רע"א 7613/06 חליל חשיבון נ. בנק הפועלים

א.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא מ' בן דוד) מיום 4.7.06 בבר"ע 1130/06, בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופט ד' צרפתי) מיום 25.5.06 בבש"א 3299/06 שבא' 3330/06.

ב.(1) המבקשים מישכנו בשנת 1996 נכס מקרקעין בו הם מתגוררים ונטלו כנגדו הלוואה מהמשיב, על פי שטר משכנתא שנרשם. בעקבות פיגורם בתשלומים, נפתח בשנת 1998 תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא. במסגרת הליכי המימוש, ניתנו מספר פעמים צוי פינוי, שבעקבותיהם נחתמו הסדרים לסילוק חובות המבקשים, בהם לא עמדו. ערב הפינוי שנקבע ליום 9.1.02 הגישו המבקשים תביעה (ת.א. 62/02) נגד הבנק בצירוף בקשה לצו מניעה לעיכוב הליכי הפינוי. בעקבות התביעה, הגיעו הצדדים להסדר שנחתם ביום 31.5.04, ושקיבל תוקף של פסק דין, שקבע, בין היתר, כי התביעה תידחה; יוארך מועד פרעון ההלוואה ופריסת חוב הפיגורים. בהסדר נקבע מפורשות כי פיגור בתשלומים יעמיד את החוב לפירעון מיידי, ולמשיב תקום הזכות לחדש הליכי הוצל"פ למימוש הנכס, לרבות פינוי המבקשים. במשך התקופה פיגרו המבקשים מספר פעמים בתשלומים, ושילמו רק בסמוך למועד שנקבע לפינוי. ב- 9.05 שוב הפסיקו המבקשים לשלם את התשלומים. לנוכח זאת, חידש המשיב את הליכי מימוש הנכס ומועד הפינוי נקבע ליום 7.5.06. המבקשים הגישו תביעה כנגד המשיב בקשר לחוב ולפינוי, וכן עתרו לצו מניעה האוסר על המשיב לפנותם.

(2) בית משפט השלום, בדונו בצו המניעה, קבע כי לתביעת המבקשים סיכויים "נמוכים ביותר" הואיל ולא הצביעו על עילה ממשית כנגד פעולות המשיב, שנהג בהם במשך השנים באורך רוח אולי לתקופה ארוכה מדי, בניגוד למבקשים שהמשיכו להפר את חובותיהם – כנקבע - ופעלו שלא בתום לב. לעניין מאזן הנוחות נקבע כי שיהוי בהליכים למימוש המשכון מחבל בכוחם של השעבודים ובתפקיד שנועד להם בחיי הכלכלה, להבטחת פירעון ללא דיחוי. מנגד, פינוי המבקשים מנכסם ומימוש הנכס יגרום להם נזק בלתי הפיך, אם יזכו בתביעתם. לפיכך נקבע כי, הליכי פינוי הנכס יעוכבו כנגד הפקדה כספית מדורגת של 200,000 ₪, בחשבון ההלוואה של המבקשים, כתשלום על חשבון יתרת ההלוואה, העומדת, כנמסר, על סכום גבוה משמעותית.

ג.(1) המבקשים לא עמדו בתנאי צו המניעה שניתן; בד בבד הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת באשר לתנאים שקבעה הערכאה הראשונה. בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 4.7.06 ציין: "לאחר עיון בבקשה ובחינת נימוקיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מאחר ולא מצאתי טעם להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא".

(2) מכאן הבקשה הנוכחית.

ד.לטענת המבקשים בית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו, ומכאן שאיננה תקפה. נטען כי המשיב פעל בחוסר תום לב בהתעלמותו משהייתו בכלא של המבקש 1, שסיכלה את החוזה, ושהביאה לידי כך שהמבקשים יאחרו בתשלומים. עוד נטען, כי פעולותיו של המשיב, כגוף ציבורי, אינם מידתיות בעמידתו על זכותו לסלק חוב מנכס ששוויו גבוה בהרבה משווי החוב, ובהתעלמו מהנזק הרב העלול להיגרם למבקשים, שלא די שיוותרו ללא קורת גג, הנה נושים נוספים, שעד כה היו מנועים מלהיפרע מהנכס, יוכלו להיפרע מדמי המכירה. יתר על כן, לטענת המבקשים אחיו של המבקש 1 הוא בעליו של מחצית הנכס. וכדי שהמשיב 1 יוכל להיפרע מהנכס עליו לפרק את השותפות, פעולה הנמשכת זמן רב, ועל כן בקשתו לפינוי מוקדמת. בנוסף, לאור הסיבות שפורטו לעיל, מאזן הנוחות, נוטה, כנטען, לטובתם.

ה.(1) עניינם של המבקשים נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הרשות לערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה, ומוגבלת למקרים המעוררים שאלות בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, שאינן תחומות למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, 128; (מ"מ הנשיא – כתוארו אז - שמגר). בקשת רשות הערעור איננה מצויה בגדרן של שאלות מעין אלה. טענות המבקש מופנות ברובן כנגד ממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וכידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור, וכל שכן בגלגול ערעורי נוסף, להתערב בממצאים שכאלה

(רע"א 6474/99 מתתיהו צוקרמן נ' יוסף פאלוך (לא פורסם); רע"א 5727/04 שמעון בן עמי נ' שולמית ברסלב (לא פורסם)).

(2) המבקשים קובלים כי החלטת בית משפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור לא נומקה, ולשיטתם יש לראות ערכאה זו כגלגול שני ולא שלישי. לא היא. אכן, "חובת ההנמקה חשובה היא במיוחד" (א. ברק, שיקול דעת שיפוטי (פפירוס, תשמ"ז) 46) ו"שופט אינו יוצא ידי חובתו בלי לנמק את החלטותיו" (בג"ץ 76/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות , פ"ד יז (4) 2503, 2516). אך ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, בהפניה לערכאה משפטית אחרת אשר את דבריו ראה בית המשפט לאמץ, כעולה מתקנה 460 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. עמד על כך הנשיא שמגר:

"אם בית המשפט סבור, כלשונה של תקנה 460, כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין נגדו מופנה הערעור, כי הממצאים תומכים במסקנה המשפטית וכי אין לגלות טעות שבחוק, יכול בית המשפט לדחות את הערעור תוך אימוץ כל הממצאים והמסקנות המשפטיות של הערכאה עליה מערערים. משמעות הדבר היא כי ההנמקה אשר משמשת את בית המשפט שלערעור היא זו ששימשה את בית המשפט אשר עליו מערערים". (ע"א 668/89 יוסף פאר נ' חברת בית פרישמן 38 בע"מ (בפירוק ) , פ"ד מד(4) 693 , 697; ראו לענין זה גם רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף , פ"ד נט (5) 17).

חזקה על בית המשפט המקיים את ההליך כי דחה את הבקשה רק לאחר ששקל את התשתית העובדתית והמשפטית הרלבנטית; "אין כאן, איפוא, זניחה של תהליך בדיקת נימוקי הערעור אלא אך המנעות ממלל חוזר ומיותר, מקום בו רואות שתי הערכאות עין בעין" (פרשת פאר , 698).

(3) פינוי מדירה לעולם אינו נעשה בלב קל, ואכן "הנטייה הינה להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע פינוי מדירת מגורים בשל נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקשים ובשל החשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו" (רע"א 8784/06 שי שייניגר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם)). ואולם אין להתעלם מזכותו של המשיב לגביית חובו.

הבנק נהג עם המבקשים באורך רוח, במשך שנים ארוכות מאוד, ושוב ושוב הגיע עם המבקשים להסדרים בהם לא עמדו. הגם שהחלטת הנשיא בן דוד ניתנה ביום 4.7.06, הגישו המבקשים את בקשתם הנוכחית כתום למעלה מארבעה חודשים, ביום שנקבע לפינוי. השיהוי אומר דרשני. פשיטא, שאם יזכו המבקשים בתביעתם יוכלו להיפרע מן המשיב, שהוא הבנק.

(4) לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.