רע"א 7941/08 ישראל דנציגר נ. מעלה עמוס,אגודה שיתופית קהילתית

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.9.08 בבש"א 4119/08 (ה"פ 7349/08) שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא, השופט צ' סגל, אשר דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב הליכי פינוי שננקטו כנגדו בהתאם לפסק בוררות של הבורר הרב משה חיים געלדצהאלר בבית דין צדק לדיני ממונות בשכונת הר נוף בירושלים מיום כ"ז באדר תשס"ו ומיום י"א בניסן תשס"ו (להלן בהתאמה – הבורר ופסקי הבוררות ).

2.

זוהי בקשת רשות ערעור שניה שמגיש המבקש בעניינם של פסקי הבוררות. העובדות המהוות את הבסיס לבקשה פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 2.9.08 (רע"א 7543/08) ואיני מוצא מקום לחזור עליהן בשנית. נוסף על העובדות הנ"ל, טוען המבקש כי ביום 15.9.08 קיבל שיחת טלפון מאת ד"ר טוביה שורצמן, תושב ותיק של המשיבה אשר שימש משך תקופה מסוימת כחבר ועד בהנהלת המשיבה ועזב את היישוב מעלה עמוס לפני כעשור.

לטענת המבקש, הנתמכת בתצהיר מטעמו ומטעם ד"ר שורצמן, סיפר לו ד"ר שורצמן כי למיטב ידיעתו האנשים המייצגים את המשיבה אינם פועלים בסמכות חוקית, כי הוא התלונן כנגדם וכי למיטב הבנתו, אין כל תוקף לפסקי הבוררות. בנוסף, טוען המבקש כי ד"ר שורצמן סיפר לו כי לבורר קשרים על חברי המשיבה וכי הוא היה צריך לגלות למבקש עובדה זו.

3.

לאור האמור לעיל, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה נוספת לביטול פסק הבוררות על יסוד העילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק הבוררות ), הואיל ולטענתו התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות לו עובר להגשת הבקשה הראשונה לביטול פסקי הבוררות (ה.פ. 5337/06). לטענתו, מאחר שפסק דינו של בית המשפט קמא בה.פ. 5337/06 אושר במסגרת רע"א 754/08 הנ"ל, הרי שמדובר בפסק דין סופי שאין עליו ערעור וניתן לעתור לביטול פסקי הבוררות אך ורק באמצעות בקשה חדשה לבית המשפט קמא על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות. בנוסף, ביקש המבקש מבית המשפט קמא את עיכובם של הליכי הפינוי הצפויים להינקט כנגדו החל מיום 18.9.08 עד למתן החלטה בבקשתו. באותו היום, דחה בית המשפט קמא את שתי הבקשות, בקובעו כי הואיל ומדובר בראיות חדשות שהתגלו לאחר שניתן פסק הדין בה.פ. 5337/06, הרי שעל המבקש לפנות בבקשה למותב שנתן את פסק הדין (כבוד סגן הנשיא, השופט י' עדיאל ) או לבית משפט זה, וכי הוא נעדר סמכות ליתן את הסעד המבוקש.

מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה חוזר המבקש על טענותיו המפורטות לעיל ומבקש את ביטול פסק הבוררות על יסוד העילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, כמו גם את עיכוב ביצועם של הליכי ההוצאה לפועל כנגדו.

4.

ביום 18.9.08 הוריתי על עיכוב אירעי של הליכי ההוצאה לפועל וביקשתי את תשובתה של המשיבה, הן לבקשת רשות הערעור והן לבקשת עיכוב הביצוע. בתשובתה מיום 5.10.08, מתנגדת המשיבה לבקשה. לטענת המשיבה, המבקש ממשיך ומעלה טענות "סרק" חסרות כל בסיס עובדתי, כאשר קיימים מסמכים הסותרים את טענותיו. לטענתה, העובדות עליהן נסמך המבקש במסגרת בקשתו היו ידועות לו בפועל בזמן ניהולם של הליכי הבוררות והיה עליו להעלות את טענותיו הנוגעות להן בזמן אמת. כך, טוענת המשיבה כי המבקש, אשר היה מעורה היטב בנעשה בישוב מעלה עמוס, ידע היטב כי הבורר היה מועמד לכהן כרב הישוב והסיר את מועמדותו מיוזמתו.

