פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7834/17
לפני:
כבוד השופט
(בדימ') י' דנציגר
המבקשת:
א.א בכור סחר מתכות בע"מ
נ ג ד
המשיב:
פקיד שומה אשקלון
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 1.10.2017 בעמ"ה 42714-05-16 שניתנה
על ידי כבוד השופט ג' גדעון
בשם המבקשת:
עו"ד תמיר סולומון
בשם המשיב:
עו"ד עודד טאובר
החלטה
בהמשך להחלטתי מיום 7.3.2018, ובהמשך לתגובת המבקשת מיום 26.3.2018, ניתנת בזאת החלטה משלימה.
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים בשאלת חלוף המועד להגשת ההליך, באתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיב.
כמפורט בהחלטתי הקודמת, המבקשת אינה חולקת על כך שהחלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי אשר דחתה את בקשתה להסרת העיקולים ניתנה ביום 20.11.2016 . המבקשת מסבירה, כי לימים היא הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה המקורית, וזו נדחתה ביום 1.10.2017 . לשיטתה, מרוץ הזמנים להגשת הליך ערעורי החל ממועד מתן ההחלטה המאוחרת, וזאת משום שבין שתי ההחלטות חל "שינוי נסיבות" שהצדיק את הגשת בקשתה לעיון חוזר . לפי ההסבר, ההחלטה המקורית התבססה על עמדתו של המפקח ניר בן-גל, בהתבסס על בדיקה שערך. ואולם, עם התקדמות ההליך העיקרי, התברר כי אין בכוונת המשיב להגיש את ממצאי הבדיקה במסגרת של הגשת חוות דעת מומחה בצירוף תצהיר עדות ראשית. תובנה זו – טוענת המבקשת – מהווה "שינוי נסיבות", והיא שומטת את הקרקע תחת ההחלטה המקורית בעניין העיקולים באופן שמצדיק לבטלה.
אינני מקבל טענה זו. כפי שמסביר המשיב, בפועל, ממצאי הבדיקה שערך המפקח בן-גל הוגשו לבית המשפט המחוזי. אמנם הגשתם לא נעשתה במסגרת של הגשת חוות דעת מומחה בצירוף תצהיר מטעמו של המפקח בן-גל. ואולם, הממצאים הוגשו כנספח לתצהיר עדות ראשית שעליו חתום הממונה על המפקח בן-גל ומי שנושא בתפקיד בכיר ממנו, מר אייל ירושלמי. הובהר כי ביכולתו של האחרון להשיב על כל שאלה בעניין הבדיקה. דומני, כי העובדה שממצאי הבדיקה יעמדו לחקירה וביקורת בדרך זו ולא בדרך של הגשת חוות דעת מומחה, אינה מהווה "שינוי נסיבות" ביחס להחלטה המקורית שעסקה בעצם הטלת העיקולים. אציין כי לא ירדתי לסוף דעתה של המבקשת בטענתה כי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות חובה להגיש את ממצאי הבדיקה שערך המפקח בן-גל דווקא כחוות דעת מומחה. טענה זו לא זכתה לביסוס משפטי מעמיק במסגרת בקשת רשות הערעור, ובנסיבות שבהן לא מדובר בטענה מובנת מאליה (מה גם שהמשיב במפורש חולק עליה), איני מקבל אותה.
כאמור, אינני מקבל את טענת המבקשת בעניין קיומו של שינוי נסיבות משמעותי בין ההחלטה המקורית לבין ההחלטה המאוחרת, באופן שמצדיק למנות את מרוץ הזמנים להגשת הליך ערעורי ממועד מתן ההחלטה המאוחרת.
המסקנה היא שהמועד להגשת בקשת רשות הערעור חלף.
בקשת רשות הערעור נמחקת אפוא. בנסיבות, המבקשת תישא בהוצאות לטובת המשיב, על הצד הנמוך, בסך 1,500 ₪.
ניתנה
היום, י"א בניסן התשע"ח (27.3.2018).
ש ו פ ט (בדימ')