רע"א 7775/09 נתשה מרשד נ. סהאם שושה

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא ) מיום 20.8.2009, שבה חויבה המבקשת 2 – מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבקשת ) – בהעברת תשלום תכוף למשיבים (שנפגעו בתאונת דרכים).

המשיבה 1 נפגעה בתאונת דרכים בשטח C , והגישה תביעה נגד המבקשות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי נקבע כי על התאונה חל דין מקום התרחשות התאונה ולא חוק הפיצויים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 1667/09), וההכרעה בבקשה שלפני היום נדחתה עד למתן החלטה באותו הליך. ביום 2.8.2010 ניתנה החלטה כאמור, והכרעתו של בית המשפט המחוזי לעניין תחולת הדין הזר אושרה. כעת הגיעה השעה להכריע בבקשה זו.

2.

בית המשפט חייב את המבקשת בתשלום תכוף למשיבים, בסך 120,000 ש"ח, וזאת לאחר שקבע כי נושא התשלום התכוף יידון על-פי דין הפורום. קביעתו זו היא למעשה חזרה על שנקבע בהחלטה מוקדמת יותר שלו, מיום 17.5.2007. יצוין, כי החלטה מוקדמת זו בוטלה על-ידי בית המשפט העליון בפסק-הדין ברע"א 5482/07 שושה נ' נתשה (לא פורסם, 6.2.2008), אם כי החלטת הביטול לא התייחסה באופן ספציפי לנושא התשלומים התכופים, שכן התיק הוחזר שם לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיקבע אם מבחינה עובדתית אירעה התאונה בשטח C . מכל מקום, ההכרעה בהחלטה המוקדמת של בית-המשפט המחוזי לגבי נושא התשלום התכוף מבוססת על שני טעמים. טעם אחד הוא כי משטענה המבקשת שהרשות הפלסטינית חוקקה חוק למתן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים על-פי הדגם הישראלי, ולא הוכיחה שאין התייחסות באותו חוק לתשלומים תכופים, יש להחיל את חזקת שוויון הדינים לגבי נושא זה. הטעם השני של בית המשפט המחוזי לפסיקת תשלום תכוף היה כי מדובר בזכות דיונית ולא מהותית ועל-כן יש לדון בה לפי "דין הפורום". לא הייתה מחלוקת כי מי שתחוייב בתשלום, אם בכלל, זו המבקשת.

3.

המבקשת סבורה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי התבססה גם על כך שלא הגישה לבית המשפט תרגום לעברית של החוק הפלסטיני. אלא שלשיטתה ההחלטה המחייבת אותה בהגשת התרגום, היא ההחלטה מיום 17.5.2007, בוטלה, ועימה גם ההוראה להגיש את התרגום. לאור ביטול ההחלטה מיום 17.5.2007, המבקשת סבורה כי אף לא ניתן היה להסתמך על הקביעות שנקבעו בה לעניין התשלום התכוף. המבקשת טוענת עוד כי משנקבע שהמשיבים חייבים בהוכחת הדין הזר, ומשלא עמדו בחובה זו, לא ניתן לקבוע כי על הבקשה לתשלום תכוף יחול דין הפורום ואף לא לחייב את המבקשת בהגשת תרגום של הדין הזר לעברית. המבקשת משיגה גם על גובה התשלום התכוף שנפסק, ובין היתר טוענת שיש לנכות ממנו סכום ששולם במועד מוקדם יותר בהסכמה.

4.

המשיבים סבורים כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שהזכות לתשלום תכוף היא זכות דיונית, ומשכך חל עליה דין הפורום. התשלום התכוף, לעמדתם, אינו משפיע על הזכויות והחובות המהותיות של הצדדים, אלא מהווה "תשלום מקדמי בלתי מחייב". חיזוק לעמדה זו מוצאים המשיבים בסעיף 5ג לחוק הפיצויים, שקובע כי "החלטת בית המשפט בבקשה לתשלום תכוף לא תהווה מעשה בית דין לגבי התביעה העיקרית". המשיבים מבקשים לבסס את זכותם לתשלום תכוף גם על נוסח פוליסת הביטוח של המבקשת, אולם טענת נפקותה של הפוליסה לעניין הדין החל נדונה לגופה ונדחתה במסגרת פסק-הדין ברע"א 1667/09 שושה נ' נתשה (לא פורסם, 2.8.2010). שם נקבע כי אין בכוחה של הפוליסה לבדה להקים תחולה לחוק הפיצויים הישראלי. המשיבים טוענים עוד כי הסכום שנפסק אינו מצדיק התערבות והוא אף על הצד הנמוך.

5.

טרם הכרעה בבקשה, ראוי להעיר שתי הערות כלליות הנוגעות להשלכות של ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 17.5.2007.

