רע"א 7816/06 עו"ד יעקב מ. בויאר - בתפקידו ככונס נכסים נ. עז' המנוח מר דו

השופט

י' דנציגר:

ביום 1.10.2009 בשעה 9:00 ניתן פסק דיננו בתיק שבכותרת שבמסגרתו התקבלה בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש והתקבל הערעור לגופו. כעת מונחת לפנינו "בקשה דחופה מטעם המשיב 2 לתיקון טעות בפסק הדין שמוגשת, מטעמי זהירות, בטרם שבית המשפט 'קם מכסאו'" (להלן: הבקשה ).

1.

בפתח הדברים יוער כי הבקשה נשלחה על ידי פרקליטות המדינה באמצעות פקסימיליה ללשכות השופטים חברי המותב, ביום מתן פסק הדין בשעה 16:00 (ובשעה 18:20 לערך נשלח נוסח מתוקן של הבקשה), וזאת במקום לשלוח את הבקשה, כמקובל, דרך מזכירות בית המשפט. דרך התנהלות זו - ובמיוחד כאשר זו ננקטת על ידי פרקליטות המדינה - אין לה מקום.

2.

בא כוח המשיב 2 טוען כי בית המשפט רשאי לשנות מפסק דינו וזאת שעה שעוד לא קם מכסאו. אכן, בפסיקתו של בית משפט זה הוכרה האפשרות של בית המשפט לתקן או לשנות פסק דין, אפילו יהא זה שינוי מהותי, כל עוד "בית המשפט לא קם מכס המשפט באותו יום", שכן בנסיבות אלה, "עדיין נמצא בחזקתו הענין שטיפל בו, והוא רשאי לעיין בו מחדש ולשנותו" [בג"ץ 63/74 איזמירו נ' בית המשפט המחוזי, תל אביב יפו , פ"ד כח(2) 37 (1974); עמ"מ 4794/05 אופן נ' שר הביטחון (לא פורסם, 12.6.2005)]. מכשיר זה, של האפשרות לתקן או לשנות פסק דין כל עוד לא קם בית המשפט ממושבו, נועד לאפשר לבית המשפט לתקן טעות מהותית שנמצאה בפסק הדין או להשלים דבר החסר בו אשר נעלם מעיני בית המשפט בכותבו את פסק דינו [על"ע 2388/00 ניר נ' הועדה המחוזי של לשכת עורכי הדין ת"א (לא פורסם, 23.1.2002)]. זה מכבר נפסק כי "הרעיון, המונח ביסוד הפיקציה של חוסר שלמות פסק הדין כל עוד לא קם השופט מכס המשפט, הוא, שניתן לתקנו על אתר, ובטרם יצא פסק הדין מתחת ידי השופט לאור העולם" [ע"א 330/78 המהפך אגודה שתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס הכנסה , פ"ד לה(2) 499 (1981)].

3.

פסק הדין נשוא הבקשה לא שומע באולם אלא נשלח לצדדים באמצעות הפקסימיליה ופורסם באתר האינטרנט של בתי המשפט, כלומר "יצא לאוויר העולם". בנסיבות אלה, סבורני כי עם משלוח פסק הדין לבאי כוח הצדדים קם בית המשפט מכסאו ולכן לא ניתן לומר שאם הוגשה בקשה לתיקון פסק הדין באותו יום פירוש הדבר כי בית המשפט טרם קם מכסאו [השוו: ע"א 484/74 'אומניה' דויטשה פילם אקספורט ג.מ.ב.ה. נ' 'סרטי נח' בע"מ , פ"ד כט(1) 747 (1975)].

4.

משקבענו כי בית המשפט קם מכסאו בטרם הוגשה בקשת המשיב 2 לתיקון פסק הדין, הרי שהאפשרות היחידה לבקש את תיקונו של פסק הדין היא בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אלא שלא יכול להיות חולק, כי ה"תיקון" שמתבקש על ידי המשיב 2 אינו מסוג התיקונים שרשאי בית המשפט לבצע לפי סעיף זה, שהם תיקונים "טכניים" בלבד ואף המשיב 2 אינו טוען כן.

5.

טענתו של המשיב 2 בבקשה שלפנינו היא כי בשאלה "המרכזית" שנדונה בבקשת רשות הערעור קיבל בית משפט זה את עמדתו ואילו הסעד שהתבקש על ידי המבקש נדחה למעשה. המשיב 2 טוען כי המבקש טען שהוא זכאי לקבל פטור ממס שבח על בסיס הפטור שהיה מגיע לחייב-המוריש וכך גם נוסחה בקשתו לפטור. טענה זו נדחתה בפסק הדין וחלף זאת קיבל בית המשפט את טענת המשיב 2 - כך לשיטתו - שלפיה כונס הנכסים רשאי להגיש בקשה לפטור ממס שבח על בסיס הפטור של היורשים בלבד (ככל שאלה זכאים לפטור). בנסיבות אלה, טוען המשיב 2, לא היה מקום לקבוע כי הערעור התקבל ולחייב את המשיב 2 בהוצאות המבקש.

6.

טענות אלה אינן מקובלות עלינו. השאלה הבסיסית בבקשת רשות הערעור הוגדרה במפורש ברישא לפסק הדין ועולָה ממנה בבירור, היא - האם כונס הנכסים רשאי להגיש בקשה לפטור ממס שבח בנסיבות שבהן החייב התחייב בשטר המשכנתא לעשות את כל הנדרש על מנת לקבל "פטור מתשלום כל מס". רק בשלב השני השאלה היא על בסיס איזה פטור יגיש כונס הנכסים את הבקשה האמורה, וזאת בנסיבות שבהן נפטר החייב קודם למכירת הדירה - האם על בסיס הפטור של החייב או על בסיס הפטור של היורשים. עיון בטענות הצדדים מלמד בבירור כי המשיב 2 גרס כי כונס הנכסים כלל אינו רשאי להגיש בקשה לפטור ממס שבח מכיוון שהזכות לקבל פטור ממס שבח היא זכות אישית (סעיף 7 לתגובת המשיב), ורק אם נצא מנקודת הנחה שהוא כן רשאי לפעול כך, טען המשיב 2 כי הפטור שעליו יש להתבסס הוא הפטור לו זכאים היורשים. יתרה מכך, המשיב 2 הבהיר כי הסוגיה העומדת בבסיס בקשת רשות הערעור היא "סוגיית הגשת בקשה לפטור

ממס שבח... ולא סוגיית הזכאות לפטור זה" (סעיף 5 לתגובת המשיב) [ההדגשה במקור - י.ד.]. טענתו המרכזית של המשיב 2 נדחתה בפסק דיננו שבו נקבע כי בנסיבות העניין כונס הנכסים רשאי להגיש בקשה לפטור ממס שבח. השאלה המשנית, מכוח איזה פטור תוגש הבקשה, אכן הוכרעה "לטובת" המשיב 2.

7.

בנסיבות אלה, גם אם היינו סבורים כי לבית המשפט סמכות לתקן את פסק דינו, ואין זה כאמור המצב, הרי שלא היינו מקבלים את טענתו של המשיב 2 כי נפלה טעות בפסק הדין.