רע"א 7607/19 סיורי פחר אלדין נ. אליעזר מיטרני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.10.2019 (ע"א 17979-10-19, השופט י' אטדגי ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעכב את ביצועו של פסק דין שנתן בית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום

16.5.2019 (ת"א 24547-09-18, השופט י' נמרודי ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בסכסוך הנוגע למחסן ברחוב מרגוזה ביפו (להלן: הנכס ) המצוי בבעלות חברת עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: עמידר ). ביום 14.9.2018 הגיש המשיב לבית משפט השלום תביעה לסילוק ידו של המבקש מהנכס. לטענת המשיב, הוא ואחיו הם בעלי זכות הדיירות המוגנת בנכס, אולם החל בשנת 2018 המבקש הוא שמחזיק בנכס לאחר שפלש אליו שלא כדין. ביום 1.11.2018 הגיש המבקש, המייצג את עצמו, כתב הגנה ובו טען כי דין התביעה להידחות מאחר שהוא מחזיק בנכס כדין לאחר שקיבל את זכויותיו מאביו שלו היה מעמד של שוכר, וכי למשיב אין בו זכויות.

3.

ביום 12.3.2019 בית משפט השלום קיים דיון בתיק במעמד הצדדים, ובסופו נתן הוראות דיוניות שונות וכן קבע ישיבת קדם משפט נוספת ליום 16.5.2019. המבקש לא התייצב לדיון זה, וכן לא הגיש ראיות מטעמו במועד שנקבע לכך. בהמשך לכך, בית משפט השלום קיבל את התביעה, בציינו כי הוא עושה כן "בהיעדר התייצבות, בהיעדר ראיות ועל יסוד התביעה". בית משפט השלום אף ציין כי קיימים קשיים משמעותיים בגרסאותיו של המבקש, אך כי התייתר הצורך להידרש אליהן. בית משפט השלום הורה אפוא על פינויו של המבקש מהנכס בתוך 14 יום.

4.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין או לעיכוב ביצועו, ובה טען, בין היתר, כי לא התייצב לדיון מאחר שנמסר לו ממזכירות בית המשפט על דחיית הדיון. ביום 15.9.2019 קיים בית משפט השלום דיון בבקשה, שבו היה המבקש מיוצג. לבסוף, ביום 6.10.2019 דחה בית משפט השלום את הבקשה, בקבעו כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בטענתו ביחס לסיבת מחדלו להתייצב לדיון, וכן לא הניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס הגנתו מפני התביעה, בהתחשב בסתירות הבולטות בטענות ההגנה שלו.

5.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום וכן בקשה לעיכוב ביצועו. ביום 29.10.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על קביעותיו של בית משפט השלום וציין כי להערכתו סיכויי הערעור בעניינו של המבקש הינם קלושים, בהתייחסו לסתירות הבולטות העולות מטענותיו. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו של המבקש מאחר שמדובר בנכס עסקי. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי חייב את המבקש לפנות את הנכס עד ליום 14.11.2019.

6.

ביום 13.11.2019 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעיכוב ביצוע, אך בית המשפט המחוזי דחה אותה בציינו כי לא הוצגה אף עובדה חדשה המצדיקה היעתרות לבקשה. ביום 14.11.2019 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע, וזו נדחתה אף היא.

7.

בקשת רשות הערעור דנן, שהוגשה ביום 17.11.2019, מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. בעיקרו של דבר, שב המבקש וטוען כי הנכס הושכר לאביו המנוח וכי למשיב אין זכויות בו. זאת ועוד, המבקש משיג על פסק דינו של בית משפט השלום שניתן מבלי שטענותיו נבחנו לגופן.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות. כידוע, אמת המידה החלה בנוגע לבקשות רשות ערעור על החלטת ביניים שעניינה עיכוב ביצועו של פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום היא מצמצמת. בית משפט זה ייטה לריסון בקבלתן של בקשות מסוג זה ויעשה כן במקרים שבהם התערבותו נדרשת על מנת למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו: רע"א 2983/15

בוסקילה נ' מנהל מקרקעי ישראל – מחוז תל אביב , פסקה 14 (20.5.2015); רע"א 6859/19 כהן נ' לוינשטיין נכסים תחנה בע"מ , פסקה 6 (24.10.2019)). לא השתכנעתי שהמקרה העומד בפני הוא כזה, כשאני מייחסת משקל לכך שהנכס הוא נכס עסקי וכן לקביעותיהן של הערכאות הקודמות, כמו גם לכך שהלכה למעשה טענותיו של המבקש בנוגע לעיכוב הביצוע נבחנו על-ידי בית המשפט המחוזי מספר פעמים.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, תוך התחשבות בכך שהמבקש אינו מיוצג - אין צו להוצאות.