רע"א 7968/08 גרנד האוז בע"מ נ. סולל בונה בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.6.08 בע"א 2098/06 (כבוד סגנית הנשיא השופטת א' קובו , כבוד סגנית הנשיא השופטת מ' רובינשטיין וכבוד השופטת ע' צ'רניאק ) אשר ביטל את החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 8.3.06 בא' 57363/05 (כבוד השופט ח' ברנר ) במסגרתו נדחתה על הסף תובענת המשיבה מחמת מעשה בית דין.

העובדות והליכים קודמים

1.

ביום 21.9.99 נכרת בין בעלי הדין הסכם לפיו תבצע המשיבה עבודות בניה עבור המבקשת, חברה העוסקת ביזמות בניה. עם תום ביצוע הבניה ובהתאם להסכם האמור הגישה המשיבה למבקשת חשבון סופי (להלן – החשבון הסופי ). בעקבות מחלוקת שנתגלעה בין בעלי הדין בקשר עם חשבון זה, מינו בעלי הדין בהסכמה את ד"ר יואב סרנה כבורר (להלן – הבורר ). בסיום הבוררות חייב הבורר את המבקשת לשלם למשיבה סכום כולל של 998,926 ₪. לאחר שאושר פסק הבורר, הגישה המשיבה תובענה לבית משפט השלום במסגרתה ביקשה היא לחייב את המבקשת בסך של 2,342,394 ₪, אשר מהווה לטענתה את מלוא סכום החשבון הסופי בניכוי הסכום שבתשלומו חויבה המבקשת על ידי הבורר, כאשר פסק הבורר סב וניתן, כך לפי המשיבה, אך ורק על סעיפים בחשבון הסופי שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים (להלן - הסעיפים שבמחלוקת ) ולא על מלוא סכום החשבון הסופי.

2.

משכך, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה לדחיית התובענה על הסף (א' 57363/05) בנימוק של מעשה בית דין, הואיל והסכסוך בין בעלי הדין כבר נדון והוכרע על ידי הבורר בפסקו. בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי שני בעלי הדין הודו במסגרת התצהירים שהגישו כי החשבון הסופי בשלמותו כלל לא עמד לדיון בבוררות. כן נקבע כי פסק הבורר אינו מתייחס לסכום הכולל שעל המבקשת לשלם למשיבה לפי החשבון הסופי, אלא לסכום שיש לשלמו לפי סעיפים פרטניים בחשבון הסופי בלבד. עוד קבע בית משפט השלום כי המשיבה היתה מודעת לכך שהמבקשת ביקשה לקזז מהחשבון הסופי את הפיצוי המוסכם בגין האיחור בביצוע העבודות על ידי המשיבה וכי לשיטת המבקשת, לאחר הקיזוז, אין היא חייבת דבר למשיבה. בנסיבות אלה, תמה בית משפט השלום מדוע הסכימה המשיבה לנהל הליך פרטני ביחס לסעיפים ספציפיים בחשבון הסופי ולא עמדה על כך שינתן פסק בורר בהתייחס למלוא החשבון הסופי, אשר יביא את הסכסוך בין בעלי הדין לסיומו. בית משפט השלום ציין כי גם בהנחה שיש לפרש את פסק הבורר באופן שהבורר דחה את טענת הקיזוז של המבקשת, אין בכך כדי להכשיר את התובענה, לאחר שהסכסוך כבר נדון והוכרע על ידי הבורר, וקבע כי הסעד הראוי במקרה כזה הוא נקיטת הליך בפני הבורר על מנת שיבהיר או ישלים את פסקו או הגשת בקשה לבית המשפט המוסמך על מנת שיורה לבורר להשלים את הפסק. משכך, דחה בית משפט השלום את תביעתה של המשיבה על הסף מחמת מעשה בית דין.

3.

