רע"א 776/15 צבי גברילוב נ. עזבון המנוחה תמרה פולטוב ז"ל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה השופט י' שנלר , סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי ו השופט ח' ברנר ) בגדרו התקבל חלקית ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' בשן ) אשר קיבל, בעיקרה, תביעה נזיקית שהגישו המשיבים נגד המבקש.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש, רופא שיניים במקצועו, העניק לגב' תמרה פולטוב ז"ל (להלן: המנוחה ) טיפול שיניים שבסמוך לאחריו נפטרה, והיא בת 63 במותה. המשיבים 2 ו-3, ילדיה של המנוחה, והמשיב 4, שהיה בעלה של המנוחה (להלן יכונו יחד: המשיבים ), הגישו נגד המבקש, שלא דאג לבטח עצמו בביטוח אחריות מקצועית, תביעה בנזיקין שבגדרה נטען שהמנוחה נפטרה בשל הטיפול הרפואי הרשלני שניתן לה על-ידי המבקש.

2.

בית משפט השלום קבע, כי המבקש הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המנוחה בהסכימו לטפל בה, אף שידע, כי בשל מחלות הרקע מהן היא סובלת, עליה לקבל את טיפול השיניים בבית חולים. בהקשר זה נדחתה טענת המבקש לפיה "נאלץ" לטפל במנוחה בשל שהתעקשה לקבל את הטיפול במרפאתו. לאחר זאת קבע בית משפט השלום, כי מכלול של נסיבות וממצאים מלמד על כך שמתקיים קשר סיבתי בין טיפול השיניים לבין מותה של המנוחה. קביעתו זו של בית משפט השלום התבססה, בין היתר, על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים אשר הדגיש, כי המבקש לא ניהל רישום כנדרש באשר למינון חומר האלחוש שניתן למנוחה, אך סבר כי אם ניתן מינון קטן, שאינו אפקטיבי, הרי שהכאב והלחץ מטיפול השיניים עלול היה להמיתה ואם ניתן חומר אלחוש במינון רגיל הרי שגם בכך היה כדי להביא למותה. הערכה זו נתמכה גם בחוות הדעת המכון לרפואה משפטית. בית המשפט סבר, כי בנסיבות המקרה, יש קושי לקבל את הטענה שסמיכות הזמנים בין טיפול השיניים לבין פטירת המנוחה היא אקראית. לבסוף עמד בית משפט השלום על כך, שוועדת בדיקה מטעם משרד הבריאות מצאה כי המבקש אכן לא ערך רישום כנדרש - גם באשר לטיפול שהעניק למנוחה וגם באשר להיסטוריה הרפואית שלה. כן עמדה ועדת הבדיקה על כך, שבניגוד לנהלים, המבקש לא החזיק במרפאה ציוד החייאה וכן לא עבר הכשרה בתחום מזה זמן, וגם זאת בניגוד לנהלים - ולכן, בכל מקרה, לא היה באפשרותו להושיט לה עזרה עת נקלעה למצוקה. בנסיבות אלה, נקבע, המבקש נושא באחריות למותה של המנוחה.

בהמשך קבע בית משפט השלום, כי המשיבים לא הוכיחו שהם יורשיה של המנוחה ועל כן נדחתה טענתם כי הם זכאים לפיצוי בשם עזבונה וכיורשיה. עם זאת, בית משפט השלום מצא להתייחס בקצרה לנזקי העיזבון וזאת "למען שלמות התמונה". כך העריך בית משפט קמא את נזקה הלא ממוני של המנוחה ב-300,000 ש"ח וזאת בהתחשב בסבל "החריף" שנגרם לה ומנגד בכך שסביר שתוחלת החיים שלה היתה קצרה מהממוצע הסטטיסטי בשל המצבה הבריאותי. בית המשפט דחה את התביעה שהגישו המשיבים 2 ו-3, ילדיה של המנוחה, כתלויים בה, בנימוק שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיהם בעניין זה. כן נדחתה מטעם זה תביעת העיזבון לפיצוי בגין הפסד גמלאות הביטוח הלאומי. מסיבה דומה נדחתה גם תביעת המשיבים לפיצוי בגין הוצאות קבורתה של המנוחה. לצד זאת, ולצד הביקורת שמתח על כך שהמשיב 4 לא הגיש תצהיר מטעמו, קבע בית משפט השלום שנגרם לו נזק בגין אובדן שירותי בת זוג "מהסוג המקובל בגילם" שיש להעמידו על 50,000 ש"ח - אך נקבע, כי סכום זה מתקזז כולו עם קצבאות שיקבל המשיב 4 כתוצאה ממותה של המנוחה.

3.

כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המשיבים ערעור, אשר התקבל בחלקו. בית משפט קמא סמך ידו על פסק דינו של בית משפט שלום בשאלת האחריות והיעדר אשם תורם וכן על מרבית קביעותיו בעניין הנזק. בית משפט קמא ראה להתערב בשתיים מקביעותיו של בית משפט השלום: (1) המשיבים לא הוכיחו כי הם יורשי המנוחה; (2) סכום הפיצוי שנפסק לעיזבון.