ראשית, אף שבית המשפט המחוזי מצא לנכון להעיר על התנהגותה של המבקשת, שלא הגישה תרגום של החוק הפלסטיני על אף שהורה לה לעשות כן, איני סבור כי החלטתו בעניין התשלום התכוף התבססה על אי הגשת התרגום. עם זאת, ייאמר כי בצדק העיר בית המשפט המחוזי את הערתו, שכן המבקשת לא ביקשה את עיכוב ביצועה של ההוראה האמורה, ועל-כן היה עליה למלאה כל עוד לא בוטלה. יצוין, כי מאז כאמור בוטלה ההחלטה האמורה (היא ההחלטה מיום 17.5.2007), ונקבע כי חובת הוכחת תוכנו של הדין הזר חלה על המשיבים.

שנית, בית המשפט המחוזי הפנה בהחלטתו נשוא בקשה זו לנימוקים שאותם פרט בהחלטה מיום 17.5.2007, והיה רשאי לעשות כן למרות ביטול ההחלטה. זאת כיוון שהנמקתו – בעניין התשלום התכוף – לא נדונה לגופה במסגרת ביטול ההחלטה מיום 17.5.2007. אמנם, משבוטלה אותה החלטה היה על בית המשפט המחוזי ליתן החלטה חדשה בעניין התשלום התכוף, אולם אין מניעה כי יפנה לפירוט הנימוקים כפי שהופיעו בהחלטה קודמת.

ומכאן – לבקשה לגופה.

6.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

אכן, כלל ותיק הוא כי גם מקום שבו נדונה עילת התביעה לפי דין זר, הרי שהדיון בה יהיה לפי הדין המקומי ("דין הפורום"). אולם במקרה בלפנינו אין בכוחו של כלל זה כדי להשפיע על התוצאה, שכן אפילו ניתן לראות בזכות לתשלום תכוף כזכות בעלת אופי דיוני (וספק אם כך), הרי שהיא נתונה רק למי שעילתו היא לפי חוק הפיצויים. כיום אין חולק עוד שעילתם של המשיבים אינה לפי חוק הפיצויים, אלא לפי הדין הזר. בית המשפט המחוזי קבע כבר שאין להחיל על מקרה זה את חזקת שוויון הדינים, וכי על המשיבים להוכיח את הדין הזר. תחולת הדין הזר על התאונה אף אושרה במסגרת פסק-הדין שניתן ברע"א 1667/09. אין מקום לחרוג מכך לגבי התשלום התכוף, רק מן הטעם שהמבקשת טענה כי הרשות הפלסטינית חוקקה חוק למתן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים על-פי הדגם הישראלי. הסדרת נושא התשלום התכוף, כמו גם הסדרתם של נושאים אחרים, כגון תקרות הפיצוי, עשויים להיות שונים בחוק הפלסטיני – אפילו אומץ בו הדגם הכללי של חוק הפיצויים הישראלי. דומה כי בית המשפט המחוזי הניח כי החוק הפלסטיני נבדל מחוק הפיצויים הישראלי רק בהיקף הפיצויים שניתן לתבוע לפיו. איני סבור כי ניתן להניח כך. התשלום התכוף הוא עניין שבתוכן הדין הזר – וזה, כאמור, טעון הוכחה מצד המשיבים.

7.

יתירה מכך, הזכות לתשלום תכוף קשורה בקשר בל-יינתק להסדר הכולל של חוק הפיצויים; הפעלתה מחוץ למסגרת החוק אינה מתיישבת עם הגיונו כהסדר שלם שאינו ניתן להפעלה בשיעורין (והשוו: ע"א 6860/01 חמאדה נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב , פ"ד נז(3) 8 (2003)). אין מקום להחיל דין אחד על שאלת הזכאות לתשלום תכוף ודין אחר על שאלת הזכאות לפיצויים, וזאת לאור אופיו של התשלום התכוף כנגזרת של הזכות לסעד הסופי לפיצויים, וכמעין תשלום "על חשבון". ודוק: אין המדובר בענייננו בשאלת אופן הדיון בבקשה לתשלום תכוף כי אם בשאלת עצם הזכאות לזכות זו (לדברים דומים ראו: בת"ת (שלום נצ') 5355-10/09 אילוז נ' איימן (לא פורסם, 7.2.2010)).

התוצאה היא שהערעור מתקבל והחיוב מתבטל. עם זאת, סבור אני כי במסגרת בקשה חדשה לתשלום תכוף, יתכן ויוכלו המשיבים להוכיח את תוכנו של הדין הזר, ואפשר כי הוא יקנה להם את הזכות לתשלום תכוף.

המשיבים ישאו בהוצאות הבקשה וכן בשכר טירחת עורך-הדין של המבקשת 2 בסכום של 10,000 ש"ח.