רע"א 7863-12-24 רע"א 7863-12-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.11.2024 (רע"א 54649-06-24, השופט העמית י' כהן). בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתו של בית משפט השלום בעכו מיום 27.5.2024 (ת"א 67219-07-23, השופט ר' נאסר). בצדה של בקשת רשות הערעור דנן הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני.

2.מקורו של ההליך בערבות אוטונומית (להלן: הערבות), שהעמידה המבקשת לטובת המשיבה 1 (להלן: המשיבה), שתיהן חברות הפועלות בענף הבנייה (להלן יחד: החברות), באמצעות המשיבה 2, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת איילון).

3.כבר עתה יצוין שהסכסוך בין החברות הוא סבוך, אלא שבהקשר הנוכחי ניתן להידרש אליו רק בתמצית. לענייננו די יהיה בכך שאציין כי ביום 15.7.2021 מכרה המשיבה למבקשת את זכויותיה בפרויקט ביחס לבנייתן של 46 יחידות דיור, בתמורה לסכום של כ-18.5 מיליון שקלים ולמעט ארבע דירות גג. בהתאם לחוזה בין השתיים נקבע כי המבקשת תשלים את עבודות הבנייה בפרויקט וכי בסיום הבנייה היא תמסור למשיבה את ארבע דירות הגג.

4.ביום 17.1.2022 העמידה המבקשת, כאמור באמצעות חברת איילון, ערבות אוטונומית בסך 2.2 מיליון שקלים – היא הערבות שביסוד ההליך דנן – להבטחת זכויותיה של המשיבה בדירות הגג. בכתב הערבות נכתב כך:

"ערבות זו תישאר בתוקפה עד ליום 31 לחודש 12 שנת 2022 (כולל) או עד למועד מסירת החזקה בדירות [לידי המשיבה] כשהם ראויות לאיכלוס, ובתנאי המצאת טופס 4 ותעודת איכלוס, ולאחר מועד זה תהיה בטלה ומבוטלת".

עוד צוין בכתב הערבות כי כל דרישה בכתב מצד המשיבה למימוש הערבות תחייב בתשלום הערבות באופן מיידי. להשלמת התמונה יוער כי בהמשך הסכימו החברות על הפחתת הערבות לסכום של 1.5 מיליון שקלים ועל הארכת תוקפה עד לסוף שנת 2023.

5.ביום 25.7.2023 פנתה המשיבה לחברת איילון בדרישה למימוש הערבות. בעקבות זאת, ביום 27.7.2023 הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעה נגד המשיבה ונגד חברת איילון, ובה עתרה בעיקרו של דבר לסעד הצהרתי לפיו הערבות אינה בתוקף עוד והתנאים למימושה פקעו. זאת, מאחר שלגישתה הבנייה הושלמה והמבקשת מסרה לטענתה טופס אישור אכלוס (המכונה טופס 4) למשיבה. בצדה של התביעה הוגשה גם בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע מימוש של הערבות.

6.מבלי לפרט את כל השתלשלות העניינים יצוין כי ביום 21.9.2023 הורה בית משפט השלום על מתן צו מניעה זמני, ובהמשך דחה בקשה שהגישה המשיבה לביטולו. החלטה זו היא שעומדת ביסוד ההליך דנן. ביחס לסיכויי הערעור, בית משפט השלום ציין כי אמנם הערבות האוטונומית נועדה ככלל "להבטחת זכויות צדדים לעסקות כלכליות בלא קשר תלות הכרחי בקיום הכרעה במחלוקות הקשורות בעיסקה". אולם, הוא הוסיף וציין כי במקרה דנן מתקיימות "נסיבות מיוחדות" המהוות חריג לכלל זה, בעיקר נוכח צירופו של טופס 4 המעיד על כך שדירות הגג מוכנות לאכלוס, מה שעשוי להעיד על פקיעת הערבות. בית משפט השלום הוסיף כי גם מאזן הנוחות נוטה לעבר מתן צו המניעה הזמני, בין השאר בהתחשב בגובה הערבות.

7.ביום 25.6.2024 המשיבה הגישה על כך בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו הנזכר בפתח הדברים בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור ולאחר מכן אף קיבל את הערעור לגופו, בכך שהורה על ביטולו של צו המניעה הזמני. בית המשפט המחוזי קבע, בעיקרו של דבר, כי בשלב זה אין מקום לבחינת השאלה האם המבקשת קיימה את התחייבויותיה החוזיות כלפי המשיבה אם לאו. זאת, בשים לב לכך שמדובר בערבות אוטונומית אשר נועדה למנוע דיון כאמור. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי ככל שהמבקשת תהיה סבורה לאחר מימוש הערבות שהדבר לא נעשה בהתאם להסכמות בין הצדדים, דרכה תהיה פתוחה "לנקוט בתביעה כספית מתאימה". בית המשפט המחוזי ציין גם כי המבקשת נדרשה לצרף "תעודת אכלוס", ולא רק טופס 4 ומכאן כי לא ניתן לקבוע בשלב זה שהערבות פקעה.

8.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת שבה וטוענת, בעיקרו של דבר, כי הערבות פקעה. זאת, בין היתר בשים לב לכך שצורפה על-ידה תעודת אכלוס כנספח לכתבי טענות שונים שהוגשו בכלל הערכאות, וזאת בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי. בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן עד להכרעה בה. בו ביום הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין, עד למתן החלטה אחרת, וכן הוריתי על הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע.

9.ביום 11.12.2024 המשיבה הגישה תשובה כאמור, ובה טענה כי דין הבקשות להידחות. בעיקרו של דבר, היא טענה כי לא הועלה כל טעם למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אף לגוף הדברים טענה המשיבה כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בשים לב לכך שתעודת האכלוס הוגשה חודשים רבים לאחר הגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני בבית משפט השלום, היא הבקשה שהולידה את ההליך דנן, כך שלא ניתן להסתמך עליה בהקשר זה.

10.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ואף בתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. זאת, מאחר, שאינה נופלת בגדרי אמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 1561/22 עמרם נ' האגודה במושב עובדים דלתון, פסקה 13 (3.4.2022); רע"א 4544/23 רחמים נ' חברת הימנותא בע"מ, פסקה 10 (18.6.2023)). בקשת רשות הערעור נסבה על עניינם הפרטני של הצדדים ואינה מעלה כל שאלה עקרונית. כמו כן לא מצאתי כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי העולה לכדי עיוות דין. זאת, כאשר עסקינן בבקשה לסעד זמני הנסבה על עניין כספי, שמטבעה לא נושאת עמה נזק בלתי הפיך וההתערבות בה תהיה רק במקרים נדירים. למעלה מן הצורך, יש לחזור ולהזכיר את הגישה העקרונית למימושן של ערבויות אוטונומיות, אשר כשמן כן הן – אוטונומיות – כך שאי מימושן אמור להישאר בגדר חריג (ראו והשוו: רע"א 2502/13 האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ (14.4.2013); רע"א 5958/20 י.ד. עשוש תשתיות בע"מ נ' אלסטום ישראל בע"מ (22.10.2020)). בדומה לבית המשפט המחוזי, אינני נדרשת למחלוקת העובדתית בנוגע למוכנותן של הדירות לאכלוס בהתאם לתנאי הערבות. לא למותר לציין כי טענתה של המבקשת לפיה עמדה בחובותיה למסירת דירות הגג תוכל להתברר במסגרת תביעה מתאימה, ככל שהיא תבחר להגישה.

11.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. הצו הארעי עליו הוריתי ביום 3.12.2024 – מבוטל. במכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות.