רע"א 7675/16 רע"א 7675/16

1.

המשיבה 1 היא הבעלים של נכס מקרקעין בחיפה (להלן: הנכס ), המנוהל על ידי המשיבה 2. בשנת 1987 נחתם הסכם שכירות מוגנת (להלן: הסכם השכירות ) בין המשיבות לבין המבקשים שעניינו שכירת יחידה בנכס, הכוללת אולם ושירותים (להלן: המושכר ). בהסכם השכירות התחייבו המבקשים להשתמש במושכר רק למטרת מחסן, אוכל, מסחר ושירותים. עוד התחייבו המבקשים שלא למסור או להעביר את המושכר או חלקים ממנו לאחר; ולא להרשות לאחר להשתמש בו ללא הסכמת המשיבות. כמו כן התחייבו המבקשים שלא לשנות את המושכר או את המבנה שבו הוא נמצא ללא רשות המשיבות. ביום 18.2.2016 קיבל בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' קלמפנר נבון ) את תביעת המשיבות לסילוק ידם של המבקשים מהמבנה ולתשלום פיצוי כספי בגין הפרת הסכם השכירות. נקבע כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות בכך שהפעילו במושכר לסירוגין מועדון לילה, פאב וקזינו; בכך שאפשרו לביתו של המבקש 1 ולבן זוגה להפעיל את המקום, וזאת ללא רשות מאת המשיבות; ובכך שערכו שינויים במושכר, ללא קבלת רשות מאת המשיבות. בהקשר זה נקבע כי לא הוכח שהיה הכרח בשיפוץ שביצעו המבקשים; ובכך שפלשו לשטח שמעבר לשטח שהושכר להם בהסכם השכירות (אף הוא בבעלות המשיבה 1). על יסוד כל אלה הורה בית המשפט על פינויים של המבקשים מהמושכר. נוסף לכך קבע בית המשפט כי המבקשים ישלמו למשיבות דמי שימוש ראויים בגין השטח שאליו פלשו

בסכום של 294,743 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

2.

ביום 14.8.2016 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר י' גריל

והשופטים ס' ג'יוסי ו ע' ורבנר ) את ערעור המבקשים בכל הנוגע לצו סילוק היד, אולם קיבל חלקית את הערעור בכל הקשור לתשלום דמי השימוש הראויים. נקבע כי יש לחשב את דמי השימוש הראויים על בסיס שטח כולל של 210 מ"ר (חלף 234 מ"ר כקביעת בית משפט השלום, שנסמכה בעיקר על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט), וזאת – כקביעת בית המשפט המחוזי – בהתאם לנטען בכתב התביעה שתיקונו לא התבקש. נוסף לכך קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את טענת המבקשים שלפיה יש לקזז מן התשלום את עלות השיפוץ שביצעו במושכר, משנקבע כי ההוצאות שבהן נשאו המבקשים לשם ביצוע עבודות ליציקת תקרה חדשה במושכר היו חיוניות. לפיכך נקבע כי התיק יוחזר לבית משפט השלום, שיורה למומחה מטעם בית המשפט להעריך את השווי הכספי של עבודות הקמת תקרה חדשה נוכח מצבו של הגג, תוך ששווי זה ינוכה מדמי השימוש הראויים שבהם חויבו המבקשים.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים, שגו הערכאות הקודמות אשר הורו על חיובם בדמי שימוש מלאים. לדברי המבקשים, הם ביצעו עבודות שיפוץ יסודיות והכרחיות במושכר. עוד נטען כי החלטות הערכאות הקודמות מובילות להתעשרותן שלא כדין של המשיבות; כי אלו פעלו בחוסר תום לב עת השתהו עם הגשת התביעה משך 15 שנים; וכי יש לראות בהימנעות זו מהגשת תביעה משום השלמה עם ההפרות הנטענות. נטען כי הבקשה מעלה שאלות חשובות החורגות מעניינם של הצדדים למחלוקת, בפרט בכל האמור לאופן חישוב דמי השימוש הראויים, שבהם חויבו המבקשים. לטענת המבקשים אלה חושבו – בהסתמך על חוות דעתו של מומחה בית המשפט – על בסיס מצבו הנוכחי של המושכר, לאחר ששופץ על ידי המבקשים. המבקשים סבורים כי במצב דברים זה אין זה ראוי לחייבם בדמי שימוש ראויים עבור מצבם של השטחים שאליהם פלשו לאחר שיפוצו של הנכס, שכן הם אלה שנשאו בעלויות השיפוץ. לבסוף העלו המבקשים טענות שונות אשר לחישוב השטחים לצורך תשלום דמי שימוש ראויים; וכמו כן לקביעות בעניין הפרות הסכם השכירות.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה ניתנת במשורה, במקרים שבהם מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת ( רע"א 2235/16 סרילאן נ' עצמון , פסקה 4 (3.5.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה דנן אינה באה בגדרי אמת המידה האמורה. אכן, סוגיית אופן חישוב דמי השימוש הראויים – אם על בסיס מצבו של הנכס עובר לשיפוץ, אם לאחריו – עשויה לעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת. אולם, שאלה זו לא התבררה בפסקי הדין של הערכאות הקודמות. משכך , לא ראיתי מקום ליתן רשות לערער בבקשה (השוו בע"ם 2374/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (15.2.2011)) .

אשר ליתר טענות המבקשים – אלו מופנות לקביעות העובדתיות של הערכאות הקודמות, שכידוע – אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" ( רע"א 8977/12 גידי תנורים בע"מ נ' סימנוק , פסקה 5 (12.2.2013) ).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.