רע"א 7987/10 מדינת ישראל - משרד החינוך נ. עמותת מוסדות "חזון ישעיה"

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי ) ברע"א 48981-05-10 מיום 1.9.2010 בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט א' רון ) בת"א 16465/08 שלא לדחות על הסף את תביעת המשיבה מחמת העדר סמכות עניינית.

1.

המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת בה עתרה לחייבה בתשלום סך של 382,220 ש"ח. לטענת המשיבה, על המבקשת לשלם לה סך זה כ"תקצוב" בגין מוסד חינוך שהיא מנהלת שאינו רשמי לשנת הלימודים התשס"ז שכן דחיית בקשת לתקצוב כאמור נדחתה על ידי משרד החינוך שלא כדין. כן תבעה המשיבה "עלויות אשראי" בהן נשאה לשם תשלום הוצאות שהתקצוב, שלא התקבל, היה אמור לכסות.

2.

המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה מחמת העדר סמכות עניינית. בבקשתה טענה כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית משפט השלום דחה את הבקשה תוך שהוא קובע כי עילת התביעה הינה עילה נזיקית ועל כן הסמכות העניינית לדון בתביעה, בהתאם לסכומה, נתונה לבית משפט השלום. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שמדובר בתביעה כספית, אין בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בה וזאת בהתאם להלכה הקיימת ולנוסחה של החקיקה הרלבנטית המעניקה לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתביעות כספיות הנוגעות למכרזים או לתובענות ייצוגיות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

3.

במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענת המבקשת כי התביעה למעשה תוקפת את החלטת משרד החינוך שלא לתקצב את המשיבה לשנת הלימודים התשס"ז וכי זהו הסעד הממשי שנתבע בעוד הסעד הכספי משמש כסות לסעד זה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש להבחין בין מקרה זה לבין הכרעות בית משפט זה במקרים אחרים עליהם הסתמך בית המשפט המחוזי בפסק דינו [רע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' צרפתי (לא פורסם, 19.9.2005), רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (לא פורסם, 12.7.2005) (להלן: עניין עיריית חדרה ), בר"ם 7363/09 מרכז משען בע"מ נ' עיריית תל-אביב (לא פורסם, 2.3.2010) ועע"ם 9168/05 טווקלי נ' חובל (לא פורסם, 22.5.2008)]. לטענתה, בניגוד לכל אותם מקרים בהם נתבע סעד של השבת כספים בגין דרישת תשלום שלוקה בפגם משפטי, במקרה דנא מדובר בתביעה התוקפת החלטה שלילית של רשות שלא לתקצב את המשיבה, החלטה שאינה מקימה כל עילה אזרחית מקובלת לקבלת התקצוב להבדיל ממצב בו שולמו בפועל כספים בעקבות החלטה של רשות שנפל בה פגם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קביעות בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום אינן עולות בקנה אחד עם חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים ) אשר ביקש לרכז את הדיון בעניינים מנהליים לפני בית המשפט לעניינים מנהליים. כן טוענת המבקשת כי דחיית בקשתה לסילוק על הסף מאפשרת למעשה לעקוף את הוראות חוק בתי משפט לעניינים מנהליים באמצעות הצגת הסעד הנתבע כסעד אזרחי על אף כי למעשה מדובר בעתירה מנהלית לכל דבר ועניין. בפרט עומדת המבקשת על האפשרות לעקוף את עקרונות השיהוי המנהלי בדרך זו.

4.

