רע"א 78/14 פלוני נ. רשת עמל 1 בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 26.12.2013 (ת"א 25678-04-11, כב' השופטת א' דודקביץ' ) בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לצירוף חוות דעת מומחה.

1.

בנם הקטין של המבקשים 3-2 נהרג מירי שנורה מנשק אוטומאטי על ידי תלמידים מבית הספר בו למד (שהיא המשיבה 1) לעבר רכב הסעת התלמידים בו ישב. אירוע טרגי זה הוא הרקע לתביעת הנזיקין שהוגשה על ידי המבקשים כנגד המשיבות ומתבררת בבית המשפט המחוזי. במסגרת בירור התביעה נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ומוצגים. לאחר שאלו הוגשו, הגישו המבקשים בקשה לאפשר להם לצרף "חוות דעת מומחה לענייני ערבים" המתייחסת "לאורחות חיי ותרבות המגזר הערבי בישראל". למעשה מדובר בבקשה להארכת המועד להגשת חוות הדעת. המשיבות התנגדו לבקשה וטענו כי בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המועד להגשת חוות דעת מומחה שאינו בעניין שברפואה הוא לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית. המשיבות טענו כי הבקשה הוגשה בחלוף עשרה וחצי חודשים מהמועד האמור, בלי שהוצג כל נימוק או הסבר להגשת חוות הדעת באיחור. נטען גם כי חוות הדעת מבוססת על מסמכים וראיות שהיו בידי המבקשים עובר להגשת ראיותיהם. בנוסף, טענו המשיבות כי חוות הדעת אינה קבילה וכלל לא ניתן להגישה כראיה, מאחר שאינה בגדר חוות דעת מומחה, מאחר שאינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין זה.

2.

כאמור, ביום 26.12.2013 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי "מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה האם אותו 'עד' הוא מומחה בתחום זה", אין מקום לאפשר למבקשים, בעת הזו, לצרף את חוות הדעת כאשר תצהירי ומוצגי המשיבות כבר הוגשו. עוד הוסף, כי המבקשים לא צרפו תצהיר לבקשתם ולא הבהירו מדוע הם לא הגישו את חוות הדעת במועד שנקצב להם להבאת הראיות.

3.

כלפיי החלטה זו הוגשה הבקשה שבפניי. במסגרתה טוענים המבקשים, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתם לצירוף חוות דעת המומחה. לטענתם, הנסיבות המיוחדות הכרוכות בתיק זה מצדיקות את צירוף חוות הדעת, זאת על מנת להביא בפני בית המשפט את מלוא התמונה הקשורה בתביעתם. אחרת, נטען, תפגע זכותם להוכיח את תביעתם באופן ממשי. יתרה מכך, טוענים המבקשים, החלטה זו שגויה אף נוכח השלב המוקדם בו מצוי ההליך, כאשר טרם נקבע מועד לשמיעת הראיות.

4.

דין הבקשה להידחות מבלי שיהיה צורך בקבלת תשובה. החלטת בית המשפט שלא להתיר את צירוף חוות הדעת היא החלטה בעניינים שבסדרי דין, לגביהם מסור לערכאה המבררת שיקול דעת רחב. התערבות ערכאת הערעור בהחלטות אלו תהא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 3868/13 לחאם נ' בדוי , פסקה 7 (11.8.2013)), או שמדובר בהחלטה מוטעית בעליל. המקרה דנא אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. טענות הצדדים בעניין זה הובאו בפני הערכאה הדיונית וזו סברה כי צירוף חוות הדעת המומחה לאחר שכבר הוגשו ראיות הצדדים, אינו עומד באמות המידה הקבועות לעניין סדר הבאת הראיות. מעבר לכך צוין כי המבקשים לא צרפו לבקשתם תצהיר ולא פרטו את הנימוק לאיחור שבהגשת חוות הדעת. המועדים הנקבעים על-ידי בית המשפט, ובהם מועד להגשת תצהירים וחוות דעת מומחים, אינם בגדר "המלצה" ויש להתייחס אליהם במלוא הרצינות. כך, כאשר מבקש בעל דין לסטות מלוח הזמנים שקבע בית המשפט, המעט שמוטל עליו הוא לתמוך את בקשתו בתצהיר שיכלול, בין היתר, הסבר לאי העמידה במועדים. התמשכות ההליכים כתוצאה מאי עמידה במועדים פוגעת ביכולת מערכת המשפט למלא את יעודה וגורמת נזק לכלל ציבור המתדיינים. ככלל, הטיעון לפיו בא-כוח המבקשים הגיע, לאחר מחשבה נוספת, למסקנה כי בדעתו להגיש את חוות הדעת האמורה, אינו מהווה הצדקה לאיחור. כשמדובר בתובע, עליו להיערך לניהול ההליך עוד בטרם הגשתו, ובוודאי עובר להגשת תצהיריו, ולא לאסוף ראיות "תוך כדי תנועה", כשאין מדובר בתגובה לטענה מפתיעה של יריבו. כידוע, הנתבע אף זכאי לדעת מהן הראיות שהתובע מתכוון להגיש מטעמו בטרם יידרש הוא להציג את ראיותיו-שלו. הילוכם של המבקשים שיבש, לפיכך, את סדר הדברים הרגיל ועלול לפגוע במשיבים. בנסיבות אלו, על אף השלב הדיוני המקדמי בו מצוי ההליך, איני מוצא עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט. ודוק – גם אם ניתן היה להגיע להחלטה אחרת, אין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור, ואין להגדיר את החלטת בית המשפט המחוזי כמוטעית בעליל, גם אם יכולה להיות דעה אחרת.

לצד האמור אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי דחיית בקשתם עשויה "לפגוע פגיעה ממשית בזכותם להוכיח את תביעתם מהחל ועד כלה ויש בה, למרבה הצער, כדי למנוע עשיית משפט צדק, תוך בירור אמת" (פסקה 12 לבקשה). יוזכר, כי בירור תביעתם של המבקשים מצוי עוד בתחילתו. יתכן ובסיום ההליך יימצא כי המחלוקת לעניין הגשת חוות העת התייתרה ואין לה עוד נפקות עבור המבקשים (בין אם באו על סיפוקם, בין אם נקבעו הממצאים שביקשו להוכיח באמצעות חוות הדעת או מכל סיבה אחרת). כאמור לעיל, החלטת בית משפט קמא לא יצרה מצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו בשלב הערעור על פסק הדין, ככל שייווצר בכך צורך אמיתי . יפים לעניין זה דברים שנאמרו בהחלטתי ב רע"א

7822/13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' ניגרי (29.1.2014):

"אין מקום להגיש בקשת רשות ערעור על כל החלטת ביניים שבעל דין אינו משלים עימה. נראה כי לעיתים קרובות מדי אין בעלי דין נותנים דעתם לעקרון החשוב לפיו, ככלל, שעתו של הערעור על החלטות ביניים היא במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, ככל שהסוגיה עדיין תישאר אקטואלית . שאחרת תימצא ערכאת הערעור משחיתה זמנה על נושאים שבסופו של ההליך העיקרי ניטל עוקצם והם הפכו, הלכה למעשה, לתיאורטיים".

הבקשה נדחית אפוא, משלא התבקשה תגובה איני עושה צו להוצאות.