק בורר ובין אם מדובר באימוץ חוות דעתו של המומחה, המבקשת לא הצביעה על כל עילה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענות המבקשת בדבר שגיאות שנפלו בפסק הבוררות אין בהן ממילא כדי להקים עילה לביטול פסק בוררות על פי סעיף 24 לחוק הבוררות. מה גם שבית המשפט דן בטענות לגופן ומצא כי בניגוד לטענת המבקשת, המומחה אכן בחן ובדק את טענות שני הצדדים והנתונים הרלוונטיים לעניין עד שהכריע כפי שהכריע. המבקשת גם לא הצביעה על עילה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה בהעדפת חוות דעת מומחה על פני אחרת. זאת כאשר כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהעדפת חוות דעת מומחה על פני חוות דעת אחרת (ראו למשל: ע"א 2027/96 מרדכי נ' בית חולים ביקור חולים , פ"ד נד(2) 849, 854 (2000); ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ (22.8.2006)). בענייננו, המומחה גם נחקר על חוות דעתו ובית המשפט המחוזי התרשם באופן בלתי אמצעי ממנו, דבר המחזק את המגמה שלא להתערב בקביעתו. לכן גם אם מדובר היה ב"חוות דעת מומחה" ולא ב"פסק בוררות", לא הייתה לכך כל משמעות מעשית שתוביל לביטול פסק הדין שניתן.

דין הבקשה להידחות אפוא. נוכח התנהלותה, המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.