רע"א 7806/16 רע"א 7806/16

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 26775-04-16, שניתן ביום 8.9.2016 על-ידי השופטת י' שבח .

רקע והליכים קודמים

1.

הצדדים הם חברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן: הבורסה ) אשר הקימו יחדיו שותפות שעיקר עסקיה קניית ושיווק יהלומים. בהסכם השותפות אשר נחתם ביניהם, נקבע, בין היתר, כי לשניים חלקים שווים ברווחי השותפות, וככל שהמשיב לא ישלם את חלקו בהפסדי השותפות (אם יהיו כאלה), אזי אימו של המשיב (להלן: גב' מיטרני ) תישא בתשלום ההפסדים. בחלוף הזמן, התגלע סכסוך כספי בין השניים, והם הגישו תביעות זה נגד זה למוסד הבוררות של הבורסה. המבקש טען כי סיפק למשיב יהלומים, ואילו זה לא העביר לו את חלקו בתמורה שהתקבלה ממכירתם. המשיב טען לקיומם של חובות מצד המבקש כלפיו, בסך כולל של 208,457 דולר. התביעות נדונו לפני הערכאה הראשונה של מוסד הבוררות של הבורסה (לפני שני בוררים), וביום 22.7.2014 נדחו שתיהן.

2.

בעקבות זאת ערערו הצדדים לערכאה השניה של מוסד הבוררות של הבורסה (לפני חמישה בוררים) (להלן: הערכאה השניה ). בהקשר זה יצוין, כי בתקנון הבורסה קבוע מנגנון לפיו ערעור על פסק בורר יידון לפני ערכאת בוררות ערעורית פנימית בבורסה. ביום 4.1.2016 ניתן פסק הבוררות של הערכאה השניה, ובו נקבע כי על המבקש לשלם למשיב סך של 14,606 דולר עד ליום 1.3.2016. עוד נקבע, כי על המבקש להשיב סכום של 100,000 דולר לגב' מיטרני בשני תשלומים. באשר לחובות אבודים שהצדדים טענו לגביהם, נקבע כי ככל שמי מהצדדים יקבל סכום כלשהו מאחד הלקוחות החייבים, אזי הוא יודיע על כך למחלקה המשפטית של הבורסה ולצד השני, ויעביר לצד השני, תוך שבעה ימי עסקים, מחצית מהכסף שקיבל.

3.

בעקבות פסק הבוררות, הגיש המבקש מספר בקשות לערכאה השניה בהן עתר, בין היתר, לתיקון פסק הבוררות ולעריכת תיקונים מהותיים בו, כמו גם לבירור טענות אשר לשיטתו לא נתבררו במלואן. בהחלטות מיום 10.2.2016 ומיום 20.3.2016 נדחו בקשותיו השונות, ונקבע כי על המבקש לקיים את פסק הבוררות לאלתר. בהמשך לכך, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות מכוח עילות ביטול שונות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, ה תשכ"ח-1968 (להלן: החוק ). בין היתר נטען, כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(1) ו-24(3) לחוק, בשל הטענה כי מותב הבוררים חרג מסמכותו משקבע כי על המבקש לשלם לגב' מיטרני – שאינה חברת בורסה ולא הייתה צד להליך הבוררות – סך של 100,000 דולר. עוד נטען לביטול פסק הבוררות מכוח עילות הביטול שבסעיפים 24(4) ו-24(5) לחוק, נוכח טענת המבקש כי הבוררים לא דנו כלל בתביעותיו, לא נתנו לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, וכן התעלמו מהודאת המשיב הלכאורית בחובו למבקש. כך גם נטען, כי לא התאפשר למבקש להיות מיוצג על ידי עורך דין. בנוסף, נטען כי בין המבקש לבין יו"ר מותב הערכאה השניה קיימים משקעים "עצומים" לאורך שנים רבות, וזאת בין היתר נוכח חברותו של המבקש עם אנשים המסוכסכים עם יו"ר המותב וכן נוכח מתחים בין יו"ר המותב לבין הטוען מטעם המבקש. המבקש טען עוד בהקשר זה, כי אם היה מיוצג על ידי עורך דין, היה ביכולתו להביא לפסילתו של יו"ר המותב. לבסוף, טען המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות גם מכוח עילות הביטול שבסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק, שכן פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, וכי לאור היחסים הרעועים בין המבקש ליו"ר המותב, האחרון לא יכל לדון בעניין שלפניו "בנפש חפצה ובלב פתוח". בנוסף, נטען שיו"ר המותב הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בכך שלא גילה אודות מתיחות זו בינו לבין המבקש. עוד נטען, כי זכויותיו של המבקש ל"הליך הוגן" נפגעו, נוכח הימנעותה של הערכאה השניה מלדחות ישיבות בוררות על אף מצבו הרפואי החמור של המבקש, וכן נוכח קיומם של דיונים בהרכב חסר או כאשר מי מן הבוררים "מנמנם".

