רע"א 7926/98 דן שבתאי נ. שרון שחר

זוהי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר). בהחלטה מיום 15.11.98 (להלן - ההחלטה הראשונה) הותר למשיבה - התובעת - להגיש חוות דעת שניה במקום זו שצירפה לתביעתה. בהחלטה מיום 13.5.98 (להלן - ההחלטה השניה), נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה להיבדק על ידי רופאה ולא על ידי רופא, מטעם המבקש. על שתי החלטות אלה סבה הבקשה לרשות ערעור.

המקרה הוא בלתי שגרתי. המשיבה תובעת פיצויים ממי שלטענתה תקף אותה מינית, על נזק נפשי שנגרם לה. לתביעתה צירפה חוות-דעת רפואית של פסיכיאטרית ולאחר זמן הגישה באיחור חוות-דעת של פסיכיאטרית אחרת. בית המשפט אישר בהחלטתו אפשרות להסתמך על חוות-הדעת השניה, אותה כינה המבקש "מקצה שיפורים".

חוות-הדעת הראשונה קבעה נכות זמנית וראוי היה כי חוות-הדעת המשלימה תינתן על ידי אותה רופאה שנתנה את הראשונה ולא על ידי רופאה אחרת. בית המשפט מצא שיש מקום לקבל גם את האחרת ואין החלטה זו פסולה עד כדי שנתערב בה. המבקש יוכל לחקור את שתי הרופאות או מי מהן, אם ירצה בכך. בית המשפט יתן דעתו לעובדה זו בבואו ליתן את פסק-הדין. אולם אין אני מוצאת שיש מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית המשפט המחוזי. הוא הדין בענין בקשתה של המשיבה להיבדק על ידי רופאה דווקא. אכן, כטענת המבקש, אין התובע רשאי לבחור את הרופא מטעם הנתבע וכל צד רשאי לבחור ברופאים מטעמו, כראות עיניו. כשם שהתובע בוחר את רופאיו מבלי שנתבע יכול להעמיד תנאים לבחירה זו, כך גם התובע אינו יכול להעמיד תנאים, שלעתים, כמוהם כסירוב להיבדק על כל ההשלכות שיש לסירוב כזה. הבקשה להיבדק ע"י רופאה שניה אינה בחירת הרופא ע"י המשיבה. על רקע עילת התביעה, ניתן להבין את עמדתה. נכונות להיבדק על ידי כל רופאה בכל מקום בארץ איננה בבחינת בחירת הרופא ואין בה כדי לפגוע בזכותו של המשיב או לגרום לו עוול.

במצב דברים זה ולאור חריגותו של המקרה ובהתחשב באמור לעיל, דין הבקשה להידחות והיא נדחית בזה ללא הזמנת תשובה וללא צו להוצאות.