רע"א 1376/19 סופי ססיל דהן נ. חברי קבוצת הרכישה "יונייטד שרונה " באמצעות

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' ברקוביץ ) מיום 30.1.2019 בהפ"ב 65590-01-18, במסגרתו התקבלה בקשת המשיבים למינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ).

הרקע העובדתי

1.

המבקשים והמשיבים הם חברי קבוצת הרכישה "יונייטד שרונה" (להלן: קבוצת הרכישה ). קבוצת הרכישה התאגדה לצורך הקמת פרוייקט בנייה במתחם שרונה בתל אביב, אשר עתיד לכלול מאות יחידות דיור, משרדים ומסחר (להלן: הפרויקט ).

2.

עקב קשיים כלכליים אליהם נקלע הפרויקט, התקשרה קבוצת הרכישה עם חברת ב.ס.ר לניהול ההנדסי של הפרויקט ועם גורם מממן, שהעניק לה מימון ביניים בסך של 225 מיליון ש"ח. כתנאי למימון הביניים, נדרשו חברי קבוצת הרכישה לחתום על הסכם הלוואה מול הגורם המממן.

3.

המבקשים סירבו לחתום על הסכמי ההלוואה בטענות שונות. נוכח זאת ובהתאם לתניית הבוררות בהסכם השיתוף עליו חתמו כלל חברי קבוצת הרכישה (להלן: הסכם השיתוף ), פנו המשיבים למבקשים בבקשה למנות בורר כדי שיכריע בסכסוך שביניהם. משלא זכו לשיתוף פעולה מצד המבקשים, הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי בורר בהתאם לסעיף 8 לחוק הבוררות.

4.

המבקשים מצדם העלו טענות רבות בתגובה לבקשה. בתמצית, נטען כי המשיבים הסתירו את דבר קיומם של הליכים משפטים נוספים התלויים והעומדים בין הצדדים וכן הליכים בין המבקשים לבין מארגני קבוצת הרכישה ויועציה המשפטיים; כי הם מסרו זה מכבר הודעות על ביטול חברותם בקבוצה; כי בא-כוח המשיבים מייצג למעשה את חברת ב.ס.ר ועל כן הוא מנוע מלייצג את קבוצת הרכישה מחמת ניגוד עניינים; כי תניית הבוררות לא הועלתה על ידי המשיבים בהזדמנות הראשונה, כנדרש; כי הסכם השיתוף בוטל על ידי המבקשים, בין היתר, על יסוד טענת תרמית, ועל כן תניית הבוררות הכלולה בו אינה בתוקף; כי תניית הבוררות מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד ודינה להתבטל; כי לא ניתן לברר את הסכסוך במסגרת בוררות, שכן מעורבים גם צדדים שלישיים שאינם צד להליך הבוררות; כי המבקשים לא צירפו לבקשה את כל הצדדים הנדרשים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.

בפסק דין מפורט ומנומק קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה למינוי בורר ונתן לצדדים שהות של 21 ימים לגיבוש הסכמה על זהות הבורר. במסגרת הבקשה העלו המבקשים טענות והשגות רבות כלפי פסק הדין, אך במוקד עמדו מספר טענות מצומצם: היעדר אפשרות לברר את הסכסוך במסגרת בוררות בשל הליכים נוספים התלויים ועומדים נגד המארגנים והיועצים המשפטיים של קבוצת הרכישה; היעדר אפשרות להגיש הודעת צד שלישי לצדדים נוספים הנחוצים לבירור המחלוקת; היעדר סמכות לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי בורר בשל העובדה שלא הועלתה דרישה בכתב למינוי בורר עובר לפניה לבית המשפט. על כן ועל מנת שלא להלאות את הקורא, אסתפק בהצגת נימוקי בית המשפט לדחיית טענות אלה בלבד.

6.