4.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 8.9.2016, נדחתה תביעתו של המבקש לביטול פסק הבוררות. תחילה, קבע בית המשפט כי המבקש השתהה בהגשת בקשתו לביטול פסק הבוררות, אשר הוגשה רק ביום 14.4.2016, קרי למעלה משלושה חודשים מיום מתן פסק הבוררות. בית המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה יש ליתן לו ארכה בהתאם לקבוע בסעיף 27(ב) לחוק, כך שמנין הימים להגשת בקשת הביטול יחל מיום מתן ההחלטות בבקשות שהגיש לערכאה השניה לאחר מתן פסק הבוררות. לשיטת בית המשפט, סעיף 22 לחוק מסמיך את הבורר לתקן או להשלים פסק בוררות בעניינים טכניים בלבד, ולא לטפל בתיקונים מהותיים ובטענות ערעוריות, כפי שניסה המבקש לעשות בבקשותיו השונות. משכך, ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, נקבע כי בקשת הביטול הוגשה באיחור ודינה להידחות.

בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. באשר לטענת המבקש כי הערכאה השניה שגתה בפסיקתה משהתעלמה מהודאתו של המשיב באשר לחוב שהוא חב למבקש; בית המשפט קבע כי הסתמכות המבקש על "הודאתו" של המשיב היא למעשה הוצאת דברים מהקשרם, שכן המשיב אישר קיומו של חוב נכון לשנת 2007, ולא לעת הזאת. כך גם נקבע, כי הליך הבוררות נפרש על פני 15 ישיבות אשר במהלכן דנה הערכאה השניה בהתחשבנות הכספית בין הצדדים לאורך שנות השותפות, ועל כן טענת המבקש לפיה הבוררים לא דנו בטענותיו – חסרת יסוד. באשר לטענת המבקש בדבר הפרת חובת הגילוי על ידי יו"ר המותב; נקבע כי המבקש לא הוכיח קשר כלשהו בין יו"ר

המותב למי מבעלי הדין, ועל כן לא התעורר חשש למשוא פנים באופן המצדיק ביטול פסק הבוררות. באשר לטענת המבקש כי בשל היותו בלתי מיוצג על ידי עורך דין הוא לא ידע כי ניתן לטעון לפסלות בורר; בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי המבקש ידע שביכולתו לבקש לפסול בורר ואף עשה שימוש בזכות זו בעבר. משכך, נמנע בית המשפט מלדון בטענת תוקפו של סעיף תקנון הבורסה אשר אינו מתיר ייצוג בידי עורך דין בהליך בוררות, אולם ציין כי "מן הראוי שמוסדות הבורסה יערכו חשיבה מחודשת באשר לסעיף זה". באשר לטענת המבקש לפיה התנהלו דיונים במהלך הבוררות בהיעדרו; בית המשפט דחה טענה זו, נוכח בקשתו המפורשת של המבקש להמשיך את דיוני הבוררות כאשר בנו ייצג אותו בהם, בקשה אשר אושרה על ידי הערכאה השניה. באשר לטענת המבקש נגד חיובו להשיב לגב' מיטרני סך של 100,000 דולר; נקבע ראשית כי תשלום בסך 100,000 דולר אכן הופקד על ידי גב' מיטרני בידיו של המבקש. שנית, נקבע כי משמצאה הערכאה השניה שלא נגרם למבקש כל עיוות דין בכך שהחיוב נעשה ישירות כלפי המפקיד, קרי אימו של המשיב, ניתן להפעיל את סעיף 26(א) לחוק ולדחות את בקשת הביטול, גם מקום בו מתקיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(2) לחוק.

בקשת רשות הערעור

5.

