רע"א 7723/15 רשות מקרקעי ישראל נ. חניוני מבואות אילת בע"מ

1.הליך זה הועבר לעיוני לצורך בחינת סיווגו, ואלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:

המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה עתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו חוזה פיתוח ותוספות לו, אשר נחתמו בין הצדדים ביחס למגרשים באילת, בוטלו כדין, וכן עתרה לסעדים כספיים הנובעים מן הביטול. במסגרת מגעים לפשרה אשר התקיימו בין הצדדים, הסכימו הצדדים לבסוף על ביטול הדדי של הסכם הפיתוח, ובהודעת עדכון שהגישה המבקשת ציינה היא את סכום התמורה החוזית ששילמה המשיבה (סך של 6,151,667 ש"ח), אך הצדדים נותרו חלוקים ביחס לסכום ההשבה.

בהחלטה מיום 14.10.2015, עליה נסב ההליך, קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין, המבקשת תשלם למשיבה "לאלתר" סכום של שלושה מיליון ש"ח מתוך סכום התמורה, ויתרת סכום התמורה תופקד בקופת בית המשפט. מפאת חשיבות הדברים לענייננו אביא את עיקרי ההחלטה כלשונה:

"בין הצדדים מחלוקת בשלב זה לגבי ניכוי דמי שימוש ופיצוי מוסכם ש[המבקשת] טוענת כי מגיעים לה וכן על תשלום הוצאות פיתוח, מדידות תכנון וכיוצ"ב, ש[המשיבה] טוענת כי הוציאה ודורשת שישולם לה בנוסף לסכום האמור של כ-6 מיליון ש"ח.

מאחר והליכי המו"מ בין הצדדים מתנהלים עת ארוכה והסתיימו בכך שהצעת

הפשרה

האחרונה שהוצעה על ידי בית המשפט מיום 9.6.15 נדחתה

על

ידי

המינהל, אני

מורה

כדלקמן:

מתוך הסכום של כ-6 מיליון, ישולם לאלתר סכום של שלושה מיליון ש"ח ל[משיבה].

יתרת הסכום בסך 3,157,667 ש"ח יופקד בקופת בית המשפט וישמש כבטחון לתשלום המגיע לצד מהצדדים, לאחר שיבוארו המחלוקות בנושאים הכספיים שעדיין נותרו לבירור.

הצדדים יגישו תצהירים בכתב, כל צד לגבי הסכומים הנטענים על ידו ...

רשמתי לפני את הודעת ב"כ [המבקשת] לפיה ההתקשרות בין הצדדים הגיעה לסיומה, כי [המשיבה] טוענת שהשיבה את החזקה במגרש לידי המינהל, ובכוונת המינהל לוודא טענה זו, אך נסיבות סיום ההתקשרות בין הצדדים אינן צריכות הכרעה משפטית וכל מה שנותר הינה המחלוקת הכספית לגבי תשלומים שצריך להוסיף או לגרוע מסכום ההשבה בסך 6 מיליון ש"ח ש[המשיבה] זכאית לו. ..."

על החלטה זו נסב כאמור ההליך שבכותרת. המבקשת ציינה בפתח ההליך כי הנחתה היא שההחלטה היא "החלטת ביניים ולא פסק דין חלקי", ובנסיבות העניין הועבר כאמור ההליך לטיפולי לבחינת סיווגו .

2.התבקשו עמדות הצדדים בשאלת הסיווג. המשיבה טוענת כי אמנם החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לביטול ההסכם ולחובת ההשבה היא החלטה סופית, אך כיוון שהמבקשת תוקפת את חלק ההחלטה הנוגע לעיתוי ההשבה החלקית בלבד וכיוון שבית המשפט המחוזי טרם הכריע במחלוקות הכספיות, דרך ההשגה הנכונה היא הגשת בקשת רשות ערעור.

בהתייחס לכך טוענת המבקשת כי אם החלטת בית המשפט המחוזי היא אכן החלטה "סופית", כטענת המשיבה, אזי מדובר בפסק דין. אלא שלטענתה כלל אין מדובר בהחלטה סופית (ואף אין מדובר בהחלטה שניתנה על בסיס הסכמות הצדדים, כטענת המשיבה), ועל כן מדובר גם לשיטתה ב"החלטה אחרת".

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר, החלטתי שלא להורות על שינוי סיווגו של ההליך.

שאלת סיווגה של ההחלטה, כהחלטת ביניים או כפסק דין חלקי, נגזרת בענייננו מן התשובה לשאלה האם יש לומר כי בקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה על המבקשת לשלם למשיבה "לאלתר" סכום של שלושה מיליון ש"ח, ניתן למשיבה חלק מן הסעד לו עתרה.