על החלטה זו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי (בע"א 2098/06). בית המשפט המחוזי קבע כי "עצם העובדה שהערכאה הדיונית נזקקה לצורך הכרעתה לתצהירי הצדדים היא הנותנת שלא היה מקום לדחות התובענה על הסף" וכי "ראוי היה שהטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין בין הצדדים, בנסיבות המקרה המיוחד שבפנינו תלובן כדבעי בפני הערכאה הדיונית בהליך הוכחות מסודר, בין שאר טענות, ולאחר שתחשף היריעה הרחבה ויהיה בידה של זו להגיע לממצאים ברורים ונחרצים בדבר מהימנות הגרסאות שהונחו בפניה לרבות ובעיקר בשאלה אם טענת הקיזוז שהועלתה על ידי המשיבה [המבקשת כאן] נדונה על ידי הבורר ונדחתה על ידו". בית המשפט המחוזי הוסיף כי עיון מדוקדק בהחלטתו של בית משפט השלום מעלה כי הערכאה הדיונית לא הגיעה לממצא נחרץ בדבר גדר המחלוקת שהונחה בהסכמה בפני הבורר. לאור האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי "לא היה מקום להגיע בשלב כה מוקדם למסקנה נחרצת בדבר דחית התובענה על הסף", אלא, "היה מקום לעשות כן רק לאחר בירור לגופו של ענין". משכך, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, ביטל את ההחלטה בדבר דחיית התובענה על הסף והחזיר את הדיון בה לבית משפט השלום, בקובעו כי הטענה לפיה למבקשת נתונה הגנה בדמות מעשה בית דין תידון בהליך בירור התובענה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

4.

לטענת המבקשת קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו שתי "הלכות חדשניות". ההלכה "החדשנית" הראשונה קובעת, כך לפי המבקשת, כי מקום בו נזקקת הערכאה הדיונית לתצהירי בעלי הדין לצורך הכרעה בבקשה לסילוק על הסף, אין להכריע את גורל התביעה לדחייה ואילו ההלכה השניה קובעת כי גם מקום בו מביאים הצדדים את כלל טענותיהם בעניין שאלת קיומו של מעשה בית דין בפני הערכאה הדיונית, עליה להכריע בסוגיה זו רק לאחר שתכריע ביתר השאלות שבמחלוקת במסגרת התובענה גופה. משכך, ממשיכה וטוענת המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי חורג מעניינם הפרטי של בעלי הדין ונוגע לציבור רחב של מתדיינים בהליכי סילוק מקדמיים. לדידה, הותרת "ההלכות המנחות" שקבע בית המשפט המחוזי על כנן תפגע ביעילותם של ההליכים המקדמיים לסילוק על הסף אשר נועדו למנוע דיון מיותר בכל יתר המחלוקות שבין בעלי הדין, וזאת ללא כל הצדק.

5.

עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות שהעניק לקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, פרשנות אשר הובילה אותו להורות על החזרת הדיון בסוגיית מעשה בית הדין לבית משפט השלום על מנת שיקבע ממצאים ברורים בדבר מהימנות הגרסאות שהונחו בפניו, אף שלא היה בכך כל צורך. לטענת המבקשת, משגה זה עולה בנסיבות העניין לכדי עיוות דין של ממש.

6.

בנוסף, טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מביא לתוצאה "אבסורדית", לפיה ישובו בעלי הדין לערכאה הדיונית וינהלו הליך משפטי מיותר וחסר תוחלת בו יוכרעו כל יתר טענותיהם ואשר רק בסופו תדון הערכאה הדיונית פעם נוספת בטענת מעשה בית הדין, על בסיס טענות וראיות שכבר הוצגו בבית משפט השלום וממילא תגיע לתוצאה אליה כבר הגיעה קודם לכן.

7.

לבסוף, טוענת המבקשת כי יישום הדין על עובדותיו של המקרה דנן, כפי שאלה נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מחייב את המסקנה כי בין בעלי הדין קיים מעשה בית דין ביחס לחשבון הסופי.

8.לאור האמור לעיל, עותרת המבקשת לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולדחיית תובענתה של המשיבה מחמת מעשה בית דין. לחלופין, עותרת המבקשת להחזרת תיק זה לדיון בפני בית המשפט המחוזי, על מנת שיקבע האם קיים מעשה בית דין בין בעלי הדין, אם לאו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, סבורני כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.

10 .

