רע"א 1599/16 רע"א 1599/16

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כבוד השופטת י' שבח ) בהפ"ב 47485-07-15 ו-הפ"ב 19985-08-15 (תיקים שאוחדו) שניתן ביום 13.1.2016.

1.בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו של המשיב, ניר ברק (להלן: ברק ) , לאישור פסק בוררות תוך שהוא דוחה את בקשתם של המבקשים דכאן לביטול פסק הבוררות.

2.המבקשת 1, מכללת מעוף בע"מ (להלן: מעוף ) , מפעילה רשת מכללות הפועלת ברחבי הארץ. המבקשת 2, מכללת מעוף כפר סבא בע"מ (להלן: מעוף כ"ס ), נמצאת כיום בבעלותה של מעוף. מר דוד לוסקי (להלן: לוסקי ) הוא הבעלים והמנהל של מעוף.

3.ברק הקים, בשנת 2007, את מעוף כ"ס, במטרה להקים סניף של מעוף בעיר כפר סבא. לצורך כך, נערך ביום 22.7.2007 "הסכם שיתוף פעולה" בין מעוף ובין מעוף כ"ס (אז בהקמה, באמצעות ברק). זמן קצר לאחר מכן, הומר אופי ההתקשרות, כך שבמקום הקמת הסניף בכפר סבא רכש ברק את פעילות הסניף של מעוף בנתניה, שעד אותה עת נוהל על ידי זכיין אחר. אולם מהר מאוד החל תהליך יציאתו של ברק ממעוף כ"ס, כך שביום 1.3.2008 נחתם הסכם שכונה "מסמך עקרונות", בין לוסקי ובין ברק, שבמסגרתו הוסכם כי לוסקי (ולמעשה מעוף) יחזיק ב-50% ממניותיה של מעוף כ"ס ואילו ברק ייוותר עם 50% הנותרים. ככל הנראה, פחות מחודש לאחר מכן, הודיע ברק על רצונו לעזוב סופית את מעוף כ"ס ואף עזב אותה בפועל, וביום 3.5.2009 נחתם הסכם נוסף, הפעם בין מעוף, מעוף כ"ס וברק (להלן: הסכם ההיפרדות ).

בהסכם ההיפרדות נקבע, בין היתר, כי מניותיו של ברק יעברו למעוף, כך שזו מחזיקה ב-100% ממניותיה של מעוף כ"ס. עוד נקבע בסעיף 8 להסכם ההיפרדות, כי מעוף תיקח על עצמה את כל ההתחייבויות של ברק ביחס למעוף כ"ס, וסעיף 9 לאותו הסכם קבע, כי במידה והאמור בסעיף 8 לא יבוצע בתוך שלושה חודשים ממועד חתימת ההסכם, יהיה ברק רשאי לדרוש "השבת הסכומים ששילם/העמיד וכן זכאי לפיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך 400,000 ש"ח, בגין הפרת הסכם - וזאת בנוסף להשבת כל הסכומים ששולמו/הועברו על פי הסכם זה". נקבע, כי סעיפים 8 ו-9 להסכם ההיפרדות (בנוסף לסעיפים נוספים בו) הם "סעיפים עיקריים ומהותיים" והפרתם מקימה לצד הנפגע זכות לפיצוי מוסכם בסך של 400,000 ש"ח. כן נקבע, כי לוסקי ערב ואחראי אישית לביצוע סעיפים 8 ו-9 (וכן סעיפים נוספים) להסכם ההיפרדות. לבסוף, סעיף 18 להסכם ההיפרדות כולל תניית בוררות.

4.בתחילת שנת 2012 הגישה צד שלישי, חברת שבשבת עיתונות בע"מ (להלן: שבשבת ), תביעה לבית משפט השלום בחדרה (להלן: תביעת שבשבת ), נגד מעוף, מעוף כ"ס, לוסקי וברק (בפסקה זו: הנתבעים ) וכן נגד מכללת מעוף חדרה (2000) בע"מ ומעוף הדרכה נתניה 2009 בע"מ (האחרונות אינן מענייננו וממילא התביעה נגדן נדחתה). תביעת שבשבת נסבה על חוב בסך כולל של 61,168 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה), בגין הזמנות לפרסום שבוצעו - ולא שולם בגינן - עבור הסניף של מעוף בנתניה, בתקופה בה ברק שימש המנהל שלה, במסגרת החזקתו במעוף כ"ס. תביעה זו התקבלה נגד הנתבעים, תוך שבית המשפט הרים את מסך ההתאגדות של מעוף כ"ס ושל מעוף, וקבע כי יש לייחס את החוב נשוא התובענה לבעלי המניות בהן, ותוך שהוא קובע קביעות חמורות למדי נגד מעוף ולוסקי, לפיהן מעוף "פעלה תוך כוונה להונות את ברק ו/או את התובעת..." וכי מעוף, באמצעות לוסקי, "נהגה בחוסר תום לב ודרך מקובלת ביחסיה מול התובעת". בית המשפט חייב את ארבעת הנתבעים, ביחס ולחוד, בחוב נשוא התביעה, תוך שהוא מציין כי "היות ולא עמדה בפניי הודעת צד ג' מצד הנתבע 6 [ ברק – י.ד. ] כנגד הנתבעים 1 ו/או 5 [ מעוף ולוסקי – י.ד. ], לא ראיתי לנכון לפסוק דבר ביחס למערכת היחסים ביניהם הנובעים מההסכם מיום 3.5.09".

