רע"א 8492/15 גדעון דרימר נ. דני הלברייך

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 57375-06-14, שניתנה ביום 22.11.2015 על-ידי השופט א' דראל . בגדר ההחלטה התקבלה בקשתו של המשיב 1 למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ).

רקע

1.

ביום 1.1.2006 כרתו ביניהם הצדדים להליך הסכם שעניינו בהסדרת היחסים הפנימיים ביניהם כמי שחולקים בבעלות על תאגידים בקבוצה עסקית (להלן: ההסכם ). בהסכם נכללה תניית בוררות, לפיה הוסכם כי כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים יוסדר באמצעות הליך גישור, וככל שהליך הגישור לא יעלה יפה, תועבר המחלוקת להכרעת בורר, אשר ימונה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים לפי בקשת אחד הצדדים.

2.

לימים נתגלע סכסוך בין הצדדים ביחס לביצוע ההסכם. לטענת המשיב 1, לפי ההסכם הייתה אמורה לקום "חברת מטרה", שאליה היו אמורות לעבור כל אחזקות הצדדים, אלא שחברה כאמור לא הוקמה בפועל. כן הוא טען, כי בהמשך למחלוקת בהקשר זה, הוא הועבר מתפקידו כמנכ"ל באחת מהחברות, שכרו הופחת והוא פוטר. הצדדים ניסו לפתור את הסכסוך במסגרת הליך גישור, אלא שההליך לא צלח. על כן נדרש בית המשפט המחוזי להכריע בבקשתו של המשיב 1 למינוי בורר.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב 1 והורה על מינוי בורר. צוין כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים ביחס למינוי בורר נוגעת לשאלה האם הוכח כי קיים "סכסוך" שניתן להעבירו לבוררות. בשאלה זו נקבע, כי המרצת הפתיחה שהגיש המשיב 1 מפורטת דיה כדי ללמד על קיומו של "סכסוך". לצד זאת, דחה בית המשפט את הטענה כי היה על המשיב 1 להגדיר ולהבהיר במפורש האם בכוונתו לתבוע סעדים על יסוד הסכמים שקדמו להסכם. זאת, כאשר הודגש, כי בא-כוח המשיב 1 הצהיר בדיון שאין בכוונתו לעשות זאת. יצוין כי בית המשפט התייחס גם לטענות לפיהן יש להמתין עם מינוי הבורר עד להכרעה בהליכים נוספים המתנהלים במקביל בין הצדדים, בקבעו כי אין בהליכים הנ"ל כדי להשפיע על הכרעתו בבקשה למינוי בורר, בפרט כאשר חלק מהטענות ביחס להליכים המקבילים נטענו בשיהוי ניכר. כלפי החלטת בית המשפט הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתי מיום 20.12.2015 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד להכרעתי בשתי הבקשות.

טענות הצדדים

4.

המבקש הוא אחד מהצדדים להסכם. לשיטתו, יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, וזאת בהתבסס על שתי הטענות המרכזיות הבאות: ( א ) האחת , לטענתו אין לקיים הליך בוררות מכיוון שאחד מן ההליכים המקבילים התלויים והעומדים בקשר עם הסכסוך, הינו הליך שבמסגרתו נטען כי יש לבטל את ההסכם כולו, וממילא את תניית הבוררות שבו. המבקש גורס כי אין כל טעם במינוי בורר טרם ההכרעה בהליך מקביל זה; ( ב ) השנייה , לטענתו אין לקיים הליך בוררות מכיוון שהסעד שאותו מתכוון המשיב 1 לתבוע נוגד את ההסכם ואת הדין המהותי, אליו כפוף הבורר. המבקש מסביר, כי למעשה המשיב 1 מעוניין לכפות עליו ועל יתר הצדדים להסכם לרכוש ממנו את אחזקותיו, סעד שהוא בבחינת "הסרת קיפוח". ואולם, נטען כי למשיב 1 אין כל זכות לבקש סעד כזה, לא מכוח ההסכם ואף לא מכוח הדין המהותי, בין היתר משום שטרם התאגדה חברה. בנסיבות אלה, גורס המבקש, אין כל הצדקה למנות בורר.

5.

המשיב 2, אף הוא צד להסכם, הגיש תגובה לבקשה ובה הצטרף לנימוקי המבקש. הלה הדגיש כי בית המשפט המחוזי שגה בעיקר במשקל שנתן להליכים המשפטיים המקבילים שמתנהלים, ואף שגה בהתייחסותו למספר נתונים עובדתיים ביחס אליהם. בהקשר האחרון הוטעם, כי בית המשפט אף הכיר בדיעבד בטעות מסוימת שהופיעה בהחלטתו, ואולם קבע כי אינו יכול לתקנה משאין מדובר בטעות סופר או טעות טכנית גרידא.

6.