באשר לנושא הראשון הובהר, כי המשיבים תקנו את מחדלם והגישו, באמצעות בקשה להוספת ראייה, צו ירושה המצביע על כך שהם יורשיה של המנוחה. אגב כך, העיר בית משפט קמא, כי ככל שבית משפט השלום סבר שסוגיה זו אינה מאפשרת פסיקת פיצוי לזכותם של המשיבים הרי שלא היה מקום לקיים את הבירור המשפטי עד שעניין זה יוסדר. באשר לסכום הפיצוי שנפסק לטובת העיזבון, ראה בית משפט קמא להתערב בפסיקת בית משפט השלום בנושאים הבאים: ביחס לפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני נאמר, כי לא היה מקום לקבוע שתוחלת חייה של המנוחה היתה קצרה מהממוצע בלי שהובאו לכך ראיות, וכי סכום הפיצוי מצדיק התערבות גם בהתחשב בסכומים שנקבעו בפסיקה בגין ראש נזק זה. ביחס לפיצוי בגין הפסד גמלאות ציין בית משפט קמא, כי המשיבים לא הוכיחו טענותיהם בעניין זה כדבעי, אך גם כי "אין חולק כי קיים 'הפסד'" של המנוחה והעיזבון בעקבותיה, בגין אותן קצבאות שנמנעו. נוכח האמור נקבע, כי יש להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק לזכות העיזבון בגין הנזק הבלתי ממוני כך שיעמוד על 400,000 ש"ח.

הבקשה

4.

בבקשה נטען, כי היא מצדיקה מתן רשות ערעור מאחר שהיא מעוררת שאלות בעלות חשיבות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. בין היתר נטען, כי בית משפט השלום קבע כי מתקיים קשר סיבתי בין הטיפול שהעניק המבקש למנוחה לבין פטירתה אף שקביעותיו בעניין זה מבוססות לכל היותר על המסקנה, כי לא ניתן לשלול קשר בין הדברים - ולא די בכך כדי לקבוע קשר סיבתי. עוד נאמר, כי נדרשת הבהרה של בית משפט זה ביחס לסכומי הפיצוי שיש לפסוק בגין נזק בלתי ממוני נוכח הפערים בין הסכומים הנפסקים בערכאות השונות. עוד נטען, כי לא היה מקום לקבל את צו הירושה במסגרת בקשה להוספת ראייה שלא עמדה בתנאי הדין, וסוגיה זו טוען המבקש, נדונה במסגרת בקשה זו כ"ערעור ראשון". לצד הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בלי שתתבקש תשובה. כפי שיפורט, טענותיו המרובות של המבקש, אינן עומדות באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. טענותיו של המבקש לפיהן יש מקום להבהיר את ההלכה באשר לתנאים להתקיימותו של קשר סיבתי במקרים כגון דא אינה אלא ניסיון של המבקש לערער על קביעת בית משפט השלום בשאלת אחריותו, שבה לא ראה בית משפט קמא להתערב. ברי, כי מסקנותיהן של הערכאות הקודמות בעניין זה נטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, על המסכת הראייתית שהונחה בפני בית משפט השלום בעניין זה, ובכלל זאת חוות דעת המומחה מטעם המשיבים, וחוות דעת המכון לרפואה משפטית. ראוי להזכיר שהמבקש לא הגיש חוות דעת מטעמו בעניין זה. על סמך ראיות אלה ואחרות נקבע, כי עלה בידי המשיבים להוכיח ברמה הנדרשת כי מתקיים קשר סיבתי בין טיפול השיניים שניתן למנוחה לבין פטירתה, ובמסקנות אלה, אשר, כאמור, מבוססות על נסיבותיו של המקרה ואינן מעוררות כל סוגיה כללית, אין מקום להתערבותנו ב"גלגול שלישי".

6.

באשר לסכום הפיצויים שנפסק, מעבר לכך שטענות המבקש בעניין זה לא מעוררת שאלה כללית כלשהי, הרי שהלכה היא שאין ערכאת הערעור מתערבת בסכום הפיצויים שנפסק מקום שבו נמצא כי סכום הפיצוי הכולל שנפסק הוא סביר או כאשר לא נמצא שנפלה טעות בולטת בקביעת ראשי הנזק או הערכתם. משזו היא ההלכה הנוהגת בערעור ב"גלגול שני" (ערעור בזכות) "קל וחומר שאלה הם פני הדברים כשמתבקש מתן רשות ערעור בגלגול שלישי" (רע"א 5905/12 ח.ב.ד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (19.9.2012)). כאמור, איני סבור כי בענייננו נפל פגם בולט המצדיק התערבות. אכן, הצדדים שלפנינו ניסו לבסס בפני הערכאות הקודמות חלק מטענותיהם בדבר הנזק בלי שאלה נתמכו בתשתית ראייתית מספקת, והערכאות הקודמות נתנו לכך משקל. כך למשל, לא נפסקו פיצויים למשיבים בראשי נזק מסוימים מסיבה זו, ובשל כך גם נמצא שלא היה מקום להניח שתוחלת חייה של המנוחה היתה קצרה מן הממוצע. בנסיבות אלה, איני סבור כי סכום הפיצוי מצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

לבסוף אעיר, כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה יש להתייחס לטענותיו באשר לצו הירושה כאילו המדובר בערעור ראשון, מאחר שבסוגיה זו התערב בית משפט קמא, וכפי שנפסק בעבר:

"עצם העובדה כי בפסק-דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה כדי להוציא את המקרה מגדר 'גלגול שלישי' ולהקנות זכות ערעור" ( בש"א 4511/05

עירית בת ים נ' גני יפית (17.7.2005)).

7.

סוף דבר, הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ועל כן היא נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.