רע"א 7603/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.9.2018 בה"פ 40470-08-18 (השופט ר' יעקובי ) , במסגרתה נקבע כי יש להעביר את הדיון בהמרצת הפתיחה שהוגשה על-ידי המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.

2 .

אלה, בקצרה, העובדות הצריכות לענייננו: המבקש והמשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) הם אחים. בין הצדדים התנהלו הליכים ממושכים באשר לצוואת הוריהם, בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט

נ' פלקס ); ביום 3.6.2013 ניתן פסק-דין.

3.

על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים – עמ"ש

6816-09-13 (השופטים מ' סובל , ד' מינץ ו ב' גרינברגר ). במסגרת הדיון בערעור גיבשו הצדדים הסכם פשרה, שבו נקבע בין היתר כי המבקש, רעייתו, ארבעת ילדיו ובני זוגם, יחתמו על כתבי ויתור, יפוי

כוח וכתבי סילוק ושיפוי (להלן: המסמכים לחתימה ). עוד נקבע במסגרת הסכם הפשרה, כי כל מחלוקת ביחס לאופן ניסוח המסמכים לחתימה, תוכרע על-ידי המותב שדן בערעור. ביום 6.10.2015 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק-דין.

4.

משלא הצליחו הצדדים להגיע לכדי הסכמות באשר לניסוחם של המסמכים לחתימה, הכריע בית המשפט המחוזי בפלוגתאות

שנתגלעו ביניהם, וקבע את נוסח המסמכים לחתימה בהחלטתו מיום 25.10.2017.

5.

הנוסח שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי לא הניח את דעתו של המבקש, ולפיכך הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בע"מ 9104/17). בהחלטה מיום 22.1.2018 דחה בית המשפט את הבקשה, בקובעו

כי טענותיו של המבקש הן עובדתיות, מצומצמות לסכסוך שבין הצדדים, והן אינן עומדות במבחנים שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).

6.

חרף ההחלטה האמורה, עמד המבקש בסירובו לחתום על המסמכים לחתימה, וביום 19.8.2018 הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים המרצת פתיחה ( ה"פ

40470-08-18, השופט ר' יעקובי ), שבמסגרתה ביקש לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 6.10.2015 אשר בו ניתן תוקף להסכם הפשרה.

7.

בהחלטתו מיום 4.9.2018 קבע בית המשפט המחוזי, כי התובענה מעוררת שאלות עובדתיות המצריכות בירור ראייתי, ומשכך "האכסניה הטבעית לניהולה היא הערכאה הדיונית" . לאור האמור קבע בית המשפט המחוזי כי הדיון בתובענה יועבר לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אלא אם המבקש יודיע עד ליום 16.9.2018 כי הוא עומד על תובענתו. לגופם של דברים ציין בית המשפט המחוזי, כי לנוכח הערותיו של בית משפט זה בבע"מ 9104/17, "נראה כי התובענה נתקלת בקשיים משמעותיים" .

8.

ביום 17.9.2018 הגיש המבקש הודעת עדכון, שבמסגרתה הבהיר כי הוא מתנגד להעברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה, והדגיש כי סיכוייה להתקבל גבוהים שכן "הסכם הפשרה נכרת בעקבות הטעיה חמורה של [המבקש] על ידי המשיבים" , וכן בשל "הראיות החדשות והמהותיות שהתגלו ל[מבקש] לאחר חתימת הסכם הפשרה" (סעיף 2.3.2 להודעה). בנוסף, נסמך המבקש על כך שגם המשיבים 2-1 אחיו של המבקש, שותפים לעמדתו, ולפיה נכון יהיה לברר את התובענה בבית המשפט המחוזי.

9.

בהחלטה מיום 20.9.2018 דחה בית המשפט המחוזי את עמדתו של המבקש, וקבע כי יש להעביר את התובענה לבירור לפני בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט הדגיש כי הסכמת המשיבים לכך שהתובענה תידון בבית המשפט המחוזי בירושלים אינה רלבנטית, ולא היא הקובעת. בהחלטתו התבסס בין היתר על החלטתו של בית משפט זה ברע"א 4161/16 פלוני נ' פלוני (1.1.2017; להלן: עניין פלוני ), שלפיה מקום שבקשה לביטול פסק דין נסובה על עניין עובדתי, נכון שהערכאה הדיונית היא שתדון בבקשה.

10.

כמו כן דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש, ולפיה בהתאם להסכם הפשרה, מקום שתתגלע מחלוקת בין הצדדים בנוגע ליישום פסק הדין או באשר לניסוחם של המסמכים לחתימה, נתונה סמכות ההכרעה למותב שנתן תוקף להסכם הפשרה. בענייננו, כך נקבע, אין מדובר ביישום ההסכם או בהכרעה במחלוקת הנוגעת לניסוח המסמכים, אלא בבקשה לביטול פסק הדין. משכך, הסמכות לדון באותה תובענה אינה מסורה באופן יחודי לבית המשפט המחוזי.

מכאן הבקשה שלפנַי.

11.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי יש להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה. זאת, משום שבית המשפט המחוזי סייע בגיבוש הסכם הפשרה לאחר ששמע את טענות הצדדים, ולפיכך יש לו יתרון יחסי על פני ערכאה אחרת.

12.

לאחר שנתתי דעתי על הבקשה, עיינתי בנספחיה ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. " אמנם, לא אחת נאמר בפסיקה כי תובענה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה, המבוססת על טענה לפגם שנפל בהסכם, תוגש לערכאה שנתנה את פסק הדין [...] ברם, מקום בו התביעה כרוכה בבירור ראייתי, האכסניה הטבעית לניהולה היא הערכאה הדיונית [...]

ודוק: הסמכות להעביר את הדיון לערכאה הדיונית היא סמכות שבשיקול דעת " (עניין פלוני , פסקה 5). המבקש שב ומדגיש בכתבי טענותיו כי הוא מבקש לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בין היתר, משום שלטענתו הסכם הפשרה הושג 'במרמה', וכן מן הטעם שיש בידו ראיות נוספות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת הפשרה. טענות אלו מחייבות בירור עובדתי. בנסיבות העניין, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, האכסניה הטבעית לבירור טענותיו של המבקש היא בבית המשפט לענייני משפחה.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.