5.הבוררות נשוא הבקשה שבפני התנהלה בפני עו"ד שלומי באשי (להלן: הבורר ). מדובר בתביעה (של ברק) ותביעה שכנגד (של מעוף ומעוף כ"ס), בגין טענות - הדדיות - להפרת הסכם ההיפרדות.

6.ראוי לציין, כי על אף שביום 17.7.2014 נתן הבורר החלטת ביניים, ובה נקבע כי לוסקי אינו צד להסכם ההיפרדות, על תניית הבוררות שבו, ולכן אינו צד להליך הבוררות, הרי שבפסק הבוררות מצוין שמו של לוסקי כנתבע ואף לאורך הפסק הבורר מתייחס אליו, בכפיפה אחת עם מעוף ומעוף כ"ס. בקשת הבהרה שהוגשה בעניין זה התקבלה , ונקבע כי כותרת פסק הבוררות תשונה כך ששמו של לוסקי כנתבע יימחק.

7.בפסק הבוררות קיבל הבורר חלק מתביעותיו של ברק וחייב את מעוף ומעוף כ"ס לשלם, כדלקמן: סכום של 85,000 ש"ח שנקבע שהיה על מעוף ומעוף כ"ס לשלם במסגרת הסכם ההיפרדות; שיפוי בגין סכום של 20,000 ש"ח ששילם ברק במסגרת פסק הדין שניתן בתביעת שבשבת; וסכום של 400,000 ש"ח פיצוי מוסכם, לפי סעיף 17 להסכם ההיפרדות, בגין הפרת סעיפים 8 ו-9 להסכם ההיפרדות מצד הנתבעים (קביעה זו בדבר הפרת הסכם ההיפרדות נסמכה על הקביעות בפסק הדין בתביעת שבשבת). כמו כן, דחה הבורר את התביעה שכנגד שהגישו מעוף ומעוף כ"ס.

8.ברק פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור פסק הבוררות ואילו לוסקי, מעוף ומעוף כ"ס הגישו בקשה לסילוקה על הסף של הבקשה לאישור ולחלופין לביטולו של פסק הבוררות.

9.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות ואישר את הפסק. להלן קביעותיו בתמצית: (1) עילת הביטול לפיה הבורר לא פסק לפי הדין קמה רק בעת התעלמות מהדין להבדיל מטעות ביישומו. טענותיהם של המבקשים לפיהן הבורר לא פסק לפי הדין עת לא הפחית את הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם, הן ערעוריות במובהק, ומהוות לכל היותר טעות שבדין, שאינה עולה כדי עילת ביטול. עוד נקבע בהקשר זה, כי פסיקה זו של הבורר עלתה בקנה אחד עם הסכם ההיפרדות; (2) הטענה לאיחור במתן הפסק נדחתה משום שהמבקשים לא שמרו לעצמם בהודעה בכתב לבורר את הזכות לטעון טענה זו, בניגוד לסעיף 26(ג) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ); (3) הטענה לבטלות פסק הבוררות מחמת אי הנמקה לדחיית התביעה שכנגד נדחתה אף היא, מכיוון שהבורר קבע כי המבקשים הם שהפרו את ההסכם ולא נזקק להנמקה נוספת. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי "אמנם לא שבעתי נחת מאופן ההתנהלות של הבוררות, אלא שכישוריו המשפטיים של הבורר, חריצותו, מידת הכנתו את התיק ויעילותה - אינם עניין לביטול הפסק", ובפרט משעה שטענות המבקשים ביחס לאופן ניהול הבוררות לא הועלו בזמן אמת במסגרת עתירה להעברת הבורר מתפקידו, והם בחרו להעלותן לראשונה עת פסק הבוררות ניתן לחובתם.

