רע"א 7728/21זוהר זכריה דהרי נ. לבנה יצחק

1.

המבקש הועסק כמורה בבית ספר בדרום הארץ (להלן: בית הספר ) בו מועסקת גם המשיבה . באוגוסט 2015 הגיש המבקש תלונה למשרד החינוך בטענה כי הוא סובל מהתנכלות ואיומים מצד מנהל בית הספר. בשנת 2016 הועבר המבקש מבית הספר על פי החלטת משרד החינוך. אף לאחר העברתו, המבקש פנה באופן חוזר ונשנה לעובדי בית הספר, וביניהם למשיבה, בעניין הסכסוך בינו לבין הנהלת בית הספר. ביום 25.6.2018 שלח המבקש הודעת דואר אלקטרוני למשיבה ול-2 מורות נוספות שמועסקות בבית הספר (להלן: הודעת הדוא"ל או ההודעה ) , בה ביקש לטענתו "לטהר שמו מטענות שקריות" שהופנו כלפיו מצד גורמים בהנהלה, ואף טען כי הסכסוך בינו לבין הנהלת בית הספר פוגע בבריאותה הפיזית והנפשית של אשתו. המבקש ביקש כי הודעת הדוא"ל לא תועבר לגורמים נוספים. למרות זאת, כעולה מפסקי הדין שיתוארו להלן, בחודש ספטמבר 2019 גילה התובע שהמשיבה העבירה את הודעת הדוא"ל לסגנית מנהל בית הספר. בעקבות זאת הגיש המבקש ביום 16.6.2020 תביעה לבית משפט לתביעות קטנות בגין פגיעה בפרטיותו.

2.

ביום 6.5.2021 דחה בית משפט לתביעות קטנות באשדוד ( כב' הרשמת הבכירה א' רוזן ) את תביעתו של המבקש. בית המשפט קבע כי אף אם העברת הודעת הדוא"ל עולה לכדי פגיעה בפרטיות המבקש, למשיבה עומדת הגנה, מאחר שהעברת המייל נעשתה בתום לב ולשם הגנה על עניין אישי כשר. בית המשפט קיבל את טענת המשיבה שלפיה היא העבירה את ההודעה במטרה למנוע הטרדות חוזרות ונשנות מצדו של המבקש, אשר התעלם מבקשותיה שיחדל מלפנות אליה בעניין הסכסוך בינו לבין הנהלת בית הספר. בית המשפט אף דחה את טענת המבקש שלפיה הפגיעה בפרטיותו נעשתה בזדון ובכוונה לפגוע, וקבע כי המשיבה נהגה בסבירות משהעבירה את המכתב לממונה עליה בלבד ולא פרסמה את ההודעה ברבים.

3.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין וביום 31.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט הבכיר א' אינפלד ) את הבקשה, לאחר שמצא כי לא קמה עילה למתן רשות לערער. בית המשפט ציין כי פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות ניתן לאחר שבית המשפט התרשם מחומר הראיות שבא לפניו, וכי אף לגופו של עניין לא קמה עילה להתערב בקביעתו כי המשיבה העבירה את הודעת הדוא"ל על מנת להגן על עניין אישי כשר. בנוסף, בית המשפט עמד על כך שספק אם העברת הודעת הדוא"ל עולה לכדי פגיעה בפרטיות, מאחר שהמבקש חשף בעצמו חלק ניכר מתוכן ההודעה בהודעת דוא"ל אחרת אותה העביר בתפוצה רחבה לעובדי בית הספר. לשלמות התמונה יוער כי המבקש הגיש בקשה להוספת ראיות, אך זו נדחתה לאחר שבית המשפט מצא כי אין מדובר במקרה המצדיק הגשת ראיות חדשות בערכאת הערעור.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו תגרום לו לעיוות דין, נוכח שגיאותיו בפרשנות הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. לשיטתו, שגה בית המשפט המחוזי כאשר נמנע מלהתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, שלשיטתו לא עוגנו בחומר הראיות שהיה בפניו. כך למשל, טוען המבקש כי המשיבה העבירה את הודעת הדוא"ל לשתי מורות נוספות מלבד סגנית המנהל. בנוסף, המבקש טוען כי בעדותה של המשיבה סתירות רבות, ומשכך לא היה מקום לקבוע כי פעלה בתום לב. עוד טוען המבקש כי המקרה דנן מעלה שורה של טענות עקרוניות, ובהן האם נמען של הודעת דוא"ל יכול להעבירה לגורם אחר מבלי שקיבל רשות לכך, ואף לאחר שהתבקש במפורש שלא להעבירה. נוסף על כך, טוען המבקש כי היה על בית המשפט לאפשר לו להגיש ראיות חדשות, חיוניות ורלוונטיות למקרה דנן.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.