רע"א 8033/08 אריקטון חברה לבנין ופיתוח בע"מ (בפירוק) נ. אנגל ג'נרל דיבלופ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.7.2008 בבש"א 21851/07 (כבוד הנשיא א' גורן ) אשר קבע כי אין מקום להמשיך את הליכי הבוררות שהתנהלו בין הצדדים.

1.

המבקשת היא חברה בפירוק שעסקה בביצוע עבודות בניה, בין היתר עבור המשיבה 1, חברה העוסקת ביזמות עסקית ובבניה בישראל ובחו"ל אשר המשיב 2 היה מנהלה בתקופה הרלוונטית. בין המבקשת למשיבה 1 נכרתו שני הסכמים לבנייתם של שני פרויקטים, אשר כללו תניית בוררות. לאחר שבין הצדדים התגלעו מחלוקות הנוגעות להסכמים האמורים, מינה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 3.5.2001 את המשיב 3 לבורר בין הצדדים (להלן – הבורר ).

במסגרת הליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים, הגישה המבקשת תביעה נגד המשיבה 1 ואילו המשיבה 2 הגישה תביעה שכנגד נגד המבקשת והמשיב 2.

2.

הבוררות התנהלה לפני הבורר במשך שבע שנים. ביום 28.5.2007 נשמעה עדותה של גב' דניאלה פז, נציגתו של הבנק אשר ליווה את אחד הפרויקטים, אשר העידה מטעם המשיבה 1 (להלן – פז ). במהלך החקירה הנגדית התברר כי לפז היכרות מוקדמת עם הבורר וכבר באותו היום פנתה המבקשת לבורר על מנת לבדוק את מקור וההיקף ההיכרות כאמור. ביום 31.5.2007 השיב הבורר כי הוא מכיר את העדה וביום 4.6.2007 כתבה המבקשת מכתב במסגרתו שאלה האם קיים קשר בין החברה שבה מועסק הבורר לבין המשיבה 1. לאחר תכתובת נוספת בין הצדדים, הודיעה המבקשת לבורר במכתב מיום 14.6.2007 כי החליטה שלא לבקש מהבורר לפסול את עצמו מלשמש בתפקידו, נוכח השלב בו מצוי ההליך, וזאת אם יוכל להתעלם מקשריה של החברה שבה הוא מועסק עם פז ועם בא כוח המשיבה 1. לאחר תכתובת זו המשיכה הבוררות כסדרה ונשמעו עדים נוספים.

3.

המשיב 2, לא השלים עם החלטתה האמורה של המבקשת והגיש לבורר בקשה לפסול את עצמו מהמשך כהונתו בתפקיד, אשר נדחתה על ידי הבורר ביום 30.10.07. לפיכך, הגיש המשיב 2 בקשה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה ביקש להעביר את הבורר מתפקידו ולמנות במקומו בורר חליף וכן צו מניעה זמני כנגד המשך הליכי הבוררות בין הצדדים (להלן – הבקשה להעברת הבורר מתפקידו ).

המשיבה 1 הגיבה לבקשה האמורה וטענה כי הבוררות עומדת לפני סיום, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר כאשר כל שנותר הוא לחקור את פז חקירה נגדית ולהשלים את חקירתו של עד אחרון, לאחר שנים בהם התנהלו הליכים והוגשו מסמכים בהיקף גדול. עם זאת, ציינה המשיבה 1 כי היא מותירה את הסעד של העברת הבורר מתפקידו ומתן צו מניעה זמני כאמור לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. המבקשת מצידה הגיבה לבקשה האמורה בקצרה. במסגרת תגובתה, הפנתה המבקשת את בית המשפט המחוזי למכתבה לבורר מיום 14.6.2007 וציינה כי היא מותירה את הסעד של העברת הבורר מתפקידו לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי אך מתנגדת להעברתו של הסכסוך לדיון לפני בית המשפט. בינתיים, חזר בו המשיב 2 מבקשתו לצו מניעה זמני ומחק אותה, כך שהבוררות נמשכה ונשמעו יתר העדים, למעט עד אחד שטרם נחקר בחקירה נגדית ונקבעה ישיבה לצורך חקירתו ליום 15.7.2008.

4.

ביום 10.7.2008, כשמונה חודשים לאחר שהוגשה הבקשה האמורה להעברת הבורר מתפקידו, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א' גורן ) בהחלטה קצרה כי:

"המשיבות משאירות לשיקול דעת ביה"מ, ואילו הבורר מציין כי הבוררות מתקיימת מאז 2001. בנסיבות אלה אין מקום להמשך הליכי הבוררות בפני בורר זה (ללא פגיעה חו"ח בו ובכישוריו (ואין מקום להמשך הליכי בוררות בכלל בין הצדדים."

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו להעביר את הבורר מתפקידו ולברר את הליכי הבוררות בין הצדדים, כאשר לטענתה היא ציינה מפורשות בתגובתה כי היא עומדת על הדברים שמסרה לבורר במכתבה מיום 14.6.2007, קרי, שהיא אינה מבקשת את פסילת הבורר, וציינה כי היא מותירה את ההחלטה "לשיקול דעת בית המשפט" וזאת "מטעמי נימוס" בלבד. כן טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מכך כי חלפו שמונה חודשים ממועד הגשתה של הבקשה להעברת הבורר מתפקידו ועד למתן ההחלטה, כאשר במהלך פרק זמן זה נמשך הליך הבוררות וכן שגה הוא בכך שקיבל את ההחלטה מבלי ששמע את הצדדים. מוסיפה המבקשת וטוענת כי לא היה מקום לבטל את הליכי הבוררות שנמשכו במשך תקופה כה ארוכה ועמדו לפניי סיום, ללא כל נימוק ומבלי שאף נתבקש לעשות כן, כאשר היא הבהירה בתגובתה כי אין היא מבקשת את פסילתו של הבורר. לטענתה של המבקשת, הנזק שייגרם במידה שתיפסק הבוררות, כאשר כל שנותר הוא לשמוע עדות בודדת ולהגיש סיכומים, הוא משמעותי. לפיכך, מבקשת היא כי תבוטל החלטתו של בית המשפט המחוזי והליך הבוררות ימשך לפני הבורר, עד למתן פסק הבוררות.