10.בקשת רשות הערעור שלפני חוזרת, הלכה למעשה, על אותן טענות שהועלו בפני בית המשפט קמא, כאשר חלק ממנה אף מוקדש לכך שפסק הבורר ניתן, בין היתר, ביחס ללוסקי, דבר שלשיטת המבקשים משמיט את היסוד תחת פסק הבוררות. עוד טוענים המבקשים, כי "שכחה", זו של הבורר הייתה אופיינית לכל מהלך הבוררות ו"חוסר הרצינות" מצדו התגלה כבר בעת ניסוח שטר הבוררות (שם צוינו צדדים לא נכונים). לטענת המבקשים, הבסיס לטענותיו של המשיב בעניין הפרת הסכם ההיפרדות הוא פסק הדין בתביעת שבשבת, אולם בית המשפט המחוזי לא בחן את הסוגיה של מעמדו של פסק בורר למול פסק דין חלוט של בית משפט. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא בחן את הטענה שהבורר החיל את הדין המהותי באופן לא שוויוני בין הצדדים, לצד התעלמות מגמתית מטענות המבקשים. המבקשים טוענים עוד, כי ניהול ההליך בפני הבורר היה פסול לחלוטין (כך, למשל, טענו, שהבורר הגיע לישיבות מהותיות מבלי שהחומר בפניו וכן עיין באתרי אינטרנט תוך כדי הישיבות); כי הם חויבו בתשלום עבור 32 שעות לכתיבת פסק הדין ולא 10 שעות כפי שהבורר עצמו קבע; כי הליך הבוררות חרג מהזמן שנקצב לכך בהסכם הבוררות; כי הבורר שגה כשנמנע מלנמק את סיבות הדחייה של התביעה שכנגד; ולבסוף, כי הבורר סטה מהדין המהותי כשלא הפחית מסכום הפיצוי המוסכם.

11.דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה.

כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבו רית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים המחייבים את התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו, למשל: רע"א 8283/14 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברקן אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חירות בית"ר בע"מ , פסקה 11 (29.6.2015); רע"א 1714/15

וולק נ' זייבלד , פסקה 9 (28.4.2015) והאסמכתאות המובאות שם]. הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה האמורה.

12.הטענות העולות בבקשה חוזרות על הטענות שנבחנו ונדחו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אני סבור כי הכרעת בית המשפט המחוזי בטענות אלה ראויה וצודקת.

13.בשולי הדברים, יצוין כי לא ניתן להתעלם מטענות המבקשים לעניין אופן התנהלות הבורר. כך, בשטר הבוררות שנוסח על ידו צוינו צדדים אחרים לחלוטין, ובנוסף, פסק הבוררות ניתן לכאורה גם נגד לוסקי, אם כי שני פגמים אלה תוקנו בדרך זו או אחרת. ייתכן שגם אופן ניהול הבוררות נטע בלבם של המבקשים את החשש לכך שהבורר אינו ממלא את תפקידו כראוי. ככל שאכן כך הדבר, הרי היה בידיהם לעתור בעניין זה לבית המשפט מכוח סעיף 11 לחוק הבוררות. אולם המבקשים לא העלו טענות אלה בזמן אמת והן נטענו רק לאחר מתן פסק הבוררות שלא היטיב עמם. עובדה זו, בפרט כשהם עצמם מלינים על פרק הזמן שחלף עד למתן הפסק, עומדת להם לרועץ בבקשה לביטול פסק הבורר ככל שהיא נסמכת על טענות אלה. כפי שפסקתי בעבר, "בקשה להעברת בורר מתפקידו יש להביא בפני בית המשפט מיד כשנודע למבקש על הפגם נשוא הבקשה. אחרת, תלקה הבקשה בשיהוי והמבקש יהיה מושתק מלהעלות את טענתו, הצודקת לכאורה, בפני בית המשפט" [בע"מ 2095/08 פלוני נ' פלוני , פסקה 15

(9.9.2008); וכן השוו: רע"א 8691/09 בר נ' פרייז , פסקה 10

(4.5.2010); רע"א 4211/10 מילניום אלקטריק טי.או.יו. בע"מ נ' תנועת מושבי העובדים בישראל ברית סיוע שיתופית מרכזית בע"מ , פסקה 10

(9.1.2011);

רע"א 3355/11 יבולים בשער הנגב (1999) בע"מ נ' שמש אדמה ומים (ש.א.מ.) אגרוביזנס בע"מ , פסקה 23 לחוות דעתי (22.11.2012)].

כאמור, אני מסכים גם עם יתר הנמקותיו של בית המשפט המחוזי, ואין בדעתי להרחיב בהן.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.