רע"א 7878/07 שיש אלוני בע"מ נ. נאיל ג'בארין

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיאה גילאור והשופטים רזי ושיף) מיום 26.6.07 בתיק ע"א 3705/06, בו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת פריאל) מיום 13.8.06 בתיק א' 29904/00.

ב.

ביום 19.3.00 רכש המשיב מהמבקשת מערכת סאונה. המערכת סופקה ביום 12.6.00 והותקנה ביום 4.7.00. ביום 26.7.00 דיווח המשיב על תקלה במערכת, שתוקנה ביום 30.7.00. ביום 7.8.00 שוב התגלתה תקלה - והמשיבה הציעה להחליף את הרכיב הבעייתי על חשבונה. בשלב זה ביקש המשיב לבטל את החוזה. ביום 31.12.00 הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום בה נטען להפרת החוזה ולעוולות לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981. ביום 13.8.06 דחה בית המשפט את התביעה. בית המשפט דחה את גירסת המשיב לפיה סוכם על מועד אספקה מיידי - אך קבע כי, האיחור בהספקה במקרה דנא עולה כדי הפרה לא יסודית, שבנסיבות - לרבות העובדה שהמשיב הסכים לקבל את המערכת - לא הקימה זכות ביטול. עוד נקבע כי האיחור בהתקנה נבע מהתנהלות המשיב. לגבי התקלות שהופיעו קבע בית המשפט, שמסתברת דווקא גרסת המבקשת "כי הפעלה בלתי נכונה היוותה הגורם לתקלה שהביאה בסופו של דבר להפסקה כליל של פעולת הסאונה הרטובה" (עמ' 7) - ושיבח את נכונותה להחליף את החלק למרות זאת. סיכומו של דבר נדחתה התביעה כליל, אך נאמר כי "מאחר שהנתבעת גילתה נכונות להחליף את החלק הפגום, על חשבונה, יפה תעשה אם גם עתה תיאות לעשות כן" (עמ' 9).

ג.

ביום 26.6.06 קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעור המשיב. נקבע כי גם אם האיחור בהספקה אינו עולה כדי הפרה יסודית - נגרמה למשיב עגמת נפש בת פיצוי. עוד נקבע, כי הנחת בית משפט השלום לפיה סיבת התקלות היא שימוש לא נכון התבססה על עדות שמיעה - ולפיכך זכאי המשיב לפיצוי גם בגין אי יכולתו להשתמש במערכת. בית המשפט פסק למשיב פיצוי בסך 15,000 ₪, והפך את המלצת בית משפט השלום - להחלפת החלק על חשבון המבקשת - להוראה מחייבת. לא נעשה צו להוצאות.

ד.

כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה הנוכחית, הערוכה כדבעי, בה נטען: (1) כי בנסיבות האיחור בהספקה אינו עולה כדי הפרה; (2) כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שעדות מנהל חברת השירות על הסיבות לתקלה מהוה עדות שמיעה, זאת בגין העובדה שמידע זה נמסר לו מהטכנאי. הוטעם כי כאשר מדובר במערכת היררכית בה קיימת מערכת סדורה של דיווח וביקורת - אין צורך להעיד את הטכנאי הספציפי (באנלוגיה לאמור בע"פ 566/89 מרציאנו נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(4) 539); (3) כי נטל ההוכחה לקיומו של פגם במערכת היה מוטל על כתפי המשיב - והוא לא הוכיח שהתקלה לא נבעה משימוש לא נכון; (4) כי פיצוי של 60% בגין עגמת נפש הוא בלתי סביר בנסיבות, ואינו עולה בקנה אחד עם המקובל בפסיקת בית משפט זה (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (לא פורסם)); (5) ולבסוף, כי שגה בית המשפט בהפכו את המלצת בית משפט השלום להוראה מחייבת, מבלי שנשמעו ראיות בעניין, ולאחר שבא כוח המבקשת מסר בדיון כי אינו יודע אם ניתן כיום להשיג את הרכיב המדובר.

ה.

(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בסופו של יום יוסדה הכרעת בית המשפט המחוזי על שתי אלה: (1) כי בנסיבות האיחור עולה כדי הפרה המצדיקה פיצוי; (2) כי המשיב הצליח להוכיח שבאחריות לתקלות נושאת המבקשת. המדובר בשאלות שככלל אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123), שכן הדברים תחומים למחלוקת הצדדים. כך הוא גם ביחס לגובה הפיצוי - שאף הוא אינו מסוג העניינים בגינם ניתנת רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 6397/00 "פעלים בע"מ" נ' פילוסוף (לא פורסם); רע"א 847/06 מונדרי נ' שינפלד חברה לבנין והשקעות בע"מ (לא פורסם)). אכן, דומה כי בהתחשב בשווי העסקה (כ- 25,000 ₪) נפסק הפיצוי על הצד הגבוה, אך נתתי דעתי גם לכך שלא נפסקו הוצאות משפט בבית משפט המחוזי.

(2) אוסיף: המבקשת ציינה, כי סכום פסק הדין כשלעצמו לא היה גורם לה להגיש את הבקשה, אלא שלשיטתה יש להידרש לשאלות המשפטיות העקרוניות, כגון גובה הפיצוי ביחוס להסכם ולשוויו הכלכלי, השאלה האם בעדות שמיעה עסקינן ועוד. אציין כי שאלות פיצוי בכגון דא מתוחמות לעובדות כל מקרה, כמובן על פי התכליות שביסוד החקיקה הרלבנטית הבאה להגן על צרכנים, ולא מצאתי כי יש מקום להסיק מן המקרה דנא מסקנות נרחבות. ואשר לדברים ששמע עד מנהל שירות מפי טכנאי שירות ומעמדם הראייתי, הדבר תלוי נסיבות ואין כל מקרה זהה למשנהו. נטען כי החלטה בדבר החלפת החלק שהמבקשת נצטוותה עליה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נעשתה ללא ביסוס ראייתי; ואולם המדובר בנכונות מכבר של המבקשת, כפי שציין בית משפט השלום. וגם לשיטתה שלה מצוי היה החלק במחסניה בעבר. אני ער לכך שחלף זמן רב; התביעה הוגשה לבית משפט השלום בשנת 2000 – אך אני מקוה שהדבר ניתן לפתרון, ומכל מקום אינו מצדיק הידרשות ערעורית נוספת.

ה.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.