בנוסף, טוענת המשיבה כי טענת המבקש בדבר חוסר סמכותו של יו"ר ועד הישוב נטענה בעלמא, ללא שמץ ראייה ואילו פרוטוקולים רשמיים שנערכו בקשר לבחירתו של יו"ר הועד ואשר צורפו לתשובתה, מעידים כי הוא מונה כדין. לסיכום, טוענת המשיבה כי המבקש לא הרים את הנטל הכבד הנדרש כדי לאיין את כל ההליכים המשפטיים שננקטו בין הצדדים משך מספר שנים ולפיכך, דין בקשתו להידחות.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וכי ממילא אין מקום לעכב עוד את ביצוע הליכי הפינוי כנגד המבקש.

6.

ראשית, פעמים רבות שב בית משפט זה וחזר על ההלכה לפיה אין ליתן רשות ערעור על החלטתו של בית משפט הדן בענייני בוררות, אלא במקרים חריגים במסגרתם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08);

10123/07; רע"א 5462/08 סופר נ' ש.י.צ.ח. חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 15.9.08)].

לא מצאתי כי מתקיים במקרה שלפניי איזה מבין הטעמים למתן רשות ערעור על פי המבחנים המפורטים לעיל ודינה של הבקשה להידחות מטעם זה בלבד.

7.

שנית, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. התנאים המצטברים הנדרשים לביטול פסק בוררות בהתאם העילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות הם אותם התנאים הקבועים בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 לגבי משפט חוזר בהליך פלילי. תנאים אלו הם: (1) גילוי עובדה חדשה, שבעל הדין לא ידע ולא היה חייב לדעת אותה בעת הדיון הראשון ו-(2) העובדה החדשה היא חשובה במידה העשויה לשנות את פני המשפט מיסודו [ראו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך ב' 1109-1110 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)].

8.

אשר לטענתו הראשונה של המבקש בדבר חוסר סמכותו של ועד המשיבה לייצג את המשיבה במסגרת הליך הבוררות בפני הבורר, אכן לא מצאתי התייחסות כלשהי לטענה זו במסגרת ההליכים הקודמים בהם נקט המבקש (לרבות במסגרת כתב התביעה שהגיש לבורר) ולפיכך על פניו התרשמתי כי יתכן שמדובר בעובדה חדשה שלא הייתה ידועה למבקש קודם לכן. ואולם, לא שוכנעתי כי ביחס לעובדה זו מתקיים התנאי השני.

גם אם לכאורה נפל פגם כלשהו בהליך בחירתו של יו"ר הועד, ואיני קובע ממצא כלשהו בעניין זה, הרי שהמבקש לא נימק מדוע יש בפגם כאמור, ככל שקיים כזה, כדי להביא לביטולו של הליך הבוררות ומשכך, מדוע עובדה זו היא חשובה במידה העשויה לשנות את פני ההליך מיסודו. לפיכך, אין מקום לקבל את הבקשה על יסוד טענה זו.

9.

אשר לטענתו השנייה של המבקש בדבר הקשר שבין הבורר לבין המשיבה, סבורני כי אין בטענה זו כדי לענות על התנאים דלעיל. גם אם אצא מנקודת הנחה כי העובדה לפיה הבורר הציע את עצמו לכהן כרב הישוב מעלה עמוס, ספק רב בעיני האם יש בכך כדי להביא לביטול פסק הבוררות, אף אם המבקש היה מעלה טענה זו מבעוד מועד. אדרבא, עצם העובדה כי הבורר משך בסופו של יום את מועמדותו ולא נבחר בסופו של יום לשמש כרב של המשיבה, כפי שעולה מסעיף 11 לתצהירו של ד"ר שורצמן וכפי שמציינת המשיבה עצמה, מטה לכאורה את הכף דווקא לטובתו של המבקש.

10.

לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. בקשת עיכוב הביצוע של הליכי הפינוי כנגד המבקש במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 03-12036-07-4, אשר עוכבו בהחלטתי מיום 18.9.08, נדחית אף היא. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 5,000 ש"ח.