6.

מנגד, מתנגדת המשיבה 1 לבקשה. לטענתה, לאורך כל השנים עשו המבקשת והמשיב 2 שימוש לרעה בהליכי הבוררות ובהליכי משפט על מנת לגרום להתמשכותם זמן רב. כאשר גם התנהלותם בבקשה להעברת הבורר מתפקידו נועדה לגרום להתמשכות ההליכים, מתוך כוונה לגרום לה לנזקים ראייתיים. מוסיפה המשיבה 1 וטוענת כי הגם שהבוררות נמצאת בשלבים מתקדמים, המלאכה עדיין רבה, שכן המשיב 2 הודיע כי הוא עומד על זימונה של פז לחקירה נגדית מטעמו ובנוסף ביקשו המבקשת והמשיב 2 לחקור פעם נוספת בחקירה נגדית עד המתגורר בחו"ל ויקשה על המשיבה 1 להביאו לישראל לאחר שכבר נחקר פעם אחת.

עוד טוענת המשיבה 1 כי הן היא והן המבקשת הותירו את ההחלטה בעניין הבקשה להעברת הבורר מתפקידו לשיקול דעתו של בית המשפט ולא יתכן כי כעת תתקוף המבקשת שיקול דעת זה. לבסוף, טוענת היא כי ההתקדמות שחלה בהליכי הבוררות במהלך החודשים שחלפו מעת הגשתה של הבקשה להעברת הבורר מתפקידו ועד למתן ההחלטה הייתה זניחה וכי למרות טענתה של המבקשת בעניין, הרי שהחלטתו של בית המשפט המחוזי נומקה בקצרה ובאופן מדויק ונחרץ. בהקשר זה מציינת המשיבה 1 כי בפסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 10.5.2005 בבש"א 26158/05 (כבוד סגנית הנשיא השופטת ר' שטרנברג-אליעז ), עת נתבקש הוא להצהיר על זניחתם של הליכי הבוררות בין הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי הבוררות תסתיים בתוך שישה חודשים ואולם, הבוררות לא הסתיימה גם בחלוף שלוש שנים. בנסיבות אלה, טוענת המשיבה 1 כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להמשיך את הליכי הבוררות בין הצדדים והיה על המבקשת להעלות את טיעוניה בעניין הנזק שייגרם לה עת הגישה את עמדתה לבית המשפט המחוזי, תחת הותרת ההחלטה לשיקול דעתו. לפיכך, מבקשת המשיבה 1 לדחות את הבקשה ולהותיר את החלטתו של בית המשפט המחוזי על כנה.

7.

להשלמת התמונה יצויין כי למרות החלטתי מיום 7.4.2009 במסגרתה הוריתי לכל המשיבים להגיש את תגובתם לבקשה, הרי שפרט למשיבה 1 לא הגישו המשיב 2 והמשיב 3 את תגובתם לבקשה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה 1 על צרופותיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין בענייני בוררות ניתנת במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית או כאשר נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים (לא פורסם, 21.1.08); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08); רע"א 5462/08 סופר נ' ש.י.צ.ח. חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 15.9.08)]. לא שוכנעתי כי במקרה שלפניי מתעוררת שאלה כלשהי החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה או כי נגרם למבקשת עיוות דין, באופן המצדיק מתן רשות ערעור ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שהמבקשת כלל לא טענה במסגרת הבקשה מדוע נופל עניינה בגדר אותם מקרים המצדיקים רשות ערעור כאמור.

10.

יתר על כן, ובבחינת למעלה מן הצורך, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. בתגובתה לבקשה להעברת הבורר מתפקידו (נספח י"א לבקשה שלפניי) הותירה המבקשת את ההחלטה בעניין לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בציינה:

"המשיבה 3 [ המבקשת – י.ד. ] חוזרת על עמדתה ומשאירה את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש, יחד עם זה המשיבה אינה מסכימה לעמדת המשיבה 2, להעביר הדיון לבירור בביהמ"ש, ועומדת על כך שהתיק יתברר בפני בורר." [ סעיף 3 לתגובה ]

הנה כי כן, כשחפצה בכך עמדה המבקשת על עמדתה כי הסכסוך יתברר במסגרת הליך בוררות. משכך, לא מקובלת עליי טענתה לפיה הותרת שיקול הדעת לבית המשפט המחוזי נעשתה "מטעמי נימוס בלבד". ברי כי כתבי הטענות הם המקום להעלאתה של כל טענה שצד להליך משפטי מעוניין להעלות ומשפעלה המבקשת כפי שפעלה, תוך הותרת שיקול הדעת לבית המשפט המחוזי, אין לה להלין אלא על עצמה.

11.

בנוסף, אם סברה המבקשת כי יגרם נזק כתוצאה מהפסקתם של הליכי הבוררות בשלב זה, היה עליה להעלות טענה זו לפני בית המשפט המחוזי. משלא עשתה כן, אין ערכאת הערעור המקום המתאים להעלות טענה זו לראשונה וממילא אין מקום לקבל את הבקשה בהסתמך עליה.

12.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאותיה של המשיבה 1 ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.