יוזכר בהקשר זה כי תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אשר כותרתה "פסק דין חלקי", קובעת כי בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין "באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו , לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור" [ההדגשה הוספה]. בפסיקה נקבע בהתאם כי המבחן לזיהויו של "פסק דין חלקי", להבדיל מהחלטת ביניים, הוא "מבחן הסעד", אשר לפיו יש לבחון האם "בקטע כלשהו של ההתדיינות קיבל התובע או נשלל ממנו הסעד הסופי שביקש או חלק ממנו " (ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 354, 363 (1997) (להלן: עניין מנדלביט ). כן ראו: בש"א 1977/13 מזאוי נ' מזאוי , פסקה 5 (12.5.2013); רע"א 1865/11 רשת ש. דגן תעשיות בע"מ נ' פנחסי (17.4.2011) בש"א 6428/12 פלוני נ' פלוני (4.12.2012)).

4.על מנת לקבוע בענייננו האם ניתן למשיבה חלק מן הסעד לו עתרה, יש לבחון האם משמעות ההחלטה היא כי המבקשת תשלם למשיבה סכום של שלושה מיליון ש"ח "על תנאי", כלומר בכפוף להכרעות העתידיות שיתקבלו בטענות ההדדיות של הצדדים לעניין "המחלוקות בנושאים הכספיים"; או שמא משמעותה היא כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של שלושה מיליון ש"ח, ללא תלות בהכרעות העתידיות שיתקבלו בטענות ההדדיות של הצדדים או בהשתלשלות אירועים עתידית (ראו והשוו: ע"א 226/95 אליהו נ' עזרא , פ"ד יט(3) 571, 573 (1965); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 773 (מהדורה שביעית, 1995)). אציין כי שאלה זו מתחדדת על רקע טענת המבקשת לפיה יש לנכות מן התמורה החוזית אותה שילמה המשיבה דמי שימוש ופיצוי מוסכם, בשיעור העולה, כך לפי טענתה, על התמורה החוזית (ראו סעיף 16 לבקשת רשות הערעור). כלומר, לטענת המבקשת לאחר בירור טענות הצדדים לא יהיה מקום לחייב אותה בתשלום כלשהו בעקבות ביטול ההסכם.

הקושי בסיווגה של ההחלטה דנן נובע מכך שההחלטה שותקת בשאלה זאת, ויש בה פנים לכאן ולכאן.

מן הצד האחד, משמעות סיווגה של ההחלטה כהחלטת ביניים היא כי בית המשפט הורה על מעין "סעד עשה זמני", אך הצדדים לא טענו כי סעד בלתי שגרתי כזה התבקש מן הערכאה הדיונית. כמו כן, קביעת בית המשפט כי "יתרת הסכום בסך 3,157,667 ש"ח יופקד בקופת בית המשפט וישמש כבטחון לתשלום המגיע לצד מהצדדים, לאחר שיבוארו המחלוקות בנושאים הכספיים שעדיין נותרו לבירור" עשויה ללמד על כך שבית המשפט גילה דעתו שהשווי הכספי של טענות המבקשת לא יעלה על הסכום שיופקד כבטחון (ועל כן הורה כי כבר בשלב זה יושב הסכום אשר לגישתו ממילא יהא על המבקשת להשיב למשיבה). בכך יש לתמוך בסברה כי בית המשפט העניק למשיבה חלק מן הסעד לו עתרה.

מן הצד השני, בית המשפט לא הגביל את סכום המחלוקת הכספית שנותרה לבירור לסכום אשר על הפקדתו הורה, אלא ציין כי כל צד יגיש טיעוניו "לגבי הסכומים הנטענים על ידו", ועוד ציין בסיפה להחלטה כי "כל מה שנותר הינה המחלוקת הכספית לגבי תשלומים שצריך להוסיף או לגרוע מסכום ההשבה בסך 6 מיליון ש"ח ש[המשיבה] זכאית לו" [ההדגשה הוספה]. כלומר, סכום התמורה החוזית של כשישה מיליון ש"ח נותר על הפרק כסכום אשר עליו יש להוסיף סכום כספי או אשר ממנו יש לגרוע סכום כספי. זוהי נקודת ההתייחסות ולא הסכום אשר בית המשפט הורה כי יופקד כבטחון. בכך יש לתמוך בעמדת המבקשת לפיה בשלב זה לא ניתן למשיבה חלק מן הסעד הכספי לו עתרה, אלא מדובר בהחלטת ביניים בלבד.

5.לאחר ששקלתי בדבר החלטתי לבסוף כי יש ליתן משקל מכריע לקביעת בית המשפט בסיפה להחלטה, לפיה נקודת ההתייחסות לטענות הצדדים היא סכום התמורה החוזית בסך של כשישה מיליון ש"ח, קביעה המחזקת כאמור את המסקנה כי בשלב זה לא ניתן סעד סופי כלשהו. על כן, ובהתחשב גם בעמדות הצדדים להליך ובשיקולי יעילות דיונית (ראו ע"א 6495/14 קסלמן וקסלמן נ' מסלם , פסקה 10 (27.11.2014)), החלטתי כאמור כי סיווג ההליך כבקשת רשות ערעור יוותר על כנו.

המזכירות תתייק את ההחלטה בתיק השופט ותעביר את ההליך להמשך טיפול.