לעמדת המשיב 1 יש לדחות את בקשת רשות הערעור. אשר לטענה הראשונה שהעלה המבקש, בדבר קיומו של ההליך המקביל, נטען כי טענה זו נבחנה לעומק ונדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. עוד מודגש, כי היא הועלתה בשיהוי ניכר באופן שמעורר שאלות באשר לתום-לבו של המבקש. המשיב 1 מוסיף ומדגיש כי אף שאמנם נפלה טעות מסוימת בהחלטה בנוגע לתיאור

הצדדים בהליך המקביל, אין מדובר בטעות שצריך ליתן לה משקל לעניין התוצאה. המשיב 1 דוחה גם את הטענה השנייה שהעלה המבקש, לפיה לא ניתן לנהל הליך בוררות ביחס לסעדים להם הוא עותר. התנגדותו לטענה זו של המבקש היא הן לגופו של עניין והן במובן זה שלדידו ממילא המקום הנכון לדון בטענה הוא הליך הבוררות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן במשורה, במקרים חריגים בלבד , בהם מתעוררת שאלה בעלת היבט עקרוני החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. זאת ועוד, כאשר בקשת רשות הערעור מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי לקיים את הסכמת הצדדים ולמסור את הסכסוך שביניהם לבוררות מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות, הרי – כפי שנפסק לא אחת – "שיקול הדעת מסור לערכאה הראשונה הדנה בעניין ולפיכך התערבותה של ערכאת הערעור תהיה רק במקום בו טעתה הערכאה הראשונה בהפעלת החוק או נתפסה לכלל טעות מהותית"

[רע"א 9649/09 משה בן דוד חברה לבנין בע"מ נ' עיריית חיפה , פסקה 32 (3.5.2010); כן ראו: רע"א 10603/08 יצחק נ' חברת 'פסגת ההלכה בע"מ' , פסקה 13 (10.3.2009); רע"א 285/15 גורן נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ , פסקה 7 (26.7.2015)].

9.

איני סבור כי הבקשה דנא מגלה עילה למתן רשות ערעור. מובן כי במקרה הנדון לא מתעוררת כל שאלה עקרונית, שהרי הטענות העולות בבקשה מתמצות אך ורק בשאלה הפרטנית האם בנסיבות העניין – בפרט על רקע הליכים משפטיים נוספים שמתקיימים לגבי אותה המחלוקת במקביל – היה מוצדק להיעתר לבקשה למינוי בורר. מובן כי שאלה זו אינה חורגת מנסיבות המקרה הקונקרטי.

איני סבור כי יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור גם בעטיה של "טעות מהותית" אשר נפלה לכאורה בהחלטת בית המשפט המחוזי. בהקשר זה יש לדחות תחילה את הטענה לפיה אין למנות בורר מכיוון שתלוי ועומד הליך שיפוטי מקביל במסגרתו הועלו טענות בדבר תוקף ההסכם. אף שטענה זו בהחלט עשויה להצדיק החלטה שלא למנות בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות במקרים מסוימים [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל 421-420 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)], הרי ברי כי לא כל אימת שקיים הליך מקביל, נחסמת בהכרח הדרך למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות. ההכרעה אם יש למנות בורר בנסיבות אלה, מסורה אף היא לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה המבררת , השמה לנגד עיניה את מכלול נסיבות העניין. במקרה הנדון, קבע בית המשפט, כי טענת המבקש ביחס לקיומו של הליך מקביל הדן בתוקף ההסכם ותניית הבוררות הועלתה בשיהוי

ניכר

ביותר , באופן שאף מעורר תהיות ביחס לתום-לבו של המבקש. בנסיבות אלה איני סבור כי יש להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט, ובהחלטתו כי יש למנות בורר בהתאם לתניית הבוררות. לא נעלמה מעיני הטענה בנוגע לטעות, שככל הנראה אכן נפלה בהחלטה, לפיה צוין באופן שגוי כי מי שטען לביטול ההסכם הוא המשיב 2 (ולא המבקש). אף על פי כן, איני סבור כי מדובר בטעות המצדיקה היעתרות לבקשת רשות הערעור והתערבות חריגה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

לבסוף אציין, כי גם הטענות שאותן העלה המבקש ביחס לסעדים אותם לכאורה עתיד המשיב 1 לבקש, מקומן להתברר במסגרת הליך הבוררות, וזאת בלי להביע עמדה לגופן. דברים אלו נכונים בייחוד כאשר עיון בכתבי הטענות מלמד כי הצדדים חלוקים ביניהם לגבי טיבם ואופיים המשפטי של הסעדים (כך למשל, המבקש סבור שסעדים אלו אינם חוזיים ואינם כספיים, ואילו המשיב 1 סבור ההיפך).

10.

נוכח כל האמור לעיל בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 8,000 ש"ח.