בתגובתה, טוענת המשיבה כי בקשת רשות הערעור אינה מקימה עילה לדיון ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, נטען כי אף במקרה זה יש לקבוע את הסמכות העניינית לדון בתביעתה על פי הסעדים שהתבקשו: מאחר שהסעדים הינם סעדים כספיים - הסמכות נתונה לבית המשפט השלום ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. ההכרעה בסוגיית הסמכות העניינית לדון בתביעה המשלבת רכיבים מנהליים ואזרחיים נדונה על ידי בית משפט זה בעבר והבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית או ציבורית עקרונית נוספת בסוגייה זו. בית משפט זה קבע לא פעם - לרבות אחרי חקיקתו של חוק בית המשפט לעניינים מנהליים - כי ההכרעה בסוגיית הסמכות העניינית לדון בתביעה בה נעשית תקיפה עקיפה של החלטה של רשות תיעשה על פי מבחן הסעד וכי ככל שמתבקש סעד כספי אשר לא נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לתיתו במסגרת תובענה מנהלית - הסמכות לדון בתביעה בה אותו הסעד מתבקש נתונה לבתי המשפט האזרחיים (השלום או המחוזי על פי סכום התובענה) (ראו ההחלטות ופסקי הדין הנזכרים בפיסקה 3 לעיל).

איני סבור כי הלכה זו אינה חלה במקרה זה או כי מקרה זה מחייב בחינה מחדש של הלכה זו. בהקשר זה אציין כי לא מצאתי כי קיים שוני

- המחייב החלת מבחן שונה - בין תובענה להשבת כספים עקב דרישת תשלום הלוקה בפגם משפטי לבין התובענה נושא ההליך שלפני אשר, כהגדרת המבקשת, "תוקפת החלטה שלילית של משרד החינוך שלא לתקצב את המשיבה". בשני המקרים, ככל שמדובר בתקיפה עקיפה של החלטה של רשות מנהלית המבחן לסיווג התובענה ולקביעת הסמכות הוא מבחן הסעד (ראו במיוחד: עניין עיריית חדרה ). אוסיף כי ביסוד זה של תקיפה עקיפה של החלטת הרשות המנהלית נבדלת תובענת המשיבה מן התובענה שנדונה במקרה אליו הפנתה המבקשת - ע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל , פ"ד סא(3) 822 (2006). באותו המקרה, בו קבע בית משפט זה כי ההכרעה באשר לסיווג תובענה כ"עניין אזרחי" או כ"עניין מנהלי" תעשה תוך ירידה למהות הסכסוך בין הצדדים וקביעת היסוד הדומיננטי בתביעה, במסגרת תובענת המערער נתקפה תקיפה ישירה החלטת הרשויות המוסמכות שלא לאפשר למערער להוסיף ולהחזיק דרכון ישראלי. במקרה שלפני לעומת זאת, הטענה בדבר אי החוקיות בהחלטה שלא לתקצב את המשיבה הינה נדבך בטענותיה, המבססת לשיטתה את זכאותה לפיצויים בגין הנזקים שגרמה לה החלטה זו, דהיינו המדובר בתקיפה עקיפה בלבד.

6.

שלא בשולי הדברים אציין כי אין לכחד כי קיימים שיקולים כבדי משקל המצדדים בגישת המבקשת לפיה יש לרכז הליכים שבמהותם עוסקים הם, אף על דרך התקיפה העקיפה, בהשגות על החלטות מנהליות לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וכי ההפרדה על פי מבחן הסעד יכולה לעורר קשיים. יחד עם זאת, חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים אינו מקנה לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות להעניק סעדים כספיים אלא בתובענות לפיצויים שעילתן במכרז או בתובענות לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006 (ראו: סעיף 5(3) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים והתוספת השלישית לחוק). ככל שיש לתת ביטוי לגישה המבקשת לרכז הליכים כאמור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, הרי שהדבר צריך שייעשה בידי המחוקק. עד שייעשה כן, על בתי המשפט לבחון היטב תביעות בהן מתבקש סעד כספי ואשר בגדרן משיג התובע על החלטה מנהלית כזו או אחרת של רשות. רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות.

7.

לבסוף אציין כי איני מביע עמדה כלשהי באשר להשלכות האפשריות של בחירתה של המשיבה לתקוף באופן עקיף בלבד את ההחלטה שלא לתקצבה ולא לתקוף באמצעות עתירה מנהלית את ההחלטה בזמן אמת.

8.

סיכומם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ש"ח.