רע"א 8020/99 פישל צבי נ. כהן פנינה

1.המבקשים התקשרו עם המשיבים בהסכם להעברת זכויות השימוש והחזקה של האחרונים לראשונים במשק חקלאי במושב שדה יעקב (להלן: ההסכם הראשון). מתן אישור מטעם מוסדות המושב ומינהל מקרקעי ישראל, להעברת הזכויות, נקבע כתנאי מתלה להשתכללותו של ההסכם. ביום 14.10.1996 דחתה אסיפת המושב את מועמדותם של המבקשים כחברים במושב. למרות זאת, ניסחו הצדדים, ביום 16.3.1997, הצעה להסכם נוסף, שלפיו יועברו הזכויות במשק למבקשים והפעם, כנגד תשלום תמורה גבוהה יותר (להלן: נוסח ההסכם השני). נוסח זה, נושא את הכיתוב הבא: "...וכל שאלה שתתעורר יפסוק רק ניסים יגן בלבד ומקובל עלינו כמאה דיינים ברוח טובה ונאותה ולראיה באנו על החתום". על נוסח ההסכם השני חתמו המבקש 1 והמשיב 2 בלבד, ואילו, בנות זוגם (המבקשת 2 והמשיבה 1), נמנעו מלהוסיף לו את חתימתן.

ביום 12.11.1997, שלח בא-כוח המבקשים הודעה למשיבים ובה הודיע כי "הבין ממרשיו" שעסקת המכר לא תצא אל הפועל. לפיכך, התבקשו המשיבים, להשיב למבקשים, סכום שווה ערך לחמשת אלפים דולר ששולמו להם על חשבון התמורה, בעקבות כריתת ההסכם הראשון. לצורך זה, נקבעה פגישה בין הצדדים. המשיבים הגיעו לפגישה ובאמתחתם הסכום הכספי הדרוש להשבה. המבקשים לא הגיעו לפגישה והמשיב 1 חתם לבדו על כתב לביטול העסקה (להלן: הסכם הביטול).

בין לבין, דחתה אסיפת המושב, בשנית, את מועמדותם של המבקשים להתקבל כחברים במושב. נקבעה פגישה נוספת, בין הצדדים, והפעם התנה המבקש 1 את חתימתו על הסכם הביטול בהשבת סכום התמורה, שכבר שולם, וזאת באמצעות שיק בנקאי. המשיבים שבו ובידם השיק הבנקאי המבוקש, אך המבקשים לא התייצבו, לפגישה שנקבעה. תחת זאת, פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בחיפה בתובענה למתן סעד הצהרתי לפיו כל ההסכמים שנחתמו בין הצדדים בטלים. המבקשים מצדם עתרו לעיכוב ההליכים בבית המשפט ולהעברת התיק לדיון לפני הרב ניסים יגן, שנקבע כבורר, ב"ההסכם השני".

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופטת שרון) מצא כי נוסח ההסכם השני בו נכלל סעיף הבוררות אינו מהווה הסכם בוררות מחייב בשל העדר גמירות דעת ומסויימות. נוסח זה שיקף, לדעת בית המשפט קמא, "תחילתה של פשרה מסתמנת" בלבד. חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט בעובדה שהמבקשת 2 והמשיבה 1 נמנעו לחתום על נוסח ההסכם השני, בכך ששוגרה, הודעת הביטול מטעם בא-כוח המבקשים, ובעובדה שנקבעו פגישות לשם השבת כספי התמורה ששולמו. זאת ועוד, נוסח ההסכם השני חסר היה את מידת המסויימות הנדרשת להסכם מקרקעין - הוא אינו נושא את שמות בנות הזוג, המקרקעין נשוא המכירה לא הוגדרו במדוייק, אופן התשלום לא פורט ואין בו כל הפנייה להסכם הראשון להשלמת פרטים חסרים. מכל מקום, כך פסק בית המשפט קמא, הביאה דחיית מועמדותם של המבקשים, בפעם השנייה, להפעלתו של התנאי המתלה שבהסכם.

3.כנגד החלטה זו מתבקשת רשות ערעור. המבקשים סבורים כי נתקפחו זכויותיהם הדיונית בכך שנבצר מהם להגיב לטענת המשיבים כי נוסח ההסכם השני משולל כל תוקף. טענה זו הועלתה, לטענתם, לראשונה, בתגובת המשיבים לבקשה לעיכוב הליכים וזו התקבלה במשרדו של בא-כוחם רק לאחר מתן החלטתו של בית המשפט קמא, וכל זאת, בלא שנשמעו עדים בהליך לאור ההסדר הדיוני שהגיעו אליו הצדדים. לגופו של עניין טוענים המבקשים כי נוסח ההסכם השני התגבש לכלל הסכם מחייב, וכי התנאי המתלה שנכלל בהסכם הראשון, לא נכלל, במכוון, בהסכם השני וזאת בתמורה להעלאת מחיר העסקה בהסכם השני. מכתבו של בא-כוח המבקשים, מיום 12.11.1997, בדבר ביטול ההסכם, הועבר לטענתם, למשיבים שלא על דעתם, של המבקשים. לטענתם, לא היה מקום לקבוע כי נוסח ההסכם השני נעדר מסויימות וגמירות דעת שהרי המבקש 1 והמשיב 2 חתמו עליו גם כשלוחי בנות זוגם.

4.דין הבקשה להדחות. לא מצאתי כל פגם בהליך הדיוני, שנבחר בבית המשפט קמא, כדי להכריע בבקשה. בנסיבות העניין, ניתן היה, להכריע בבקשה על יסוד הבקשה והתגובה לה, משום הוראת תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. בית המשפט המחוזי היה רשאי להגיע למסקנות אליהן הגיע, בדבר תוקפו של נוסח ההסכם השני, על פי חומר הראיות שבאו לפניו. טענת המבקשים, כי נתקלו לראשונה בגרסת המשיבים, בדבר העדר תוקף לנוסח ההסכם השני, רק למקרא תגובת המשיבים, לבקשה שהגישו לעיכוב ביצוע התביעה, אין בה ממש. גרסת המשיבים באשר להשתלשלות העניינים מפורטת במלואה בכתב התובענה למתן סעד הצהרתי. באותו כתב, מציינים המשיבים, במפורש, כי הצדדים נפגשו לשם עריכת הסכם שני וכי זה לא נחתם בסופו של דבר. מנגד, מעלים המבקשים עצמם, את טענתם, לגבי תוקפו של נוסח ההסכם השני, הן בתגובתם לתובענה העיקרית והן בבקשה לעיכוב הליכים.

לא מצאתי מקום להתערב גם במסקנותיו של בית המשפט המחוזי לגופו של עניין. המסקנה כי נוסח ההסכם השני חסר כל תוקף מחייב, מעוגנת היטב בחומר הראיות שבא לפני בית המשפט קמא, והיא מתיישבת עם התנהגות הצדדים לאחר הפגישה ביום 16.3.1997 ועם משלוח הודעת ביטול עסקת המכר שנשלחה למשיבים מיום 12.11.1997.

הבקשה נדחית.