באשר לטענת המבקשים כי אין מקום לפנות לבוררות בשל העובדה שישנם צדדים נוספים הנדרשים לבירור הסכסוך, קבע בית המשפט כי המבקשים לא פירטו מהם ההליכים הנוספים התלויים ועומדים בבית המשפט השונים ואף לשיטתם הליכים אלה עוסקים בטענות שונות של חלק מחברי קבוצת הרכישה כלפי המארגנים והיועצים המשפטיים. על כן, בירור המחלוקות בין חברי הקבוצה, ובכלל כך שאלת חובותיהם וזכויותיהם בהתאם להסכם השיתוף, אינו כרוך בבירור המחלוקות נגד המארגנים והיועצים המשפטיים. הכרעה בהליך אחד לא תייתר את ההחלטה בהליך האחר. עוד ציין בית המשפט כי העובדה שמדובר במספר הליכים ולא בהליך אחד כולל, גם בה יש כדי להטות את הכף נגד עמדתם של המבקשים. גם את הטענה כי לא נשלחה דרישה מוקדמת בכתב דחה בית המשפט. נמצא כי המשיבים צרפו לבקשה למינוי בורר מכתבים שנשלחו לבאי כוח המשיבים ביום 12.12.2017, בהם נכתב: "לפיכך ובהתאם להוראות סעיף 16.1 להסכם השיתוף, אנא העבר לח"מ בהקדם את הצעתך לזהותו של בורר בסכסוך דנן".

בקשת רשות הערעור

7.

בבקשת רשות הערעור דנא שבים וטוענים המבקשים כי קיימים צדדים נוספים, שאינם צד להסכם הבוררות, הנדרשים לצורך בירורו. בנסיבות אלה, מינוי בורר יביא לפיצול דיוני וייתכן כי יינתנו החלטות סותרות לעניין ביטולו של הסכם השיתוף. עוד נטען כי בעת שפנו המשיבים למבקשים בדרישה למינוי בורר, לא התקבלה כל החלטה מוסמכת של נציגות קבוצת הרכישה להפעיל את תניית הבוררות הקבועה בהסכם השיתוף. על כן, בניגוד לדרישת סעיף 8(ב) לחוק הבוררות, לא פנו המשיבים למבקשים בדרישה מוקדמת בכתב למינוי בורר.

דיון והכרעה

8.

דינה של הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות לא תינתן אלא במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 7589/18 חב' אחים זחאיקה ניהול ואחזקות בע"מ נ' חב' אחים משהור בנין ופיתוח בע"מ (25.11.2018)). זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לערכאה הראשונה מסור שיקול דעת רחב בהפעלת סעיף 8 לחוק הבוררות, ועל כן התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה מכוח סעיף 8 שמורה למקרים חריגים בלבד, כאשר ניתן להצביע על כך שהערכאה הראשונה שגתה בהפעלת החוק או נתפסה לכלל טעות מהותית (ראו: רע"א 8492/15 דרימר נ' הלברייך (25.1.2018); רע"א 10603/08 יצחק נ' חברת "פסגת ההלכה בע"מ" (10.3.2009)). לא כך הדבר בענייננו. הבקשה שלפנַי נטועה כל כולה בנסיבות המקרה הפרטניות ואינה נמנית על גדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים סבורני כי דין הבקשה להידחות.

9.

תחילה לטענה בדבר היעדר פנייה מוקדמת. ביום 12.12.2017 שלחו המשיבים מכתב לבא-כוחם של המבקשים בו ביקשו מהם להעביר הצעה בקשר לזהות הבורר בסכסוך בין הצדדים וכן הודיעו כי ככל שלא יוסכם על זהות הבורר יפנו לבית המשפט בבקשה למינוי בורר. רק ביום 29.1.2018, בחלוף למעלה משבעה ימים ממתן ההודעה בכתב, הוגשה הבקשה למינוי בורר, כמצוות סעיף 8(ב) לחוק הבוררות. משכך, טענות המבקשים בהקשר זה נגעו אך ורק לשאלה האם נציגות קבוצת הרכישה קיבלה החלטה לפנות לבוררות עובר למכתב האמור. אולם בכך אין ממש. מהחלטות קודמות עולה בבירור כי הוחלט לנקוט בהליכים משפטיים נגד המבקשים. כך, הפנה בית המשפט המחוזי להחלטת האסיפה הכללית של קבוצת הרכישה מיום 19.6.2017, במהלכה עדכנו נציגי קבוצת הרכישה כי "נציגות הקבוצה קיבלה החלטה לפעול במהירות ובמיצוי מלוא הדין עם מפרים שמעמידים את הקבוצה בסכנה". פשיטא, כי הליכים משפטיים אלה כוללים גם פניה לבוררות, בהתאם להסכם השיתוף.