בבקשת רשות הערעור שלפני, מעלה המבקש חמש סוגיות שלטעמו מצדיקות התערבות בית משפט זה: ראשית , המבקש טוען כי בקשתו מעוררת סוגיה ציבורית עקרונית בדבר זכות הייצוג על ידי עורכי דין במוסד הבוררות של הבורסה. שנית , נטען כי הערכאה השניה שגתה כאשר חייבה את המבקש לשלם סכום כסף לגב' מיטרני, אשר אינה חברת בורסה ואינה צד להליך הבוררות. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר עשה שימוש בסעיף 26(א) לחוק, ואין מקום להחיל חריג זה, בפרט במצב של היעדר ייצוג. שלישית , המבקש טוען כי באשר לסוגית הגילוי הנאות בו מחויב הבורר; יש לקבוע רף ברור לשמירה על טוהר מוסד הבוררות, על מנת שלא ייפגע אמון הציבור בו. רביעית , נטען כי פסק הבוררות אינו סופי, ולוקה בסתירות פנימיות. חמישית , נטען כי יש ליתן לסעיף 22 לחוק פרשנות רחבה יותר, כך שרשימת הליקויים המנויים בו תכלול גם את העניינים אשר העלה המבקש בפני הערכאה השנייה לאחר מתן פסק הבוררות שלה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב.

7.

הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור על פסקי דין והחלטות של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים שבהם עלה בידי המבקש

להצביע על קיומה של שאלה בעלת היבט עקרוני החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או מקום בו נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין [ רע"א 8036/14 ג'בארין נ' אגבאריה , פסקה 8 (23.8.2015); רע"א 5941/16 ישורון נ' ויצמן , פסקה 6 (21.8.2016); רע"א 1599/16 מכללת מעוף בע"מ נ' ברק , פסקה 11 (23.5.2016)]. איני סבור כי המקרה דנן נכלל בגדרם של מקרים חריגים אלו. כל טענותיו של המבקש קיבלו מענה מפורט ומנומק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואיני מוצא מקום להתערב בקביעותיו. בפרט, לא מצאתי לנכון להתערב בקביעה הדוחה את בקשת המבקש בשל אי עמידה במועד הגשתה.

8.

עם זאת, רואה אני לנכון להעיר שתי הערות. ראשית , המבקש טוען כי בקשתו מעוררת סוגיה ציבורית כבדת משקל, הנוגעת לפגיעה בזכות לייצוג בידי עורך דין של הצדדים להליך בוררות בבורסה. ואולם, טענה זו בדיוק נדונה זה מכבר בבית משפט זה, בע"א 468/89 בלע קידרון (קינדרמן) נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ , פ"ד מה(5) 177 (1991), ונדחתה. בדחותו אותה, קבע הנשיא מ' שמגר כי:

"המערער [...] לא הראה, כי אינה קיימת הצדקה לכך שהדיונים בבוררות יתנהלו ללא ייצוג עורכי-דין פעילים [...] תמציתה של הצדקה זו ברצון לייעל, למקצע ולהוזיל הליכים אלו, המתנהלים לפני בוררים הבקיאים בנושאי הפעילות אצל המשיבה ובנוכחות בעלי דין שהם חבריה של המשיבה ועוסקים במקצועם בנושאים העולים לדיון בפני הפורום הפנימי האמור. נראה, כי שיקולים אלו צריכים לגבור על הטיעונים בזכות קיומה של זכות לחברי המשיבה להיות מיוצגים על-ידי עורך-דין בהליכים לפני מוסד הבוררויות של המשיבה" (עמ' 192 לפסק הדין ).

משנדחתה הבקשה דנן, איני רואה להידרש לסוגיה זו בהרחבה, במסגרת בקשה זו. בבחינת למעלה מן הצורך, ומבלי לטעת מסמרות בדבר, אציין כי איני מוצא מקום להתערב בהלכה זו, ונראה כי הטעמים שהובאו בדבריו של הנשיא מ' שמגר

לעיל נכונים ורלבנטיים גם כיום.

9.

שנית , סבורני כי בכל מקרה לא היה מקום לדון במרבית טענות המבקש. ודוק, סעיף 21א(ג)(1) לחוק קובע כי בקשה לביטול פסק בוררות, המוגשת במצב בו צדדים להסכם בוררות הסכימו כי ערעור על פסק הבוררות יידון בפני בורר (קרי, בוררות דו-שלבית), תוגש על פי העילות האמורות בסעיפים 24(9) ו-(10) לחוק בלבד . במקרה דנן, עניינם של הצדדים נדון כאמור בפני ערכאת בוררות דו-שלבית, ולכן כלל לא היה מקום לדון בבקשת המבקש לביטול פסק הבוררות בעילות שאינן מנויות בסעיפים 24(9) ו-(10) לחוק. חשוב, אם כן, שכלל הגורמים יהיו ערים להוראות סעיף 21א(ג)(1) לחוק, בייחוד נוכח תרומתו של הסעיף לסופיות הליך הבוררות ולתדמיתו של כלי הבוררות ככלי יעיל לפתרון סכסוכים.

10.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשות המבקש להוספת מסמכים לבקשה ולצירוף לשכת עורכי הדין בישראל כידיד בהליך. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.