הלכה מושרשת היא כי רשות לערער על עניין שכבר נדון בשתי ערכאות קודמות תוענק למבקש רק כאשר אותו עניין מעלה שאלה בעלת חשיבות אשר חורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. אין זה המצב במקרה דנן, כאשר הבקשה שלפניי עוסקת בסכסוך כספי ספציפי בין שתי חברות קונקרטיות והוא אינו מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית. כבר מטעם זה דינה של הבקשה להידחות. אומנם, המבקשת מנסה לשוות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי נופך של חידוש וקביעת הלכה, אשר לטענתה הינה בלתי רצויה ואולם, אני סבור כי המבקשת מוצאת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי יותר ממה שיש בו. את טענתה לפיה נקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי "הלכות חדשניות" מבססת המשיבה על הדברים הבאים של בית המשפט המחוזי:

"עצם העובדה שהערכאה הדיונית נזקקה לצורך הכרעתה לתצהירי הצדדים היא הנותנת שלא היה מקום לדחות התובענה על הסף.

ראוי היה שהטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין בין הצדדים, בנסיבות המקרה המיוחד שבפנינו

תלובן כדבעי בפני הערכאה הדיונית בהליך הוכחות מסודר, בין שאר טענות, ולאחר שתחשף היריעה הרחבה ויהיה בידה של זו להגיע לממצאים ברורים ונחרצים בדבר מהימנות הגרסאות שהונחו בפניה לרבות ובעיקר בשאלה אם טענת הקיזוז שהועלתה על ידי המשיבה נדונה על ידי הבורר ונדחתה על ידו."[ההדגשה אינה במקור – י.ד. ]

מעיון בקביעות אלה של בית המשפט המחוזי עולה בבירור כי הן נאמרו בקשר עם נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, בו ההכרעה בטענת הסף של מעשה בית דין קשורה קשר הדוק להכרעה בתובענה גופה, והדבר אף נאמר במפורש בסיפא למובאה דלעיל. הגם שאמירה מפורשת כאמור לא מצויה ברישא למובאה אין להניח כי בית המשפט המחוזי ביקש לקבוע במסגרתה "הלכה חדשנית", וזאת באמצעות משפט אחד קצר ובלתי מנומק. מכל מקום, ת וצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינה החזרת הדיון לבית משפט השלום, תוצאה שאינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה [רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES (לא פורסם, 5.1.05)] .

11.

מבלי להביע עמדה בדבר נכונותה של הפרשנות שהעניק בית המשפט המחוזי לקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, איני סבור כי בהחליטו להחזיר את הדיון בטענת מעשה בית הדין בין בעלי הדין לבית משפט השלום נגרם עיוות דין למבקשת. בית המשפט המחוזי לא קבע כי אין ממש בטענתה של המבקשת בדבר מעשה בית דין ולפיכך לא סתם את הגולל על הגנתה מפני תובענת המשיבה, אלא הורה הוא על דיון מחודש בטענה זו במסגרת התובענה עצמה, כך שתהיה למבקשת הזדמנות להשמיע שוב את טענותיה ולהביא את ראיותיה התומכות בדחיית התובענה מכוחה של טענת מעשה בית דין. כבר נאמר לא אחת כי כאשר "מדובר בהחלטה דיונית המבכרת את המשך בירור ההליך לגופו, בכגון אלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב" [ רע"א 1353/06 עקרי נ' בנק לאומי לישראל בע''מ ( לא פורסם, 14.8.06 ) , פסקה ה ;

ו ראו גם: רע"א 973/07 בנק מזרחי טפחות בע"מ (לשעבר בנק המזרחי המאוחד בע"מ) נ' בן אליעזר

( לא פורסם, 14.3.07 ) ] . בנוסף לאמור לעיל, יש לציין כי לאור מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות יש לנקוט משנה זהירות בקבלת הכרעות הגוזרות את דינן של תובענות עוד בטרם אלה נתבררו לגופן [ראו למשל: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו , פ"ד מ(2) 668, 671-672 (1986)] ומשנקט בית המשפט קמא גישה זהירה כאמור, אינני סבור כי המקרה שלפניי מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתו.

12.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.