רע"א 7748/12 דב שולדר נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' זרנקין) מיום 19.9.2012 בתיק ה"פ 210-01.

1.

המבקש הוא בעל השליטה בשתי חברות להשקעה ולבניה הנושאות את שמו (להלן: החברות ). בשנת 2001 מונה המשיב 3, עו"ד ישי בית און (להלן:

הכונס ), ככונס נכסים למימוש שעבודים שעשו החברות לטובת המשיב 1, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: הבנק ).

בשנת 1998 התקשרו החברות בהסכם עם המשיבה 2, בילו השקעות בע"מ (להלן: בילו ). בשאלת מהותו של הסכם זה – אם הסכם מימון או הסכם שותפות – חלוקים הצדדים. הסכם נוסף הרלוונטי לענייננו נכרת בשנת 2004 בין הבנק לבין בילו, ועניינו בהשבת כספי פיקדון שהופקדו על ידי בילו בבנק כערבות להתחייבות החברות.

2.

בחודש יוני 2011 הגיש הבנק בקשה להחלפת הכונס, לאחר שלטענתו איבד כל אמון בו, בין היתר מאחר שהלה נטל לכיסו כספים מקופת כינוס נכסים אחר. בסמוך לכך הגישה גם בילו בקשה להחלפתו.

ביום 19.9.2012, במסגרת דיון בבקשה להחלפת הכונס, הורה בית משפט קמא על החלפת הכונס ומינוי כונס נכסים אחר תחתיו. זאת, לאחר שרואה חשבון בר-לב, שהתמנה מטעם בית המשפט לבחינת התנהלותו של הכונס (להלן: רוה"ח ) מצא כי התנהלותו במישור החשבונאי היתה בעייתית עד מאוד.

3.

בחוות דעתו התייחס רוה"ח גם למהות ההסכם שבין בילו לבין החברות, וחיווה דעתו כי מדובר בהסכם שותפות, להבדיל מהסכם מימון. בנוסף, התייחס רוה"ח להסכם שבין הבנק לבין בילו, והביע דעתו כי הבנק לא היה רשאי לשחרר לבילו את הפיקדון הכספי שהפקידה בבנק להבטחת התחייבות החברות, מאחר שיש לראות פקדון זה כנכס מנכסי החברות, ועל כן יש להחזירו לקופת הכינוס.

בית משפט קמא לא אימץ את עמדתו של רוה"ח בנושאים האמורים, בהדגישו כי רוה"ח מצא לנכון לפרש משפטית את ההסכמים האמורים מבלי שנתבקש לכך, וכי זהו עניין לבית המשפט לענות בו, בפרט שעה שתלויה ועומדת מטעם המבקש בקשה בעניין זה ממש (בקשה 178 בה ביקש המבקש להכריע כי בין החברות לבין בילו נכרת הסכם שותפות). לגופם של דברים, ציין בית המשפט כי מקריאת ההסכם בין בילו לבין החברות עולה כי מדובר בהסכם מימון ולא בהסכם שותפות, אך מכל מקום, ככל שהמבקש עומד על ניהול בקשה 178, הוא מתבקש להודיע על כך לבית המשפט לצורך קביעת מועד דיון.

בית המשפט הוסיף כי אף בעניין ההסכם בין הבנק לבין בילו מתקשה הוא לקבל את עמדת רוה"ח, שהרי הפקדון לא היה נכס של החברות אלא הנכס של בילו אשר הופקד כבטוחה להתחייבות החברות, הא ותו לא.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בה תוקף המבקש את החלטת בית משפט קמא לכל אורך החזית: לטענת המבקש, אין צורך כיום במינוי כונס נכסים לצורך השלמת רישום הדירות וכי לצורך עבודה זו כבר קיבל כונס הנכסים את שכרו. עוד טען המבקשת כנגד החלטת בית המשפט המסתייגת מחוות דעת רוה"ח – הן בנוגע למהות ההסכם בין בילו לבין החברות, והן בנוגע להסכם בין הבנק לבין בילו.

4.

דין הבקשה להידחות שלא לגופה, אלא בשל קיומם של הליכים אחרים ובשל היותה מוקדמת.

בסוגיית החלפת הכונס, הרי שהכונס עצמו (המשיב 3 דכאן) הגיש ערעור בזכות לבית משפט זה ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא. הבקשה לעיכוב ביצוע אמנם נדחתה (החלטת כב' השופטת ארבל מיום 21.1.2013), אולם נקבע כי יש לקיים הדיון בערעור בהקדם, ובהתאם לכך נקבע הדיון בערעור של הכונס ליום 7.3.2013. בנסיבות אלה, כשהסוגיה של החלפת הכונס עתידה להתברר לגופה בפני הרכב, על ידי בעל הדבר עצמו, אין זה המקום להידרש לסוגיה זו.

5.

בשאלת מהותו של ההסכם בין בילו לבין החברות, לא היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור. כאמור, בית משפט קמא הבהיר בהחלטתו כי ככל שהמבקש מעוניין לקיים דיון בעניין בקשתו זו (בקשה 178) – זכותו שמורה לו. ואכן, המבקש הודיע כי ברצונו לקיים דיון בבקשה, והדיון נקבע ליום 25.2.2013.

חזקה על בית משפט קמא כי למרות קביעותיו הלכאוריות בהחלטה מושא בקשה זו, ייבחן בלב פתוח ובנפש חפצה הן את הרציונל העומד מאחורי שחרור הפקדון שהופקד על ידי בילו, והן את ההסכם בין בילו לבין החברות, אם הסכם מימון או הסכם שותפות (המדובר בהסכם לפיו המממן זכאי לאחוזים מרווחי הפרוייקט). ייתכן כי שאלת מהות ההסכם בין הבנק לבין בילו – אם מדובר בהסכם בין שני נושים ואם כספי הפקדון הם נכס מנכסי החברות – קשורה במידת-מה בהכרעה לגבי טיב היחסים שבין בילו לבין החברות. במילים אחרות: האם בילו היא שותפה של החברות ואז ייתכן שיש לראות את הפיקדון כחלק מנכסי החברות, או שמא בילו היא נושה של החברות ואז ייתכן שיש לראות בהסכם בינה לבין הבנק כהסכם בין שני נושים מובטחים? מאחר שבית משפט קמא צפוי כאמור לדון בקרוב בסוגיית היחסים שבין בילו לחברות, אין מקום להידרש לנושאים אלה במסגרת בקשת רשות ערעור זו, וככל שיחפוץ המבקש להשיג על החלטתו העתידית של בית משפט קמא, אם בכלל, אין שערי בית משפט נעולים בפניו.

5.

לבסוף אעיר את המובן מאליו: העובדה שרוה"ח שנתמנה כמומחה מטעם בית המשפט הסיק את שהסיק, אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט, אשר מוסמך להחליט אם לקבלה אם לדחותה, בחלקה או בשלמותה ( רע"א 3356/12 מוסך פ.י.א צפון בע"מ נ' י.ל הסעים 2000 , סעיף 9 להחלטה והאסמכתאות שם (24.5.2012) ). כאמור, בית משפט קמא עדיין לא הכריע סופית בשאלות בהן דן רוה"ח, בין אם זה חרג מסמכותו ובין אם לאו, כך שהבקשה שבפנינו מוקדמת.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.