10.

מעבר לכך, אף אם החלטות הנציגות לפנות לבוררות היו מתקבלות רק לאחר שליחת המכתב מיום 12.12.2017, בבחינת ריפוי הפגם, לא היה מקום לייחס לכך משקל. סעיף 8(ב) לחוק הבוררות הוא למעשה דרישת מיצוי הליכים מהמבקש מינוי בורר, טרם פנייתו לבית המשפט על מנת שיתערב וימנה בורר. שכן, בית המשפט לא ייטה למנות בורר כאשר הצדדים קבעו בהסכם הבוררות מנגנון מינוי, וכאשר המנגנון המוסכם ניתן להפעלה ללא התערבותו (ראו: רע"א 9042/07 קאפלה קומפיוטרס בע"מ (בפירוק) נ'

Nippon System ware Co. Ltd.

(27.12.2009). בענייננו, בין אם המכתב דנא נשלח בסמכות ובין אם לאו, וכאמור עולה כי הוא נשלח בסמכות, אין כל ספק שהמשיבים מסרבים למינוי בורר מוסכם. מכל המכלול עולה אפוא, כי אין כל בסיס לטענה כי המשיבים לא מילאו את דרישת סעיף 8(ב) לחוק הבוררות. יתרה מכך, עמידת המבקשים על דקדוקי עניות מעלה תהיות רבות לגבי תום ליבם.

11.

לא מצאתי ממש גם בטענת המבקשים כי אין מקום להפנות את הסכסוך בין הצדדים לבוררות מכיוון שמעורבים בו צדדים נוספים. העובדה כי המשיבים מקיימים הליכים משפטיים נוספים נגד מארגני קבוצת הרכישה והיועצים המשפטיים שלה אינה משפיעה על הסכסוך בין חברי קבוצת הרכישה לבין המבקשים. מהמסכת העובדתית עולה כי ההליכים השונים אינם קשורים זה לזה ואף אם חלק מהשאלות הנדרשות להכרעה חופפות, אין מקום לכרוך את ההליכים זה בזה ובכך לסכל את הסכמת הצדדים (ראו: רע"א 10723/05 אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' גבאי (30.3.2006)).

12.

ואעיר. לאורכה ולרוחבה של הבקשה טענו המבקשים כי באפשרותם להתגונן במסגרת ההליך רק באמצעות משלוח הודעת צד שלישי למארגני קבוצת הרכישה והיועצים המשפטיים. ברם, מניעת אפשרות למשלוח הודעת צד שלישי, אינה פוגעת באופן כלשהו ביכולתם של המבקשים להתגונן מפני התביעה. מטרתה של הודעת צד שלישי היא התייעלות דיונית, באופן שבית המשפט יוכל לדון בכל השאלות השנויות במחלוקת גם בין הנתבע לבין צד שלישי (ר"ע 457/83 Ohio Medical Products Division of Air Reduction Company, Inc.

נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל , פ"ד לז(4) 309 (1983)). ואולם, יעילות דיונית לחוד ופגיעה מהותית ביכולתו של נתבע להתגונן מפני תביעה לחוד. אדרבה, חיובו של צד שלישי מותנה בקבלת התביעה וחיובו של הנתבע. זירת המחלוקת בין המבקשים לבין המשיבים איננה זירת המחלוקת שבין המשיבים לאותם צדדים שלישיים (גבריאל הלוי תורת הדיון האזרחי ב 328 (2017)). פשיטא אם כן, כי מתן הודעה לצד שלישי אינו בגדר הגנה, ועצם חפצם של המבקשים להגיש הודעת צד שלישי אינו פתח למילוטם מתניית בוררות.

13.

ולבסוף, לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. משעה שנדחתה הבקשה, ממילא אין צורך להידרש לה. אולם אעיר כי המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע "בדקה התשעים", יום לפני המועד בו היה על הצדדים להודיע לבית המשפט המחוזי על הסכמתם – או על אי הסכמתם – למינוי בורר. זאת אין להלום.

14.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.