רע"א 4161/16פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) מיום 17.4.2016 בעמ"ש 57878-05-12, בה נקבע כי יש להעביר את הדיון בתביעת המבקשים לבית המשפט לענייני משפחה.

1.המבקש 1 והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הם אח ואחות, והמבקש 2 הוא בנו של המבקש 1. בין הצדדים (וצדדים נוספים) התנהלו הליכים ממושכים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בסיומם ניתן פסק דין. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ג' כנפי-שטייניץ, י' מרזל וא' רומנוב), בסיומו התקשרו הצדדים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (פסק דין חלקי מיום 11.12.2013 ופסק דין חלקי מיום 27.3.2014; בהמשך גם תוקנה טעות סופר בפסק הדין (החלטה מיום 8.7.2014)).

המחלוקות בין הצדדים לא באו לידי סיום, ובעקבות כך נקטה המשיבה הליך של ביזיון בית משפט, שהסתיים בפסק דין לטובתה (תמ"ש 27487-10-14 מיום 4.2.2015). ערעור על פסק הדין בסוגיית הביזיון נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' ברעם בע"פ 17038-05-15 מיום 6.9.2015); ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא (כב' השופט שהם ברע"פ 6609/15 מיום 6.1.2016).

2.ביום 27.5.2015, למעלה משנה לאחר שהסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשת הבהרה בנוגע להסכם הפשרה, בה העלו שורה של טענות נגד הסכם הפשרה ותוקפו. כן הוגשה על ידם בקשה לביטול תיקון טעות הסופר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות מבלי להידרש לגופן, בקבעו כי פסק הדין וההחלטה לתיקון טעות סופר ניתנו על יסוד הסכמות הצדדים; כי המבקשים היו מיוצגים בהליך על ידי עורך דין מטעמם; כי ההסדר נחתם על ידי המשיבים עצמם; וכי המשיבים אף הסכימו לתיקון טעות הסופר באמצעות בא כוחם (החלטה מיום 8.7.2015).

3.בחלוף כחצי שנה נוספת, ביום 17.2.2016, הגישו המבקשים, שייצגו את עצמם, לבית המשפט המחוזי בקשה שכותרתה "תביעה לביטול הסכם הפשרה". אציין כי כתב התביעה אוחז 56 עמודים, כולל מלל רב, וככל שניתן לחלץ ממנו הוא מעלה טענות למירמה וסחיטה, בין היתר נגד עורכי דינם של המבקשים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' יעקובי) קבע כי יש להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה, תוך שהוא מפנה לפסיקה בנושא זה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי כאשר מדובר בנושאים שנדונו תחילה בבית המשפט לענייני משפחה, קיימים שיקולים מוגברים לקיים את הדיון בין כתליו, וזאת בהתחשב בייחודיות של ערכאה זו.

על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.

4.בקשת רשות הערעור אוחזת פסקאות ספורות, ובה נטען כי הסמכות לדון בתביעה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה מסורה לבית המשפט שנתן את פסק הדין, קרי בית המשפט המחוזי במקרה דנן.

מנגד, המשיבה סקרה את השתלשלות ההליכים בין הצדדים והעלתה שורה של טענות נגד המבקשים, לרבות טענות בדבר חוסר תום לב מצדם; העלאת טענות שקריות שאף נדחו בעבר בערכאות שונות; כי המבקשים עושים ככל שביכולתם כדי לסכל את פסק הדין שניתן בהסכמתם, ומפרים את ההתחייבויות שנטלו על עצמם; וכי תביעת המבקשים לביטול הסכם הפשרה הוגשה בשיהוי. לגופה של בקשת רשות הערעור, המבקשת טוענת כי בית המשפט לענייני משפחה הוא בעל סמכות ייחודית לדון בתביעת המבקשים, מחמת היותה תביעה שעילתה בסכסוך בין בני משפחה; לחלופין, תביעת המבקשים טעונה בירור עובדתי שיש לקיים בפני הערכאה הדיונית.

5.דין הבקשה להידחות.

אמנם, לא אחת נאמר בפסיקה כי תובענה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה, המבוססת על טענה לפגם שנפל בהסכם, תוגש לערכאה שנתנה את פסק הדין (ראו, בין היתר, ע"א 3203/91 אזולאי

נ' אזולאי , פס' 4 והאסמכתאות שם (23.10.1995)). ברם, מקום בו התביעה כרוכה בבירור ראייתי, האכסניה הטבעית לניהולה היא הערכאה הדיונית ( ראו דברי המשנָה לנשיא (כתוארה אז) נאור בע"א 3788/10 בנין נ' הניג , פס' 9 והאסמכתאות שם (3.4.2013) (להלן: עניין בנין ); וכן ע"א 9344/04 אנגל נ' עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ

(10.9.2006) (להלן: עניין אנגל ), פסק דינם של השופט רובנשטיין והשופט ג'ובראן).

כך נוהגים בתי המשפט המחוזיים בפסיקתם, ובדין הם נוהגים כך, ואיני רואה להבחין לעניין זה בין מצב בו ערכאת הערעור היא בית המשפט העליון, לבין מצב בו ערכאת הערעור היא בית המשפט המחוזי (השוו לדברי השופטת נאור בעניין אנגל

בפס' 16, שלא נקטה עמדה בשאלה אם כך הדבר לגבי כל ערכאת ערעור או רק לגבי בית המשפט העליון; לפסיקת בתי המשפט המחוזיים בעניין זה, ראו חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 505 ה"ש 22 (מהדורה שלישית, 2012)).

6.ודוק: הסמכות להעביר את הדיון לערכאה הדיונית היא סמכות שבשיקול דעת (עניין בנין , שם). אין לקבל אפוא את טענת המשיבה כי בית המשפט לענייני משפחה הוא בעל סמכות ייחודית לדון בתביעה, באופן השולל את סמכותו של בית המשפט המחוזי. מכל מקום, במקרה דנן, משעה שתביעת הביטול מושתתת על טענות כגון מירמה ומצגי כזב וסחיטה ועוד כהנה וכהנה טענות, הרי שיש לבררה בערכאה הדיונית. אוסיף, כי הנמקתו של בית המשפט המחוזי, כי הלכה זו כוחה יפה ביתר שאת מקום בו מדובר בהליך שהתנהל מלכתחילה בבית המשפט לענייני משפחה, גם היא הגיונה עמה.

7.אי לכך, הבקשה נדחית.

צו הארעי הזמני מיום 12.7.2016 - בטל.

המבקשים ישאו בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה בסך 10,000 ₪.